הרהורים לשעת לילה מאוחרת

[nubi]

הרהורים לשעת לילה מאוחרת

אני כאן, בחדר העבודה. עם השמיכה והכרית. עוד מריבה, והפעם החלטתי ללכת לישון בחדר אחר. אנחנו כל הזמן רבים. כבר לא חשוב על מה. החג הזה מסתמן כעוד כישלון. לקחתי על עצמי מטלות אינסופיות. ההורים בחו"ל, סבתא שלי יושבת לבד בבית וכל הזמן בוכה (היא האלמנה היחידה בעולם). אז אני זאת שעושה ארוחת חג. לאחי, לאחותי, לסבתא שלי, לבעלי ולכל מי שלא יודע להעריך. עבודה אינסופית במטבח. יש לי להכין 3 הרצאות לקורס רישוי. 3 הרצאות של שעתיים כל אחת. כבדות. ואני אוהבת להשקיע. לא יכולה לחפף. מה גם, שלשם שינוי אני מקבלת עליהן כסף. נקיון-ניחשתן נכון. אני זאת שעושה. השבוע כמעט לא יצא לי לראות את הילדה. מה גם שאנחנו חיים מוירוס לוירוס. אחרי וירוס הבטן הקטלני, עברנו וירוס בפה (כנראה CMV). לא כיף בכלל. אז במקום 5 ימים של כיף עם המשפחה, אני קבורה או במטבח או בחדר העבודה.גם ככה אני אכולת ייסורי מצפון. אני בטוחה שהיא לא מקבלת ממני כלום. שאני לא משקיעה בה מספיק. טוב, עכשיו לחזור לעבודה.

 

[עמית@]

אוי ואבוי.

אני מקווה לפחות שהמריבה היתה על "קום, ועשה משהו כדי לעזור" נשמע ממש קשה מה שאת עוברת, כולל המחלות שלכם שלא נגמרות, והעבודה השוקחת, ועוד לבשל ולנקות?? אולי תקחי אותה איתך למטבח? תמר תמיד מבשלת איתי, על כסא גבוה או על הרצפה עם סירים וכפות וחתיכות בצק ופירות ודברים לא מלכלכים מדי..

צר לי על החג הזה, אולי בכל זאת יהיה בסוף חג שמח?

 

[nubi]

ברור שהמריבות הן על זה

אין ספק שגם אני אשמה. לפעמים צריך להכיר במגבלות שלנו. אבל לא ממש יש לי ברירה. מה,לתת לסבתא שלי לבכות לבד בבית גם בחג?? אז הוא לא ממש מבין, גם לא כל כך מתאמץ, והרי הדבר הכי קל זה להעביר ביקורת. ומה את עושה בשעות האלו?

 

[עמית@]

משתעלת כמו חולת שחפת בסוף דרכה..

ולכן לא מסוגלת לשכב ולישון, למרות שכל עצם בגופי דורשת שינה. אני מאוד מקווה שתגיעו לאיזה סטטוס קוו - שממנו תוכלו להמשיך הלאה.

 

[אשרי האשה]

אם יש לך פוף, תסדרי אותו שיהיה

לך נוח ותשעני עליו ותישני ככה.

 

[ו שתי]

קודם כל חיבוק

כדי שלפחות אם מצברוחך עכור, יהיה לך קצת חול בפיג'מה (עוד לא התקלחתי מהים

) ותהיה לך עוד סיבה. כתבתי עכשיו הודעה ארוכה ומחקתי את כולה. התמצית שלה היתה לקחת אחריות על דברים שקורים בחיים שלנו. הבוקר שלנו התחיל במריבה נדירה, אבל בגלל שהתחייבתי לחופשה, עד יום ג' לפחות, עשיתי מעשה, ואחרי שעה של צינון, הזמנתי את הנ' הסורר והמעליבן לטיול עם חברים. ובדרך נס, השבת של כל ארבעתנו ניצלה מגורל איום של מריבות. אז מה אני אומרת? שלא חייבים ארוחת חג בשבועות. אם אף אחד לא יארגן, תאכלו שלושתכם, תסעו לטייל בזמן שתכננת להקדיש לבישולים, והרווחת נטו. מה יהיה עם כל העולם מסביב? עד כמה שזה נשמע איום, נורא ואגואיסטי- הם אנשים מבוגרים, שיש להם אחריות על עצמם. ולך יש אחריות על העבודה וההשכלה שלך, על הזוגיות שלך ועל הילדה שלך. סליחה אם נשמעתי חמומת מח מדי, בסה"כ אני לא מכירה את הדינמיקה אצלכם, אבל אני חושבת שלא מקבלים צל"ש על להיות סופרוומן. את צריכה לעשות את מה שגורם לך רווחה. ושיהיה חג שמיח. על אמת.

 

[ו שתי]

ומשהו קטן על מריבות משורשרות

אני מרשה לעצמי לצטט את עצמי מאמש. שיחה עם חברה יקרה. רבים-רבים-רבים, על הכל ותמיד. מישהו צריך לשבור את הרצף הזה. לא לקחת אחריות על ההסטוריה ולהודות שטעה, או להאשים את הצד השני. פשוט לשבור את הרצף של המריבות האינסופיות. אני מרשה לעצמי, ברוח השעה המאוחרת, לספר שעד לפני חודש חצי, הזוגיות שלנו הוחזקה בסלוטייפ. ואז החלטתי שאני לא רוצה להפרד, ולריב אין לי אנרגיות, אז כדאי להשלים עם חלק ניכר ממגרעותיו (הנסבלות) של נ', ופשוט לעבור הלאה. להתעסק בלעשות את ההווה שלנו טוב, ולא להשקיע בלתקן את עוולות העבר או בלתכנן את העתיד. אז הוא התעקש לעצור גם בדרך חזרה מאילת, עם תינוקת קצרת סבלנות בבית של אמא שלו רק לוודא שמערכת ההשקיה עובדת? נו. בסדר. בשביל רבע שעה שווה לריב? ~מנהמת ליבי~ רבה רק כשזה "קו אדום". זה לא משהו ספציפי לכרגע, אלא משהו קצת יותר כללי.

 

[עינבלית]

טל יקרה../images/Emo24.gif

אני מסעימה עם ושתי- "הם אנשים מבוגרים, שיש להם אחריות על עצמם. ולך יש אחריות על העבודה וההשכלה שלך, על הזוגיות שלך ועל הילדה שלך." את חייבת לעצמך מה שטוב לך. לא מתאים לך להיות הבייביסיטר של כל העולם ושאין לך זמן לשי המקסימה? תודיעי על ביטול א. החג, וקחי את הזמן לטיפוח האהבה שבבית

...

 

[rona25]

גם אני פה, עקוצה ומגרדת ../images/Emo5.gif../images/Emo5.gif

כל הגוף מגרד לי כי כנראה שיתושה אכזרית במיוחד טעמה אותי ואני מחכה לחצי שישוב מהעבודה (מצלם משהו ובדרך הביתה...) נשמע שילוב של משהו גופני | דיכאון חג ארוך מאוד.... ינחם אותך לדעת שגם סבתא שלי חירפנה אותי אתמול? היינו בביקור והיא צעקה על תומר שלא יגע לה בדברים (ילד בן שנתיים רבאק, מה יש לו לעשות חוץ מלהזיז קדימה ואחורה את ההליכון שלה????)וגם עלי כי אני לא משגיחה, והחזקתי את עצמי בשיניים לא לפתוח עליה כזה פה.. כי מה לעשות היא סנילית ונהיית מיזנטרופית מיום ליום

לגבי המטלות - אם אפשר - למה לא לקחת עזרה כספית? עוזרת? אוכל מוכן במקום לשבת לבשל שעות? את יכולה מחר בבוקר לקפוץ לקניון ולחזור עם פשטידות ועוגות חביבות לשבועות כך שלפחות מטלה אחת ירדה ממך.... מריבות - אוי, אצלנו עברנו ועדיין עוברים סאגה שלא מביישת את הטרילוגיה של לוקאס. בואי רק נציין שאחרי היום הולדת האחרון של תומר שנחגג ברוב הדר עם המשפחה שלו , שלי וחברים קרובים בכיתי במשך שעות והלכנו לישון לראשונה מזה 4 שנות נישואין בלי לדבר בכלל והכל בגלל אמא שלו, חמתי, שהשתלטה על האירוע ועל חתן היומולדת מבלי שיכולתי להגיד משהו בעניין(היא לא מדברת איתי בכלל מזה שנה וכל הפצרותיי מהחצי ש"יקח אותו ממנה, היא כבר חצי שדעה מחזיקה אותו" נענו באדישות פלגמטית וב"מה את רוצה שאני אעשה??")

 

[Dimaya]

קשה מאוד ../images/Emo24.gif

לפעמים אני אומרת לבעלי, שרק החיים שלי השתנו בעקבות הלידה, ושלו רק שודגרו קצת... איך אפשר לעזור לך?

 

[ציף שלי]

../images/Emo24.gifלא יודעת כל כך מה לייעץ לך

אישית, אני לא ממש אוהבת ארוחות חג ביחוד עכשיו. ישי לא ממש יושב ליד השולחן ואני או בעלי צריכים לרוץ אחריו ואני לא ממש יכולה לרוץ (עדיין נאבקת בצירונים מוקדמים). אולי אחרי סערת החג תוכלו לנסוע לנופש רק שניכם או אפילו עם שי, קצת מרחק תמיד עושה טוב למשפחתיות ולזוגיות במיוחד חדר במלון שאת לא צריכה לנקות ולסדר וארוחות בחדר אוכל שאת לא צריכה להגיש ולשטוף כלים.

 

[אשרי האשה]

נובי, לגבי המריבות הבלתי פוסקות

חשבתם על טיפול זוגי? או רק את בתור התחלה, ללמוד איך לעשות את השינוי? הריבים האיןסופיים האלו גוזלים ממך המון כוחות ולכן המחלות הבלתי פוסקות האלו. מקווה שבסופו של דבר העניינים ירגעו ותחלימו, נפשית ופיזית.

 

[יעל מטיילת]

../images/Emo24.gif כואב לשמוע

אבל כמו שאמרו לפני, נראה לי שלקחת על עצמך יותר מדי. גם חולים גם עבודה גם לבשל וגם ניקיון? מה עם להיעזר קצת? יש לך אורחים לארוחה אי אפשר לחלק להם מטלות? סבתא לא יכולה להכין משהו (אוי סבתא כמה אני מתגעגעת לבלינצס הנהדרים שהיית מכינה וכו וכו?). צאי השוקה וקני כמה דברים מוכנים ודי. חלקי מטלות לאחים שלך. תפעילי קצת אחרים. את האיש שלי בדכ ניתן להפעיל עי הגדרת מטלות ספציפיות. אם אני מבקשת שיטאטא את הבית זה בד"כ קורה, לעומת "תעזור לי לנקות" שנגמר בד"כ בלא כלום.

 

[Arfilit]

../images/Emo24.gif ושתיים שלוש מחשבות

קודם כל - מחשבה פשוטה - במקום לערוך ארוחת חג לחצי העולם ואשתו - לקפוץ לבקר את הסבתא. זה פחות טרחה ועושה את אותו האפקט (מנחשת שכבר מאוחר בשביל זה - אך מקווה שלא). שנית - על הריבים - כבר הרבה זמן שאת מספרת שאתם הולכים בדרך שלא טובה לכם. בתחושה שלי - תריך לפרוץ את המעגל הזה - אולי לבד, ואם זה קשה מדי - אז אולי על ידי יעוץ מקצועי - כי ככל שזה נמשך יותר זמן - יהיה יותר ויותר קשה לשבור את זה. מה עם נקיון בתשלום? זה בא בחשבון בתקציב הבית? אני יכולה להעיד על עצמי - שעוד כשעבדתי במשכורת רעב, של מתמחה, וחייתי בגפי בדירה בת"א - זה היה הדבר הרשון בסדרי העדיפויות - לפני כל פינוק מכל סוג שהוא - אפילו אם רק פעם בשבועיים - פשוט כי כשעובדים כל כך קשה - למי יש כח גם לנקות. שולחת שוב

לחיזוק ומקווה שתתעודדי עוד לפני סיום החג.

 

[טלי בארץ הלמה]

../images/Emo24.gifנשמע נורא (זהירות - ארוך)

המטלות רק נהיות כבדות יותר באוירה הזאת. וכך גם הוירוסים, כמובן. לפי דעתי - את צריכה להחליט עכשיו מה הכי חשוב לך. ואולי המשפחתיות המורחבת שלקחת על עצמך מתנגשת כרגע עם המשפחתיות הקטנה שלך, של בן הזוג ושל שי. אם היית לוקחת את התא המשפחתי הקטן כ"פרויקט" לזמן הקרוב, את חושבת שזה היה מועיל לכם? (לדוגמא: לבלות חג רק עם בן זוגך ועם שי, לנסוע לחופש קצר ביחד, להשקיע ב"לא לריב", ללכת לטיפול זוגי וכו'). אם כן - אולי שווה לשים בhold את מה שאפשר (אני לא מדברת על עבודה) בשביל זה ולהיאבק על זה. יש לי הרגשה שאם המצב בתא המשפחתי הקטן יהיה אחר, גם הבריאות תשתפר (אני בדיעה שהמערכת החיסונית מושפעת מאוד ממצב הרוח) ואם לדבר עליי - יסורי המצפון שלי כלפי אדר תמיד גדולים יותר מאשר כלפי אמא שלי או משפחתי המורחבת. תחזיקי מעמד!

 

[נונינקה]

לא טובה בלתת עצות לאחרים

למרות שהרבה ממה שכתבו פה נכון מאד. רק רוצה לאחל לך חג שמח באמת, שקט ורגוע. לי אין ספק ביכולתך לצלוח גם את החג וגם את ההרצאות.

 

[אור100]

אולי תקני עוגה ופשטידות

לפחות חלק תקני וכך תחסכי לעצמך עצבים וזמן תחזיקי מעמד

 

[nubi]

וממבט של בוקר

אין ספק שעשיתי טעות. לא יקרה יותר. אי אפשר ללכת לסבתא. שי לא מוצאת לה מקום שם, ואחרי 3 דקות מבקשת הביתה. חוץ מזה שהיא לא מפסיקה לבכות, ועם כל האמפטיה אליה (ויש לי הרבה, באמת) זה עולה על העצבים. לגבי המריבות-אין ספק שו שתי צודקת. זה כל הסוד-לבלוע ולהמשיך הלאה כדי לא לבזבז אנרגיות מיותרות. מנסה לעבוד על החלק הזה. ועוזרת בתשלום? זו בהחלט אופציה שאני מדברת עליה. נראה מתי אני אתחיל לפעול בכיוון. תודה לכן על התמיכה.

 

[Arfilit]

אז לצאת כולם למסעדה

פשוטה. לא משהו יקר - פשוט להיות יחד לארוחה - בלי כל הטרחה המטורפת מסביב.

 

[She Dolphin]

או להזמין אוכל הביתה ../images/Emo13.gif הכי טוב