הרהורים על גיל 16

  • פותח הנושא sad
  • פורסם בתאריך

sad

New member
הרהורים על גיל 16

עבר בערך שבוע מאז התחלתי לבקר אתכם ולהפוך חלק ממשהו שכבר הייתי.. והמקום הזה, מבלי שיש לי שליטה על כך, מחזיר אותי לרגעים מאז.. MY SWEET SIXTIN באותם ימים לא ממש רציתי לקלוט להבין להתמודד, החיבור היחידי שהיה לי עם המוות היה דרך המוסיקה, כל כך אופיני לנערה ופתאום היום אני מוצאת את עצמי מזמזמת שיר שמזמן לא שמעתי: השיר על התוכי יוסי אקנה לי תוכי ושמו יהיה יוסי עמו אשוחח עת איש לא ישמע ואז אומר לו אומר העצבות כמו כוס היא ובה יין מר -מעינבי הנשמה התדע תוכי יוסי אתה ילד לירי צפוי לך מוות שקט, כה שקט ואז אנוכי בתוגת המאירי אלחש לקירות יוסי מת יוסי מת.. וישוב אפרך מהכלוב למולדת מהכלוב הלבן לעפר הצהוב ערירי בלי אשה תוכיה ויולדת לתוכי שכמוך אסור לאהוב אתה לא תאהב יוסי יוסי אף פעם כמוך נולדו להנעים פטפוטים עם כל משורר שלבו ש וזעם בין לבבות אדישים וחוטאים כמוך הם רק צעצוע בבית למען יוכלו ילדים לשחק פטפט תוכי יוסי נחמני כזית - לבי היום ריק... ותוך כדי כתיבה חשבתי מדוע דווקא היום נזכרתי דווקא בשיר הזה הייתי היום בצפארי עם בתי הקטנה ראינו תוכי שיספיקו לשנה שלמה.. אותה עינינו דווקא המשחקים וכנראה שאותי התוכים.. השיר הזה מעורר בי הרבה עצב באותה תקופה חשבתי שאני אותם "אדישים וחוטאים" ואיש לא היה לי שם כדי לאמר שזה לא נכון SAD
 

מיכל@בר

New member
sad יקרה, כשאת כותבת על בתך הקטנה

ובו זמנית קוראת עליך בת 16, החיבור הזה נוגע כל כך.. וההקשר לשיר, שחשבת שאת אותם "אדישים וחוטאים"... אין כל כך מילים.. רק מוסיקה באמת...
 
למעלה