הרהורים על עבודה, מותר?

ofik

New member
הרהורים על עבודה, מותר?

אז זהו, שי בת שלושה וחצי חודשים ואני התחלתי לעבוד יום בשבוע. זה לא הרבה, ובה עם המון התלבטות. מצד אחד קשה לי לעזוב אותה, מצד שני זה רק יום בשבוע, מצד אחד כלכלית אנחנו די לחוצים והיה רצוי שאני אחזור לעבוד והרבה יותר, מצד שני האמת היא שאין לי יותר עבודה מזה כרגע, ולשווק את עצמי קשה לי כשאני כל כך אמביבלנטית לגבי הרצון לעבוד. אני גם באיזה שהם רגשי שאשמה שזו אני שכל כך לחצתי שנעשה עוד ילד לפני שיהיה מאוחר מדי, ועכשיו אין לי זכות לא לקחת יותר אחריות בצד הכלכלי, ומצד שני דוקא כי זו האחרונה כל כך קשה לי להפסיד כל יום שלה, כל תגובה חדשה לעולם. אני כל כך מבולבלת עם זה כל כך רחוקה מהסופר וומן שמופיעות פה בפורום, כל כך רוצה להשאר איתה בבית אבל בלי רגשי אשמה ולחצים. אני ממש אשמח לכל לתגובה מכן, למה עושים אחרת, או סתם מחשבות בנושא. וסתם רגע יפה מאתמול, שמתי את שי על המיטה שלנו בערב וקיפלתי כביסה, והיא די קיטרה. ואז רועי אחיה בן השבע התישב לידה והתחיל לדבר איתה הוא סיפר לה על היום שלו, והיא ממש ענתה לו וכך במשך כמעט שעה היא היתה כולה חיוכים ודיבורים, והוא היה כל כך גאה ששי מתיחסת אליו ומדברת איתו. מדהים המתנות שהקטנטנה הזו מביאה למשפחה שלנו. עופיק
 
כל כך מבינה אותך וכל כך שותפה

להרהורים האלה. נגה בת ארבעה וחצי חודשים ואני דוחה את החזרה לעבודה כאילו שאני יכולה כלכלית להרשות לעצמי אבל ממש לא. הרצון להיות איתה בכל יום ולא להפסיד שום תגובה שלה חזק גם אצלי - אני שואלת את עצמי מה חשוב יותר - להיות בבית ולהיות בכל רגע חדש או לעבוד קצת ולהנות מקצת קצת רווחה כלכלית? אין לי ממש תשובות ואני מתלבטת בין חזרה לחצי משרה או משרה מלאה או שלושת רבעי משרה כמו שעבדתי עד הלידה. אני קרועה ויכולה להבין אותך לגמרי. מה שכן, אם את יכולה לעבוד יום או יומיים בשבוע ואז באמת לדעת שקל יותר כלכלית ומצד שני שאת בבית הרבה ורואה את רוב הרגעים הראשונים של שי אז יש בזה נחמה, לא?
 
עוד משהו. לי יש גם יסורי מצפון מסוג

אחר. עם שירה, הגדולה, הייתי בבית שנה ושלושה חודשים ובעלי היה איתה עוד ארבעה חודשים, אז עכשיו אני מרגישה שאני מקפחת את נגה אם אהיה איתה רק חצי שנה בבית.
 

שיפסלה

New member
רגשי האשמה האלה

מין הסתם ילוו אותנו עוד הרבה שנים אם לא היית יולדת את שי, היית ברגשי אשמה על שלא נכנסת להריון שרצית עכשיו, כשאת כבר אחרי הלידה, יש לך רגשי אשמה שאת לא מצטרפת לנטל הכלכלי ורגשי אשמה שאת לא יכולה להיות איתה 100% מזמנך. אין הרבה מה לעשות עם רגשי האשמה האלה, חוץ מללמוד לחיות איתם. או במילים אחרות להתפשר. אני מאוד מבינה אותך ואת הרצון שלך להשאר עם שי. עכשיו, כשאת כבר אם בשלה עם ילדים בוגרים (כמוני) את כבר באמת יודעת ומבינה את כל מה שמפסידים כשמשאירים אותם לבד וחוזרים לעבודה. בעיקר בגלל שמדובר בבת זקונים ושכנראה הפעם הבאה שבה תטפלי בתינוק תהיה כשתהפכי לסבתא (אני כותבת לך בעצם את רחשי ליבי) למרות זאת, אני יודעת שאני הייתי בוחרת ללכת לעבודה. בעיקר בגלל שמדובר רק ביום אחד בשבוע. אבל זה כי כזאת אני. אני צריכה אתגר אינטלקטואלי. ואני מוכנה נפשית להשלים בשאר שעות היום (מה שנשאר לאחר שעות העבודה) את כל החסך. גם אם זה אומר לקום כל שעה בלילה. החוויה הזאת של גידול ביתך התינוקת יתכן ולא תחזור יותר (אלא אם תהרי שוב). תיהני ממנה בכיף
 

yaelia

New member
../images/Emo45.gif מאוד צודקת

הלבטים האלה נמצאים וכנראה ימשיכו להתקיים. אולי את יכולה למשוך עוד קצת עם שי ואז לחזור לעבוד. למען האמת יום אחד בשבוע נראה לי מאוד נחמד לצאת קצת. ועוד משהו, אני לא מרגישה סופרוומנית בכלל, פשוט מנסה בגבולות הנתונים להסתדר בצורה הטובה ביותר.
 

ו שתי

New member
הנה שני הגרוש שלי בענין

כבר כמה ימים שאני מתבשלת עם הענין הזה. נראה לי דבילי לגדל ילדים של אחרים בזמן שהבת שלי כ"כ קטנה וצריכה את אמא שלה איתה. מצד שני, אני מתחרפנת בבית. כלכלית זה לא שווה לנו, אבל כמו שאני מאמינה, יציאה מהבית זה לא רק פרנסה, אלא צורך שלנו כאנשים מבוגרים. בשקט בשקט התחלתי להפיץ את הבשורה שאני מחפשת משהו, בשליש עד חצי משרה (לשמחתי אני בתחום הנכון לחלקיות משרה), ואני מרחרחת על לימודים (כן, שוב). מה השורה התחתונה? לויודעת.
אולי שהעבודה והניתוק ממנה ליום אחד, הם אויר לנשימה? או שאולי שאנחנו צריכות לשמוח שאנחנו לא נאלצות לעבוד במשרה מלאה פלוס, כמו הרבה חברות שלי, שאני תוהה מאיפה יש להן את הכח לעשות את זה? כך או כך, שולחת לך
נרגשתי מאד לקרוא את הסיפור על רועי ושי.
 

אלינה12

New member
מבינה אותך

כשהגיעה זמן לצאת לעבודה לפני חודש וחצי בכיתי יום ולילה, יום ולילה. אבל אין ברירה, צריך לעבוד. אז אחרי העבודה אני רצה מהר הביתה, כדי לחבק את האוצר שלי ולהיות איתו. צרת רבים חצי נחמה? אולי.
 

ofik

New member
איזה כייף שמבינים אותי ../images/Emo39.gif

קודם כל תודות, אני לא כל כך זמינה מהר למחשב, אז לקח לי 3 ימים להגיע לקרוא. את היום בשבוע התחלתי, לא עושה רושם ששי מסכנה מזה. המטפלת נהדרת, ואפילו ההנקה לא נפגעה בנתיים. הבעיה היא שאת הצורך שלי בלצאת היום בשבוע מכסה, את המצב הכלכלי לא כל כך. וכאן רגשי האשמה, האם לשווק את עצמי יותר כדי לעבוד יותר, הרי כל כך לא בא לי. אבל האם זה פייר להפיל את הנטל העיקרי של הפרנסה על האיש? גם זה לא ממש פייר. והאם החוסר אנרגיה של השיווק הוא לא סוג של דיכאון? חוץ מזה אני לא יודעת איך אתן אבל אצלי הבית בבלגן, ואני ממש לא עקרת בית מוצלחת. אז כל עוד עבדתי היה לי בסדר עם זה, אבל אם אני בבית הרבה יותר קשה לי עם זה שהוא לא מסודר ונקי, ולעומת זאת ממש אין לי אנרגיה וזמן לנצל את שעות השינה הקצרות של שי לניקיון וסדר. כייף שאתן כאן עופיק
 

נטע 123

New member
מזדהה עמוקות...

כל פעם ששואלים אותי "אז מתי את חוזרת לעבודה?" או מי שיותר מעודכן "אז מתי את מתחילה לחפש עבודה חדשה?" אני מתקפדת. נושא רגיש. מצד אחד צריך הכנסה נוספת וגם לא רוצה להיות תלושה משוק העבודה לזמן רב. מצד שני, יש לי את הפלא הכי מתוק בעולם בבית. מי בכלל יכול לעזוב את הקטנטנה הזו?? וכן, לא מגיעה בכלל לעבודות הבית. הבית נראה זועה לצערי.
 

אלינה12

New member
עבודות הבית יחכו

כשהייתי בחופשת לידה, המקסימום שעשיתי זה סדר קל וקוסמטי בלבד. פעם ראשונה ניקינו ביחד עם בעלי כמה ימים לפני יציאה לעבודה. גם רציתי להגיד עוד, שברגע שאת רואה את הילדה שלך רגועה,שביעה, מתפתחת יפה(אפילו שפעם ראשונה היא עושה את זה לא איתך, אז פעם שניה זה גם נורא מרגש) את גם תהיי רגועה. כשבועז פעם ראשונה התהפך, זה היה במשפחתון. ותאמיני, שברגע שראיתי איך הוא עושה את זה בבית, התרגשתי לא פחות מאשר הוא היה עושה את זה לראשונה איתי.
 

ofik

New member
אתמול הייתי כבר גיבורה והלכתי לעבוד

אבל אז שי עשתה שביתת רעב, לא אכלה כלום משבע וחצי בבוקר. כשבעלי הביא אותה היה שלוש ורבע והיא חייכה אלי בשימחה ולא רצתה לינוק. בקיצור היא ינקה בשבע וחצי בבוקר ושוב בארבע אחה"צ. (וזה אחרי לילה שלם של שינה רצופה). אני מודה שהיא לא נראתה מסכנה בכלל, המטפלת היתה מאד מסכנה, ואני גם. לא יודעת מה יהיה, המטפלת רוצה שאני אתן לה בקבוק גם בימים שאני פה כי יום בשבוע זה לא מספיק להרגיל אותה לבקבוק, ואני מפחדת שזה יהיה סוף ההנקה שלי, ושוב זו האחרונה, וחבל לי לותר על כל רגע וכל שלב. בקיצור עבדתי אתמול ואני עוד יותר מבולבלת. עופיק
 
למעלה