עוד יוסף פנדריך
Member
הרהורים על חסיון עו"ד-לקוח
כידוע עורך דין אינו חייב ואפילו אסור לו להעיד על דברים שהוחלפו בינו לבין לקוחו. חיסיון עו"ד לקוח מעוגן בסעיף 90 לחוק הלשכה וסעיף 48 לפקודת הראיות.
החיסיון הוא של הלקוח ורק הוא רשאי לוותר עליו. החסיון נועד לטובת הלקוח. המטרה היא למנוע פגיעה בזכות לעורך דין, שהיא זכות בעלת חשיבות עליונה. לקוח שיחשוש לשתף את עורך דינו בסודותיו הכמוסים לא יוכל לזכות ביצוג הולם וזה הרציו שמאחורי החיסיון.
ניתן היה לצפות אם כך, שגם הלקוח ייהנה מחסיון דומה. במלים אחרות לא די בכך שעוה"ד מנוע מלהעיד על שיחה עם הלקוח, אלא הלקוח עצמו לא יהיה חייב להעיד על יה. הרי אם יחוייב להעיד על שיחות עם עורך דינו, יחשוש לשתף פעולה עמו וגם אז תיפגע זכות הייצוג.
למרבה הפלא לא מצאתי בחוק שלקוח זכאי לא להשיב לשאלות שנוגעות לשיחות שקיים עם בא כוחו. לכאורה ניתן לשאול אותו בבית משפט מה סיפר לבא כוחו.
במשפט פלילי ישנו החיסיון מהפללה עצמית. אך מה באשר למשפט אזרחי?
בפסיקה מצאתי הלכה כללית, שלפיה יש לביהמ"ש שיקול דעת לאסור שאלות שפוגעות בפרטיות -
"בית משפט זה קבע, לא אחת - עוד טרם חקיקת חוק היסוד - כי יש בידו שיקול-הדעת שמכוחו רשאי הוא לסרב הצגת שאלות לעד, אם במכלול הכולל של האינטרסים, עניינו של העד שלא להשיב לשאלה פלונית עדיף על מידת הרלבנטיות של התשובה להכרעה בפלוגתאות השנויות במחלוקת במשפט. דברים אלה נכונים הם, מדרך קל וחומר, לאחר חקיקת חוק היסוד, הקובע בסעיף 8 כי אין לפגוע בזכות אלא לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש."
עא 3921/99 גדעון רייכר נ' The Roy Export Company Establishment Praesidial Anstalt (פורסם בנבו, 14.06.1999)
יחד עם זאת, מן הראוי היה שתיקבע הוראת חוק שמרחיבה את החיסיון של עו"ד לקוח, ומחילה אותו גם על הלקוח. הווה אומר שגם הוא יהיה רשאי לא להשיב על שאלות שקשורות לייצוג המשפטי.
כידוע עורך דין אינו חייב ואפילו אסור לו להעיד על דברים שהוחלפו בינו לבין לקוחו. חיסיון עו"ד לקוח מעוגן בסעיף 90 לחוק הלשכה וסעיף 48 לפקודת הראיות.
החיסיון הוא של הלקוח ורק הוא רשאי לוותר עליו. החסיון נועד לטובת הלקוח. המטרה היא למנוע פגיעה בזכות לעורך דין, שהיא זכות בעלת חשיבות עליונה. לקוח שיחשוש לשתף את עורך דינו בסודותיו הכמוסים לא יוכל לזכות ביצוג הולם וזה הרציו שמאחורי החיסיון.
ניתן היה לצפות אם כך, שגם הלקוח ייהנה מחסיון דומה. במלים אחרות לא די בכך שעוה"ד מנוע מלהעיד על שיחה עם הלקוח, אלא הלקוח עצמו לא יהיה חייב להעיד על יה. הרי אם יחוייב להעיד על שיחות עם עורך דינו, יחשוש לשתף פעולה עמו וגם אז תיפגע זכות הייצוג.
למרבה הפלא לא מצאתי בחוק שלקוח זכאי לא להשיב לשאלות שנוגעות לשיחות שקיים עם בא כוחו. לכאורה ניתן לשאול אותו בבית משפט מה סיפר לבא כוחו.
במשפט פלילי ישנו החיסיון מהפללה עצמית. אך מה באשר למשפט אזרחי?
בפסיקה מצאתי הלכה כללית, שלפיה יש לביהמ"ש שיקול דעת לאסור שאלות שפוגעות בפרטיות -
"בית משפט זה קבע, לא אחת - עוד טרם חקיקת חוק היסוד - כי יש בידו שיקול-הדעת שמכוחו רשאי הוא לסרב הצגת שאלות לעד, אם במכלול הכולל של האינטרסים, עניינו של העד שלא להשיב לשאלה פלונית עדיף על מידת הרלבנטיות של התשובה להכרעה בפלוגתאות השנויות במחלוקת במשפט. דברים אלה נכונים הם, מדרך קל וחומר, לאחר חקיקת חוק היסוד, הקובע בסעיף 8 כי אין לפגוע בזכות אלא לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש."
עא 3921/99 גדעון רייכר נ' The Roy Export Company Establishment Praesidial Anstalt (פורסם בנבו, 14.06.1999)
יחד עם זאת, מן הראוי היה שתיקבע הוראת חוק שמרחיבה את החיסיון של עו"ד לקוח, ומחילה אותו גם על הלקוח. הווה אומר שגם הוא יהיה רשאי לא להשיב על שאלות שקשורות לייצוג המשפטי.