הרהורים על אקדמיה וחו"ל (או: על פרשת דרכים)

[מייאו בדיוק!!!]

הרהורים על אקדמיה וחו"ל (או: על פרשת דרכים)

אני בן 32, עומד להתחיל דוקטורט בארץ בתחום המדעים המדוייקים. ברור לי שלאחר הדוקטורט השלב הבא הוא פוסטדוק בחו"ל. בעבר הייתי מאוד בטוח במסלול הזה, אולם לאחרונה החלו לנקר בי הרהורי כפירה וחששות. אודה מאוד להתייחסותכם/ן לתהיות הבאות.

1. האם להתחיל דוקטורט בגיל 32 זה כבר מאוחר מדי... בשביל משהו? האם זה מאוחר מדי כדי להצליח במסלול אקדמי בחו"ל? האם יכולה להיות בהמשך בעיה בקבלה בפוסטדוק?
2. נניח שאחרי הפוסטדוק בחו"ל אני לא מקבל משרה בישראל, או לחילופין לא רוצה לחזור, מה האפשרויות העומדות בפניי? האם סביר לצפות לקבל משרה אקדמית בחו"ל? מה עם סתם משרה בעבודה כלשהי? האם יש מצב להתקע בחיים של לופ אינסופי של מעבר מפוסטדוק אחד לאחר עד הנצח?
תודה רבה מראש למשיבים.

 

[Gidi Shemer]

בהחלט ריאלי

בהנחה שבמדעים מדוייקים אתה מתייחס למתמטיקה ודומיה, אז אני לא לגמרי בתחום אלא במדעי הטבע (ביולוגיה), אבל מכיר גם אנשים ממתמטיקה.
32 זה לא מאוחר מדי לדוקטורט ו-36-7 לא יהיה מאוחר מדי לפוסטדוקטורט. כל זה במידה וזה באמת העניין שלך.
למה אני מתכוון? אם אתה תרצה ללכת על מחקר ותהיה טוב מאד בזה, אז הגיל הוא לא מכשול פה. אתה לא בהכרח תמצא משרה בארץ, אבל אם אתה פתוח לחו"ל, אז לפחות בארה"ב שילוב באקדמיה או בתעשיה בגיל של 40+ קיים בהחלט.
הקושי בעניין הגיל הוא קושי של כניסה למסלול אקדמי שככל שהזמן עובר, אתה תהיה פחות ופחות במצב נוח לשנות כוונים בחיים. זה לא אומר שאי אפשר. אני אישית עשיתי שינוי מסויים שכזה בגיל 44, אבל אין מה לעשות- השיקולים של גיל 30 הם לא השיקולים של גיל 45 מבחינת דאגה לבטחון סוציאלי ותעסוקתי.

בקיצור, התשובה לשאלות שלך היא- לא, לא מאוחר מדי, אבל הגמישות תהיה מוגבלת יותר מבחינתך האישית

 

[מייאו בדיוק!!!]

שאלה

כשכתבת "אתה לא בהכרח תמצא משרה בארץ", כתבת את זה בגלל עניין הגיל, או באופן כללי בלי קשר?

 

[Gidi Shemer]

באופן כללי

למרות שבגלל ההיצע הקטן יחסית והתחרות הגדולה, במקומות מסוימים בארץ ייתכן והגיל גם יילקח בחשבון, גם אם לא באופן רשמי.

מוסיף לגבי שאלת תושבות הקבע ששאלת עליה למטה. בארה״ב זה יותר קשה להשיג מחלק מהמדינות שצוינו. בת זוג שהיא אזרחית זה בהחלט פתרון מצויין אבל לא תמיד מוצאים. שיהיה ברור, זה לא שפוסטדוקטורט מבטיח לך תושבות קבע, אבל אם תעשה פוסט מצליח וגם מהדוקטורט יהיו לך מספר מאמרים במקומות טובים, בהחלט אפשר להשיג תושבות קבע על בסיס מצויינות. אם לא, אז רק משרה אקדמית או תעשייתית (ולא כל משרה באקדמיה או בתעשיה) תאפשר את את זה

 

[ANZ1]

תשובה

1. גיל הוא לא פרמטר באופן כללי, למרות שרוב האנשים בגיל מסוים מתחילים להתיישב ועם משפחה וילדים יותר קשה להסתובב ולשנות.
אבל מסביב יש אנשים בגילאים שונים.
2. לשאלה הזו יש כמה פרמטרים, אחד זה איפה אתה נמצא, מה אתה רוצה לעשות והאם אתה יכול להשאר במקום.
פוסט דוקטורט נמצא עם ויזה זמנית, ויזת עבודה, ולכן תלוי בפוסט המסוים, אבל ברוב המדינות יש אפשרות לקבל תושבות קבע (תלוי במדינה המסוימת, ובמצב האישי) ואז אתה יכול להשאר לגור באותה מדינה ולעשות מה שאתה רוצה, להשאר באקדמיה ,לצאת לאזרחות או סתם לשבת בים.

 

[מייאו בדיוק!!!]

שאלות בהמשך לתגובתך

באיזה מדינות יש אפשרות לקבל תושבות קבע? מה המצב בנושא בארה"ב?

 

[ANZ1]

בכל המדינות אפשר לקבל תושבות

פרט לאירן וישראל, הן מקבלות רק אנשים מסוג מסוים.
אבל חזרה למה ששאלת,
במדינות דוברות האנגלית, אוסטרליה, ניו זילנד וקנדה , ההגירה עובדת לפי נקודות אישיות של השכלה,גיל, ניסיון בעבודה וכו , בכל מדינה זה אחרת, אבל סביר והגיוני שאדם שיש לו תואר שלישי ועבד במדינה המסוימת שנה שנתיים יקבל מספיק ניקוד כדי לקבל תושבות, אני יכול להגיד בוודאות שבניו זילנד פוסט דוקטורנט אחרי שנה יהיו לו מספיק ניקוד, באוסטרליה וקנדה תצטרך לברר איך הולך הניקוד, אבל סביר שגם זה המצב.
בארצות הברית זה יותר מסובך כמה שאני יודע, רוב האנשים צריכים מישהו שיהיה הספונסר שלהם להגירה, במקרה שלך זו האוניברסיטה או מעסיק אחר (או בת זוג אמריקאית).

 

[GeJuFan]

או בן זוג.

 

[possum2]

אני התחלתי את הדוקטורט כשלושה שבועות לפני יום הולדתי ה 32.

את הפוסט התחלתי כחודש אחרי יום הולדת 37. היום אני חבר סגל עם מעבדה משלי (ביולוגיה) במסלול קביעות באוניברסיטה לא רעה בכלל בארה״ב. לא הרגשתי גילנות בתהליך ההכשרה שלי.

יש מצב להתקע בלופ של פוסטדוק תמידי, אבל זה תלוי בך - אם תשלים דוקטורט ופוסט מוצלחים במקומות טובים, יש לך סיכוי למצוא משרה במסלול קביעות בישראל או בחו״ל. מידת הפרסטיג׳ של הצשרה האקדמית תלוי באופן ישיר במידת הכוכבות שלך כדוקטורנט וכפוסטדוק, אולם יש אוניברסיטאות מעבר להרווארד ופרינסטון, וגם בהן יש חוקרים. מעבר לזה, ישנן המון אפשרויות למסלולים מספקים ומוצלחים שאינם כוללים מסלול לפרופסורה: אפשר למצוא סיפוק גדול בהוראה וייעוץ, ישנו מגוון משרות מעניינות בתעשייה, ועוד. באתרי האינטרנט של הג׳ורנלים Science ו Nature, ואולי עוד כמה, ישנו בד״כ מדור ״קריירה״, ובו אפשר למצוא כתבות עם רעיונות לקריירות מחוץ למעבדה. הרבה מהן נראות מספקות ומאתגרות לא פחות (ולפעמים יותר) מקריירה אקדמית.