הרהורים שבעקבות קריאה בספריו של ריצ'ארד
דוקינס ואחרים. טרם הצגת הרעיון אקדים כמה מילים. מודל מעניין במיוחד הוא בעיני מודל המשכפלות שאותו מציג דוקינס בספרו הידוע "הגן האנוכיי". שם מתאר דוקינס את אבות החומר התורשתי, ה-D.N.A כמולקולות ארוכות שניחנו בכושר לשכפל את עצמן תוך התחרות מתמדת עם "משכפלות" אחרות על מולקולות קטנות יותר שמהן הן "ניזונות" ומורכבות ושמהן הן בונות את כפילותיהן (ברירה טבעית). המודל הנ"ל בבירור מזכיר (אם כי במידה פחות מורכבת) את בנייתם של חלבונים בתא החי ע"י mR.N.A או R.N.A שליח, באמצעות הריבוזומים ובאמצעות היקשרות אל חומצות אמיניות שונות, הבונות את החלבון. משכפלות אלו, יש להוסיף, הן לפי דוקינס ורבים אחרים השלב הראשון, או אחד מן הראשונים, אשר מממנו נולד כל חי. תיאור מעניין נוסף בספר הנ"ל הוא של האבולוציה הלאמארקיסטית. כידוע, תזה זו, פרי פיתוחו של לאמארק, טוענת כי תכונות הנרכשות ע"י פרט או אורגניזם במהלך חייו שלו ניתנים להורשה לצאצאיו. דוקינס מציג ומפריך תזה זו ע"י הדוגמה של נקבת המקלון, שלפיו מסוגלת באמצעות רביית בתולין (Parthenogenesis) לשכפל את עצמה אחת לאחת. מתורת-לאמארק משתמע, כך הוא אומר, כי במידה ואחת מזרועות המקלון הייתה מוסרת צאצאיו היו נעדרים את אותה הזרוע גם-כן, כאילו משמש גופה של המקלון-האם כמולקולת חומר תורשתי אדירת ממדים (הנוסח מקורו בספר) שכל שינוי בה כאמור, יחולל שינוי בצאצאי האורגניזם. בהינתן שני הקדמות אלו ניתן להוסיף ולהעלות השערה, שאת מידת נכונותה אותיר בידכם לשפוט. שכן ניתן להניח שבאותו "מרק קדמוני" בו ריחפו בתנועה בראונית כל אותן מולקולות, התקיימו, זו לצד זו מולקולות או משכפלות שמקצתן שמרו על הרכבן (או צורתן?) ומקצתן שינו את הרכבן עם כל מפגש במולקולות הרכב (שמא נאמר מונומרים?). בחינה מדוקדקת של טבען של שני המשכפלות מגלה כי הראשונה תקיים אבולוציה דרוויניסטית שבה התמורות בכל סוג של מולקולה (וזמן רב לאחר מכן - הפילוגנזה של מינים וסוגים טאקסונומים) תתהווה בכפוף לברירה טבעית על המתחייב מקיומה. אולם השנייה, מתוקף היותה בלתי יציבה בהרכבה תגלה תכונות ואופני תמורה כפי שניסחם ז'אן לאמארק ממש כמו בדוגמה הנדונה למעלה אודות המקלון, ומסיבות ברורות... יען כי אין בנמצא מינים החלה עליהם אבולוציה לאמארקיסטית דהיום, ניתן להסיק שבמידה ואכן נתקיימו אי-פעם משכפלות מעין אלו הרי שהן נדחו ע"י ברירה טבעית מפני המשכפלות ה"דרוויניסטיות". ומכאן, ובניסוח חסר קמעה, ניתן לאמר שזוהי "אבולוציה של אבולוציות". ברור הוא לי שהרהורים אלו טבעם ספקולטיבי מעיקרו, וכי ערכם למדע דל אף הוא. ברם הדבר, לדעתי, מספק נקודת מבט מעניינת גם אם היוריסטית על טיב האבולוציה הלאמרקיסטית וגם, את זאת מעז אני לטעון, מדוע אבולוציה זו איננה אפשרית. אחת, משום שלא כל תכונה נרכשת (היפותטית) של האורגניזם מתאימה אותו טוב יותר לסביבתו. שתים, משום שהשינויים בצורתיו ותכונותיו של המין הטאקסונומי (ה-species) לפי תאוריה זו, מתבררים להיות כה מהירים עד כי כל תוחלת במושג המין כזהות מתמידה של מכלול פרטים. וישים לבו הקורא הנבון כי דבר אחרון זה מתברר במיוחד לאור ההשערה דנן אודות ה"משכפלות". ------------------------------- השגות לדברי יתקבלו בחפץ לב!
דוקינס ואחרים. טרם הצגת הרעיון אקדים כמה מילים. מודל מעניין במיוחד הוא בעיני מודל המשכפלות שאותו מציג דוקינס בספרו הידוע "הגן האנוכיי". שם מתאר דוקינס את אבות החומר התורשתי, ה-D.N.A כמולקולות ארוכות שניחנו בכושר לשכפל את עצמן תוך התחרות מתמדת עם "משכפלות" אחרות על מולקולות קטנות יותר שמהן הן "ניזונות" ומורכבות ושמהן הן בונות את כפילותיהן (ברירה טבעית). המודל הנ"ל בבירור מזכיר (אם כי במידה פחות מורכבת) את בנייתם של חלבונים בתא החי ע"י mR.N.A או R.N.A שליח, באמצעות הריבוזומים ובאמצעות היקשרות אל חומצות אמיניות שונות, הבונות את החלבון. משכפלות אלו, יש להוסיף, הן לפי דוקינס ורבים אחרים השלב הראשון, או אחד מן הראשונים, אשר מממנו נולד כל חי. תיאור מעניין נוסף בספר הנ"ל הוא של האבולוציה הלאמארקיסטית. כידוע, תזה זו, פרי פיתוחו של לאמארק, טוענת כי תכונות הנרכשות ע"י פרט או אורגניזם במהלך חייו שלו ניתנים להורשה לצאצאיו. דוקינס מציג ומפריך תזה זו ע"י הדוגמה של נקבת המקלון, שלפיו מסוגלת באמצעות רביית בתולין (Parthenogenesis) לשכפל את עצמה אחת לאחת. מתורת-לאמארק משתמע, כך הוא אומר, כי במידה ואחת מזרועות המקלון הייתה מוסרת צאצאיו היו נעדרים את אותה הזרוע גם-כן, כאילו משמש גופה של המקלון-האם כמולקולת חומר תורשתי אדירת ממדים (הנוסח מקורו בספר) שכל שינוי בה כאמור, יחולל שינוי בצאצאי האורגניזם. בהינתן שני הקדמות אלו ניתן להוסיף ולהעלות השערה, שאת מידת נכונותה אותיר בידכם לשפוט. שכן ניתן להניח שבאותו "מרק קדמוני" בו ריחפו בתנועה בראונית כל אותן מולקולות, התקיימו, זו לצד זו מולקולות או משכפלות שמקצתן שמרו על הרכבן (או צורתן?) ומקצתן שינו את הרכבן עם כל מפגש במולקולות הרכב (שמא נאמר מונומרים?). בחינה מדוקדקת של טבען של שני המשכפלות מגלה כי הראשונה תקיים אבולוציה דרוויניסטית שבה התמורות בכל סוג של מולקולה (וזמן רב לאחר מכן - הפילוגנזה של מינים וסוגים טאקסונומים) תתהווה בכפוף לברירה טבעית על המתחייב מקיומה. אולם השנייה, מתוקף היותה בלתי יציבה בהרכבה תגלה תכונות ואופני תמורה כפי שניסחם ז'אן לאמארק ממש כמו בדוגמה הנדונה למעלה אודות המקלון, ומסיבות ברורות... יען כי אין בנמצא מינים החלה עליהם אבולוציה לאמארקיסטית דהיום, ניתן להסיק שבמידה ואכן נתקיימו אי-פעם משכפלות מעין אלו הרי שהן נדחו ע"י ברירה טבעית מפני המשכפלות ה"דרוויניסטיות". ומכאן, ובניסוח חסר קמעה, ניתן לאמר שזוהי "אבולוציה של אבולוציות". ברור הוא לי שהרהורים אלו טבעם ספקולטיבי מעיקרו, וכי ערכם למדע דל אף הוא. ברם הדבר, לדעתי, מספק נקודת מבט מעניינת גם אם היוריסטית על טיב האבולוציה הלאמרקיסטית וגם, את זאת מעז אני לטעון, מדוע אבולוציה זו איננה אפשרית. אחת, משום שלא כל תכונה נרכשת (היפותטית) של האורגניזם מתאימה אותו טוב יותר לסביבתו. שתים, משום שהשינויים בצורתיו ותכונותיו של המין הטאקסונומי (ה-species) לפי תאוריה זו, מתבררים להיות כה מהירים עד כי כל תוחלת במושג המין כזהות מתמידה של מכלול פרטים. וישים לבו הקורא הנבון כי דבר אחרון זה מתברר במיוחד לאור ההשערה דנן אודות ה"משכפלות". ------------------------------- השגות לדברי יתקבלו בחפץ לב!