הרהורים...

[עיגולית השמחה]

הרהורים...../images/Emo10.gif

שלומלומות!! קודם כל, אני חייבת לומר לכולם כאן שכבר כמה ימים שגיליתי את הפורום המופלא הזה, מקום שמלא באהבה וסובלנות אחד לשני. והאווירה של המקום הכניסה אותי להרהורים ומחשבות לגבי עצמי. דבר שכל החגים ותחילת השנה החדשה לא הצליחו לגמרי להביא אותי למקום הזה. אז ראשית כל - תודה. אני מחפשת שינוי- אני לא רוצה להפוך עולמות ולהגיד שמעכשיו דברים יהיו אחרת, אלא רוצה להעלות ולהעצים את הקיים. כבר יומיים אני יושבת בבית חסרת מנוחה אך עם זאת חסרת מעש, חוסר חשק להיות חברותית, נחמדה, חייכנית... מכונסת בתוך עצמי עם המחשבות על שנת הלימודים האוניברסיטאית שעומדת להתחיל לה, על החיים הפרטיים שלי, על התוכן שאני רוצה ליצוק להם, על היממה הקצרה שקיימת לנו (למה רק 24 שעות???), על אהבה שאני מצפה לה, על מטרות שאני מציבה לעצמי ועל התיסכול בחוסר הצלחה לממש אותם... אני מנסה להיות סבלנית עם עצמי, לנוח, לבהות בטלויזיה, לנסות לסדר את המחשבות, אבל המשפחה מתחילה להיות קצת מודאגת... ואני רק רוצה את השקט שלי, לא להיות מודאגת מכך שאחרים מודאגים ממני (למרות שברור לי שהכל מאהבה..). קשה להבין שלמישהו יכולים להיות כמה ימים ללא מצב רוח??? טוב, אני מאריכה כאן כבר יותר מדיי... מי ששרד עד עכשיו כבר מקבל ממני שתי נקודות זכות, ומי שהבין ואולי אפילו מזדהה- אני אשמח לקבל מילות עידוד ותמיכה. והלוואי ועיגולית השמחה שבי תגדל קצת בזכותכם...

 

[א ס י ת]

עיגולית השמחה אני שולחת לך

שיר שמבטא בדיוק את המצב רוח שלך לגבי העונה הזאת... מקווה שיעזור.

 

[meshi4]

עיגולית ../images/Emo24.gif

בודאי שיש גם ימים כאלה ללא מצב רוח.בימים כאלה אני שומעת מוסיקה קצבית משחררת. אגב,אצלנו הנשים מצבי הרוח מתגברים לפני המחזור.אז התחושות מתעצמות.אחכ' הכל עובר וחוזר לקדמותו.מענין אם יש נשים שמזדהות אתי? הדאגה של המשפחה?בודאי שהדאגה נובעת מאהבה. יש לי בת שבעבר שוחחתי איתה כמה פעמים בעדינות על נושא זוגיות.כאמא הייתי רוצה לראות אותה מקימה משפחה.ובכלל שיהיה לה בן זוג.אבל מכבדת את דיעותיה ובחירותיה.חושבת שזאת ההתמודדות שלה.נכון להיום היא מאוד עצמאית.שכרה דירה, התקדמה בעבודה .אני מאושרת בשבילה. יש ימים מלאי אנרגיה.ויש ימים............לא צריך להיבהל מזה. יום טוב לך.

 

[יעל ארבל]

עיגולית השמחה קצת עצובה היום?

קודם כל ברוכה הבאה! איזה כינוי מדליק יש לך, מתגלגל על הלשון. לי דווקא יש הרגשה, שהמצב-רוח הוא לא בגלל הסתיו ולא מסיבות חיצוניות אחרות. אני טועה? בכל מקרה, הרהורים זה דבר טוב, למרות שהם קצת מעציבים אותך כרגע, תני להם ביטוי, ואני מקווה שתמצאי במקום הזה את מה שאת מבקשת. חג שמח!

 

[עיגולית השמחה]

גם לדעתי המצב רוח

הוא לא בגלל הסיבות בחיצוניות השונות, אלא דווקא ממשהו מאד עמוק שאותו לפעמים אני נוטה להדחיק. אני מאמינה שגם ההירהורים השונים ואולי גם מעט מהעצבות יובילו אותי למקום גבוה יותר. מישהו חכם אמר לי היום (בלי לדעת אפילו מה באמת עובר עליי, זה היה מדהים ומפחיד כאחד...) שכשיושבים והמצב לא מזהיר צריך לקום ולעשות. וזה יכול להתבטא פשוט בלרשום את כל הדברים שאני טובה בהם ומה שלא, כדי לחשוב איזה כיוון חדש אפשר למצא בחיים. הדגש הוא על חשיבה יצירתית! אהבתי מאד, זה אפילו עודד אותי מעט.. קצת מתחבר לכתיבת הבוקר. השאלה שמציקה לי יותר מהכל היא שאני מרגישה לפעמים שאני כבר מאבדת את יכולת החשיבה שלי. לא מצליחה לחשוב בכיוון הנכון שמוביל אותי לפיתרון הטוב, לא מסוגלת סתם לשבת ולחשוב עם עצמי על דברים אלא יותר תוך כדי משהו אחר. והייתי רותה שזה יהיה אחרת (אולי כמו בסרטים שרואים את הגיבורים החתיכים יושבים על שפת הים בשקיעה ומהרהרים להם...)ואפילו הגרוע ביותר... שזה גורם לי לחפש תשובות חיצוניות, אצל אנשים אחרים במקום אצל עצמי... רעיונות? עצות? הירהורים נוספים? אשמח לשמע

 

[רן בת]

../images/Emo6.gifעיגולית השמחה

עם שם אופטימי ושמח שכזה את חייבת להפסיק להיות עצובה. וכבר דיברו כאן בעבר על הספר "כוחו של תת המודע". ממליצה לך לקרוא אותו ותראי תוך זמן קצר שתזהי את מקור העצבות ושתוכלי לחזור ולהיות "עיגולית השמחה". בהצלחה

 

[meshi4]

../images/Emo79.gif מוסיקה קצבית ועליזה.

לקפוץ ולהשתולל מול הראי.

קומדיה מצחיקה. שניהם יעילים לשיפור המצב רוח.

 

[The big man]

../images/Emo13.gifעיגולית השמחה

העצה שאני יכול לתת לך זה שתקשיבי לקול הפנימי שלך ולתחושות-הבטן שלך. את יכולה למצוא את התשובות אצלך במקום לחפש אותן אצל אנשים אחרים. הרבה אושר שיהיה לך.

 

[תותי גירל]

קבלי עיצה...../images/Emo141.gif../images/Emo26.gif

זאת לא איזו עיצה רצינית כזאת ולא איזו הברקה, אבל זה עוזר.. לי לפחות.. קחי את המחברת של התוכנית לשינוי או סתם מחברת, צאי החוצה לאויר למקום שקט, קחי איתך גם ספר, ואיזה משהו טעים לאכול, ותשבי שם.. שבי שם כמה זמן שבא לך: תשכבי על הדשא, תכתבי קצת, תקראי קצת, תהרהרי, תנקי את הראש..

 

[michal24]

../images/Emo39.gifמותר לך להיות בתוך עצמך

את כותבת : אבל המשפחה מתחילה להיות קצת מודאגת... ואני רק רוצה את השקט שלי, לא להיות מודאגת מכך שאחרים מודאגים ממני (למרות שברור לי שהכל מאהבה..). קשה להבין שלמישהו יכולים להיות כמה ימים ללא מצב רוח??? נראה שאת דווקא כן יודעת מה את רוצה, להיות בשקט שלך, שלא יציקו לך וזהו, וזה מותר לך ופילו רצוי לפעמים. אז למה שלא תסבירי למשפחה שאת בסדר, באמת, רק צריכה קת זמן בשקט עם עצמך ? אני בטוחה שאם תתני לעצמך להיות שם, במקום הזה, זה יעבור הכי מהר והכי בקלות... אני לא הייתי נאבקת בזה, אם את שם - כנראה שאת צריכה לנוח קצת

 

[תותי גירל]

הכי טוב זה לחפש את הלבד בחוץ..

כשמחפשים את הלבד הזה בבית

ומנסים למצוא את השקט שצריכים כשנמצאים סביבך אנשים זה קצת קשה.. תמיד יהיה מי שיפריע לך.. בגלל זה אני ממליצה לך לקחת את עצמך עם כלי כתיבה ולצאת החוצה.. את לא חייבת ללכת למקום מבודד, אבל למקום כזה שרוב הסיכויים שלא תיפגשי שם אנשים שאת מכירה.. ככה תשבי עם עצמך בשקט שלך עם עצמך ותחשבי על הכל. תהני

 

[יעל ארבל]

ואני מצטרפת בחום להמלצה

לקחת את הקפה שלך, מחברת לכתיבה וספר מעניין לים השקט של הבוקר. לשבת על שפת הים מוקדם בבוקר, או אחר-הצהריים כשלא כל-כך חם, ויש כבר רוח קלילה נושבת, וים כחול מקסים שהוא כולו שלך. לתפוס לך פינה קטנה ושקטה, לחלום, לחשוב, אולי להרטיב קצת את הרגליים. שם תמצאי קצת שקט ושלווה שאת מחפשת. ואם הים רחוק, אז כל פיסת טבע קרובה אחרת תתאים למטרה.

 

[א ס י ת]

יעל ללכת לטבע, הוא טוב בתנאי

שהטבע לא עושה לך נרבים. יש כאלה שדוקא הטבע עושה להם רע. הם אוהבים את הנוחיות של הבית.

 

[תותי גירל]

אם מישהו לא אוהב טבע

הוא לא חייב ללכת לים או ליער או משהו כזה.. אבל לתפוס מרחק מהבית זה טוב. אפשר גם ללכת לשבת בבית קפה או משהו כזה.. לא חייבים להיות ממש "בחוץ", אלא פשוט להיות מחוץ לבית..

 

[אנילה1]

בית קפה נשמע לי בסדר. תודה תותי

 

[א ס י ת]

תותי גם לי בית קפה נשמע מעולה

 

[תותי גירל]

../images/Emo9.gif../images/Emo127.gif אז לכו על בית קפה../images/Emo185.gif

 

[האם של איתי]

עיגולית חמודה אני ממש מפתחת את

התמונה שלך יושבת בוהה מול הטלויזיה בחדר החושך של מוחי, אני יכולה לשים את התמונה ולהחליף בין הדמויות של שתינו וממש לא יבחינו בהבדל. ואת בדיוק מבינה למה אני מתכוונת ואני ישר ממשיכה. כבר דיברתי פה בפורום על הספר הידוע (הוא ידוע בינתים רק לי) Strong winds from nowhere עד שהספר יושג תני לי לספר לך בקיצור רב את העלילה, מבלי לגלות צמתי מתח, ולהשאיר לך את ההנאה האישית שבקריאה בו. ישנה בחורה ששמה טאשה (הספור מתרחש בשום מקום מסוים) שניחנה בסגולות מסגולות שונות (סיינס פיקשיוניות במידה) שהיא בעצם הרוח החופשיה. הרוח החופשיה הצרובה בעולמנו הרגשי כמו תכונה מולדת. במהלך ההרפתקאה מבין הקורא כי קיים בקרב כל אחד מאיתנו That day אותו ארוע שהוא הוא מחולל את המיסוך הרב רבדי הכולא בעצם את הרוח החופשיה ולא נותן לה ביטוי. מעכשיו את קוראת את הפירוש שלי. בעצם כולנו נולדנו עם תכונה של נפש חופשיה. היא חוק בעולם הרגשי לכל תכונה כמו לחוק, יש מחוות. איזה שרשור התנהגותי שנובע מהתכונה (במולקולה כימית או חוק כוח הכבידה) כשאנחנו פועלים מתוך הרגשה של רוח חופשיה, ההחלטות שלנו שונות, ממצב שבו אנחנו פועלים מתוך המסכים. מהו מסך: טוב, לא טוב, אסור מותר, סטיגמות שונות וככה. ברגע שאנחנו פועלים מתוך הרוח החופשיה, אנחנו לא פוחדים להביט לפחד בעיניים (דימוי שמאד חוזר בספור לאורך ההרפתקאה) כשאנחנו פועלים מתוך המסכים, אנחנו פוחדים, יש בנו חרדה. תהליך פסיכולוגי, לדוגמה, במהלכו אנחנו נפגשים עם פסיכולוג, ובעזרת מילים שהוא משמיע, שאלות שהוא שואל, הוא רוצה להגיע בעצם לאותו THAT DAY שעליו טאשה מדברת במהלך המסע. על פי הספר לא צריך להגיע לאותו רגע, להבין ולפרש אותו צריך פשוט להסכים שהוא קרה, ויש לנו מסכים. ועכשיו צריך לנסות להתחבר אל הרוח החופשיה. ומה זה אומר, להרגיש אותה את אותה רוח שהאיצה בנו לעשות את צעדנו הראשונים כתנוקות, לפני שידענו שזה מסוכן. לפני שהיו לנו מחשבות ומסכים פשוט ניסינו, נפלנו, קצת בכינו, אבל ממש לא פחדנו מפני האפשרות שלא נצליח. ברגע שתסכימי עם התיזה, שיש בה רוח חופשיה, זו תכונה מולדת, ותסכימי עם העובדה שהיא כרגע ממוסכת, הרצון שלך להתחבר אליה, ולפעול ממנה, כשהיא נושבת בגבך, תעביר אותך לאט לאט למצב הנכון.זו סנסציה, רגש, זה לא שכל. לפעמים את ואני וכל אחד מרגישים את הרוח החופשיה, כשאנחנו מרגישים שפעלנו מתוכה, בעידודה,ואנחנו מרגישים נפלא. לא צריך לעשות הרבה. אפשר לשבת ולהתבונן בפריחת השושנה (בעיקר בגן שלי) לקטוף לימון (גם מהגן שלי) בסלו מושן ולנסות להבחין בה. הכי קשה להתחבר אל הרוח החופשיה במצב של דכדוך. אני יודעת, הייתי שם. אבל צריך לנסות לשתק את המוח, ורק לנסות להרגיש אותה, כי היא שם.והיא חזקה יותר מכל העצות שבעולם. היא זו שאמורה להפיח בך את המשימה הקיומית שלך, היא יודעת מה טוב בשבילך. רק תגיעי אליה. והיום כשאני חושבת על זה, דרך הספור שלך, אני מודה לאלוהים שהספר התגלגל לידי. ספרי לי אם זה טיפונת סייע לך להרגיש,אני רק קראתי והושפעתי לא יותר. באופן אישי, התחברתי אל הספר מהמון מקומות רגשיים, ויש לי תחושה פנימית שיש בו משהו שאפילו אני לא הצלחתי לפענח למרות כל ההתלהבות. הצלחה

 

[עיגולית השמחה]

וואו,וואו,וואו!!!

חייבת להגיד שאתם, כולכם, ממש מדהימים! מרגישה שאספתם אותי והענקתם לי חיבוק חם ואוהב בלי לדעת מי אני בכלל. וכל העצות האלו... התחברתי לזה כ"כ ואני מקווה ליישם בזמן הקרוב. תודה רבה לכולכם! ולך, האם של איתי, חייבת להגיד תודה אישית ומיוחדת. אני לא בטוחה שבכלל הבנתי את כל הדברים שכתבת לי (זה היה קצת גבוה בשבילי...) אבל רוח הדברים חדרו בי. באמת יש לי רגעים שבהם אני עוצרת את המחשבות מלזרום ומנסה להקשיב רק לרחשי הלב. ואז עולה חזק קולו של הרצון הטבעי והטהור, ופתאם אני אפילו מתמלאת בכוחות מחדש, מתמלאת באנרגיות לקום ולצאת מהמצב השחור הזה, לצאת להרפתקאות חדשות ומרגשות, למצא עבודה חדשה, לקנות ציוד לאוניברסיטה שיעשו את החזרה קלה וכיפית יותר, להתחיל לקרא את הספר שיושב ומחכה לי על המדף... אבל אני כמו נדנדה, כי שעה אח"כ אני נופלת שוב. ברוך שובו של השכל... אני מנסה להיות סבלנית כלפי עצמי ולדעת שזה דבר חולף ושאין טעם להלחיץ את עצמי בכח לצאת מהבית. בנוסף, גם מאד הזדהיתי עם העניין שבילדות הנפש החופשית היא יותר מורגשת ויש לה יותר טון, כי פשוט שאנחנו ילדים אנחנו שיא הטבעיים שבעולם. יודעים להרגיש את עצמנו בעצמות גבוהות. אני זוכרת את עצמי חושבת מחשבות בתור ילדה שהלוואי והיום הייתי מגיעה למסוגלויות האלו... מקווה שהחג יביא מעט מנוחה ושמחה לנפשי הפצועה. חג שמח!

 

[האם של איתי]

תודה על תגובתך החמה

אני מרשה לעצמי, עם כל המגבלות שאני שמה על עצמי, בהיותי אדם מן הישוב בלי שום השכלה בפסיכולוגיה וככה. כשאת מצליחה להרגיש את אותה הרגשה עליה דיברת (ואם דברי גבוהים אני מתנצלת. אם תשאלי אני אתאים אותם לשאלה) תישארי איתה. אל תמהרי לעשות בה שימוש. כשאת מתמלאת באותם כוחות התענגי עליהם, מאותו מקום שאת לא מתענגת על מה שתוקף אותך בלעדיהם. כשאת מתחברת אל אותה רוח חופשית תני לה לקנן בתוכך. נסי להרגיש רק אותה ואת הכיף. אל תחשבי על כלום. תהיה לך שעה שלמה של הכיף הזה, בלי מחשבות, ואולי אחר כך, השעה תתארך, וגם אם לא, את תזכרי את התחושה. קוראים לזה זכרון חושים. אם תקראי שוב את ההודעה שלך, היא נכתבה בהשראת אותה שעת כיף שהיתה לך, אני בטוחה. עוד המון שעות, מיליונים של כיף חג שמח