הרהורים (ארוך)

[מאיה ורוני]

הרהורים ../images/Emo18.gif (ארוך)

בכל יום בשבועים האחרונים, כשאני סוף סוף חוזרת הביתה מהעבודה, אני חושבת שאשב ואכתוב לכן ואשתף אתכן במה שעובר עלי. אבל אני מגיעה הביתה שפוכה כל כך שאין לי אפילו זמן לפתוח את המחשב ולהציץ בכם. וזו הזדמנות להתנצל על העדרות, חוסר איחולי מזל טוב על ימי הולדת והריונות או השתתפות , חיבוקים והחזקת אצבעות. אז ככה, חזרנו מחופשה מדהימה של 3 שבועות בארה"ב ונפלתי ישר על עומס אדיר בעבודה. כזה שמוציא ממני את כל האנרגיה להמשך היום. אני אמורה לעבוד 8 שעות ביום אבל בגלל המרחק, יוצא שאני קמה בשבע ורק בתשע וחצי בעבודה . ובשבוע האחרון נשארתי בערך שעה יותר כל יום. אני לא מספיקה לאכול בעבודה כמעט (אל דאגה, השלמתי את הכל השבת..) וכל הזמן בלחץ מטורף של להספיק הכל ולא לעשות טעויות קריטיות. אני מסיימת את יום העבודה עם רצון לנוח ולנוח אבל אז אני נזכרת שלא הייתי עם רוני ושירי יום שלם והגיע הזמן להקדיש לכל אחד מהם את תשומת הלב הראויה. כך שאין לי זמן לעצמי בכלל! אני יודעת שהעבודה הזו מצ'פרת ומעריכה כל הקרבה או מסירות שכזו,אבל אני לא יכולה להמנע מלחשוב על העתיד, מה יהיה כשיהיה לי ילד שני? איך אתמודד עם כל השעות הללו שמשאירות עלי כובד ולחץ שכזה? (עוד לא הזכרתי טלפונים הביתה) איך אוכל להקדיש מחשבה או זמן להכל ביחד?

 

[sipi1]

../images/Emo24.gif של הבנה... ../images/Emo4.gif

 

[טלי בארץ הלמה]

איך זה מסתדר עם השעות של בעלך?

מי לוקח את בתך מהגן (או שהיא עם מטפלת)? מתי היא הולכת לישון? האם נשאר לכם זמן ביחד אחרי שהיא הולכת לישון? אני מבינה אותך על ההתשה (גם אני עוברת את זה - תפקיד תובעני, אין עזרה אחה"צ ואני אוספת את אדר מהגן, בעל שחוזר מאוחר כל יום...). תראי, את מדברת על הדילמה של רבות מאתנו - הקריירה מול הילדים והבית וזה קשה, כי אנחנו לא מוותרות לעצמנו על כלום. אולי לחשוב על ההווה עכשיו ועל איך מסדרים את הזמן, ולא על העתיד, כי דברים משתנים כל הזמן.