הרהורים על םטירתו של הגר״ע יוסף זצ״ל
אקדים ואומר שאיני מתכוון בדבריי הבאים לעסוק באשיותו המורכבת של הגר״ע יוסף שפנים רבות לה,וכן לא במפעל הפסיקה ההלכתי,שהוא מפעלו העקרי,ששיקף תעוזה גדולה(למרות שאין בה מהפכה הלכתית)ובמיוחד אמירתו החדה שבארץ ישראל צריך ללכת לפי ״המרא דאתרא״ ,וגדול הפוסקים האחרון שבארץ ישראל היה מרן ״הבית יוסף״ ר׳ יוסף קארו,ובכך דחה את מירב המנהגים והפסיקות שנוצרו בגלויות השונות שעמדו בסתירה לפסקי ״הבית יוסף״ וכיוצב״ז להנהגות קבליות (אע״פ שבשולחן ערוך ישנה לעיתים השפעה קבלית).תפיסה זאת שבארץ ישראל המתחדשת יש ללכת לפי ״המרא דאתרא״ יש לה משמעות רבה שלא נעסוק בה כעת,וכמובן ״כח דהיתרא״ שהנחה את פסיקותיו תמיד.
העניין שמיקד את מחשבתי בפטירתו שלהגר״ע יוסף זצ״ל היא -כוחה של הדבקות בתורה באמת.
מה גורם לאנשים כה רבים לקבל ולאהוב את מנהיגותו של אדם שלא היה איש דברים,לא שמענו ממנו מחשבות פילוסופיות,או איזו השקפת עולם מרתקת,או אפילו תובנות מיוחדות על החיים,וחזותו החיצונית לא מרתקת בלשון המעטה?
יש רק דבר אחד שיכול בעניי להסביר את התופעה של הגר״ע יוסף והיא דבוקותו העצומה בלימוד התורה,משחר ילדותו עד ימיו האחרונים,בתנאי עוני ומצוקה,במסירות נפש מתוך אהבה גדולה לתורה באמת.
רק האמונה שזאת תורת ה׳ ממש,יכולה להניע אהבה שכזאת ״שמים רבים לא יוכלו לכבותה,ונהרות לא ישטפוה״ ואז מתוך דבקות לשמה זאת,אופפת את האדם הילה של תורה,ונוסכת בו את אותה גדלות הזוהרת באור נגוהות ״כי קרן אור פניו״.
כל המגרעות כביכול שציינו לעייל,ובנוסף תנועת ש״ס שהייתה כאבן רחיים על צווארו,לא פגמו באותה גדלות הנובעת כמעיין המתגבר,מאהבת התורה והדבקות בה באמת.
זוהיא כוחה של תורה שקדמה לעולם,שמכח הדבקים בה לשמה הצמיחה לנו מאז ועד היום אנשים גדולים.
רק מי שהיה בעולמה של תורה באמת,וטעם מטעמה ״ לכו וטעמו וראו כי טוב השם״ יכול להבין במיקצת את תופעת הגר״ע יוסף,לכבדה ולהתחבר אליה,וכפי שראינו רבים מהמוני בית ישראל התחברו לתופעה זאת,וראו בזאת את כבודה של תורה,ועל מעין זה נא׳ קול המון כקול שדי׳.
איני בטוח,אך ניראה לי שתם עידן,ולא ניראה עוד אנשים דוגמת הרב אלישיב והגר״ע יוסף. ההתפתחות החברתית, ובמרכזה ההתפתחות הטכנולוגית,יוצרת זמינות וקלות רבה בלימוד התורה,וכן תמו הזמנים של ״כך היא דרכה של תורה,פת במלח תאכל,מים במשורה תשתה,ועל הארץ תישן,וחיי צער וכו׳ כל זאת אינו מצריך ומאפשר את מסירות הנפש כפי שהיתה בעבר,ושבלעדיה לא תיתכן אותה הילה של תורה.
כוחה ואורה של תורה תמצא את נתיבותיה תמיד,בכדי לקיים את מהותה העולמית שהרי ״אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי״
להתפתחות זאת במידה ותתממש,יש חסרונות,אך לענ״ד היתרונות גדולים יותר,אך זאת לדיון אחר על משמעותה של ההתפתחות הטכנולוגית בכלל,התפתחות שבשנים האחרונות משנה לענ״ד את כללי המשחק בחברה האנושית,וכן את מושגייה.
אקדים ואומר שאיני מתכוון בדבריי הבאים לעסוק באשיותו המורכבת של הגר״ע יוסף שפנים רבות לה,וכן לא במפעל הפסיקה ההלכתי,שהוא מפעלו העקרי,ששיקף תעוזה גדולה(למרות שאין בה מהפכה הלכתית)ובמיוחד אמירתו החדה שבארץ ישראל צריך ללכת לפי ״המרא דאתרא״ ,וגדול הפוסקים האחרון שבארץ ישראל היה מרן ״הבית יוסף״ ר׳ יוסף קארו,ובכך דחה את מירב המנהגים והפסיקות שנוצרו בגלויות השונות שעמדו בסתירה לפסקי ״הבית יוסף״ וכיוצב״ז להנהגות קבליות (אע״פ שבשולחן ערוך ישנה לעיתים השפעה קבלית).תפיסה זאת שבארץ ישראל המתחדשת יש ללכת לפי ״המרא דאתרא״ יש לה משמעות רבה שלא נעסוק בה כעת,וכמובן ״כח דהיתרא״ שהנחה את פסיקותיו תמיד.
העניין שמיקד את מחשבתי בפטירתו שלהגר״ע יוסף זצ״ל היא -כוחה של הדבקות בתורה באמת.
מה גורם לאנשים כה רבים לקבל ולאהוב את מנהיגותו של אדם שלא היה איש דברים,לא שמענו ממנו מחשבות פילוסופיות,או איזו השקפת עולם מרתקת,או אפילו תובנות מיוחדות על החיים,וחזותו החיצונית לא מרתקת בלשון המעטה?
יש רק דבר אחד שיכול בעניי להסביר את התופעה של הגר״ע יוסף והיא דבוקותו העצומה בלימוד התורה,משחר ילדותו עד ימיו האחרונים,בתנאי עוני ומצוקה,במסירות נפש מתוך אהבה גדולה לתורה באמת.
רק האמונה שזאת תורת ה׳ ממש,יכולה להניע אהבה שכזאת ״שמים רבים לא יוכלו לכבותה,ונהרות לא ישטפוה״ ואז מתוך דבקות לשמה זאת,אופפת את האדם הילה של תורה,ונוסכת בו את אותה גדלות הזוהרת באור נגוהות ״כי קרן אור פניו״.
כל המגרעות כביכול שציינו לעייל,ובנוסף תנועת ש״ס שהייתה כאבן רחיים על צווארו,לא פגמו באותה גדלות הנובעת כמעיין המתגבר,מאהבת התורה והדבקות בה באמת.
זוהיא כוחה של תורה שקדמה לעולם,שמכח הדבקים בה לשמה הצמיחה לנו מאז ועד היום אנשים גדולים.
רק מי שהיה בעולמה של תורה באמת,וטעם מטעמה ״ לכו וטעמו וראו כי טוב השם״ יכול להבין במיקצת את תופעת הגר״ע יוסף,לכבדה ולהתחבר אליה,וכפי שראינו רבים מהמוני בית ישראל התחברו לתופעה זאת,וראו בזאת את כבודה של תורה,ועל מעין זה נא׳ קול המון כקול שדי׳.
איני בטוח,אך ניראה לי שתם עידן,ולא ניראה עוד אנשים דוגמת הרב אלישיב והגר״ע יוסף. ההתפתחות החברתית, ובמרכזה ההתפתחות הטכנולוגית,יוצרת זמינות וקלות רבה בלימוד התורה,וכן תמו הזמנים של ״כך היא דרכה של תורה,פת במלח תאכל,מים במשורה תשתה,ועל הארץ תישן,וחיי צער וכו׳ כל זאת אינו מצריך ומאפשר את מסירות הנפש כפי שהיתה בעבר,ושבלעדיה לא תיתכן אותה הילה של תורה.
כוחה ואורה של תורה תמצא את נתיבותיה תמיד,בכדי לקיים את מהותה העולמית שהרי ״אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי״
להתפתחות זאת במידה ותתממש,יש חסרונות,אך לענ״ד היתרונות גדולים יותר,אך זאת לדיון אחר על משמעותה של ההתפתחות הטכנולוגית בכלל,התפתחות שבשנים האחרונות משנה לענ״ד את כללי המשחק בחברה האנושית,וכן את מושגייה.