הרהורי בטא

[BABYBOOM10]

הרהורי בטא

החזרת עוברים מוקפאים ב 2/7,
להלן הרהוריי מאז ועד היום..
אני מסוחררת מזה כמה ימים- אולי השתרש, או סתם אני לא שותה?
לחצים וכאבים בבטן התחתונה- כאבים של תחילת הריון, אולי פסיכולוגי? אולי מתחילה לדמיין מיחושים?
החזה לא מפסיק לכאוב- הריון? לא הריון? כאבים של טרום מחזור? ואולי אני מדמיינת?
עייפות מטורפת- אולי השתרש? אולי סתם במתח לקראת הבדיקה? אולי משכנעת את עצמי שנתפס ומתחילה להגיב בהתאם? אולי ואולי ואולי ואולי
די!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אני מרגישה כאילו לקיתי בOCD מטורף שלא פוסק!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
המוח שלי לא נח לרגע מלבדוק ולשאול שאלות ולנתח!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ותוך כדי אני חייבת לעבוד ולטפל בילדים בבית ולהתייחס לבעלי ולתחזק את הבית וכל הזמן שומעת ממנו לנוח ולנוח ולנוח וכמה אפשר לנוח קיבינימאט כשכל היום את טוחנת מחשבות??????????!!!!!!!!!!!!!!!!!

כמו שאתן רואות, ימים לא קלים עוברים עליי

מחר יוצאת לקמפינג ליומיים בתקווה שעוד יומיים יעברו מהר..
תכלס אם אעבור את הסופ"ש בלי מחזור יש סיבה לאופטימיות...

לילה טוב

 

[BABYBOOM10]

אני לא מאמינה...

אה!!!!!!!!!!
עשיתי בדיקה ביתית,
יום 9 להחזרה ללא הורמונים בכלל,
אני ובעלי מתווכחים אם יש פס- הוא הסקפטי בינינו-
זה פס לא...? בחלון השני של בטא עד 100...
פאק אני לא מאמינה..

 

[BABYBOOM10]

אבל זה פס לבן!! זה אמור להיות ורדרד לא??!!

 

[BABYBOOM10]

טוב השתגעתי רשמית

עשיתי בדיקת בטא הבוקר.
בינתיים קניתי בדיקה ביתית נוספת של חברה אחרת שהייתה שלילית.
מצד שני בדר"כ כשלא נתפס בשלב הזה אני כבר במחזור והמחזור לא נראה באופק..
אוף אני לא עומדת בזה!!!!!!!!!!!

 

[BABYBOOM10]

סוף מפתיע לסאגה...

מפתיע אותי בכל מקרה.
בטא שלילית.

מפורקת. מרוקנת. הלב שלי שורף .
נופלת ונופלת ונופלת לתהום שלא נגמרת.
הפעם זה חזק .
הפעם זה גמר אותי.
נגמר לי הכוח, לא נשארה ולו טיפה אחת. נסחטתי לגמרי ואין לי אוויר.
אין לי אוויר מרוב שכואב והדמעות לא מפסיקות לזלוג.
אלוהים תעזור לי לקום. תן לי יד כי אני לא מצליחה.
לכמה שעות נגעתי בשמיים. כל כך הרבה אושר וצחוק ושמחה והקלה.. כל כך הרבה זמן שלא הייתי כל כך מאושרת..
האמנתי שכאן הדרך שלי, הכל כך קשה ומעייפת ומתישה ומייאשת- הדרך הזאת הסתיימה לה.
אבל כמה גבוה שהייתי ככה התרסקתי לקרשים.
בקולות נפץ רועמים שהחרישו אפילו את אוזניי, שחשבתי שכבר התרגלו לרעש הצורם של הכאב.
במאית השניה הזאת שהמוח קלט את הרצפה נשמטת תחת רגליי, באותה שניה נאבקתי להיאחז במשהו אבל לא היה במה.
ואז הנפילה.
ועכשיו אני כאן. שוכבת בתהום, פצועה, מדממת, חבולה, מלקקת את פצעיי. והפצעים חמורים מאוד הפעם. והתחושה שייקח זמן עד שיגלידו. אם בכלל.
אולי פשוט אצטרך להמשיך טיפה מצולקת. ולא לנסות יותר. ואולי לפעמים צריך לדעת מתי לוותר. ולהסתפק במה שיש.
כי הנפש שלי כבר לא עומדת בזה.
אני פשוט כבר לא עומדת בזה.
אין לי מושג. פשוט אין לי מושג איך לנסות שוב.
קרן.

 

[דפי קורן]

קרן יקרה

נשמע שהשלילי הזה תפס אותך לא מוכנה...
ראית כבר פס, דמיינת, פינטזת, האמנת, התרגשת והנפילה קשה, אכזרית, מרסקת.
את עוברת תהליך לא פשוט של אבל, אבל על מה שחשבת שיש ואין.
אל תקפצי כרגע למסקנות, תני לעצמך את הזמן לכאוב, לעכל, להתאבל.
תמצאי את האנשים ומקורות התמיכה שעושים לך טוב, שיוכלו להיות איתך ולאפשר לך להיות במקום בו את צריכה להיות עכשיו.
קחי לעצמך את הזמן וכשתאוששי קצת ותוכלי להרים ראש, אז תחשבי מה הכי נכון לך.
בהצלחה!

 

[morans84]

....

אני גם אחרי IVF ועכשיו אני בהמתנה לבדיקת דם . תהליך שדורש המון חוסן נפשי