הרהור

amri

New member
אגב

אני יודעת שאני כביכול מהזה לא קשורה וגם כותבת לא הכי ברור דווקא רעיונות שכדאי שיהיו ברורים וצריך כן להסביר בהרחבה כמו שצריך... התכוונתי שוב להציג רעיון של הרמוניה עם הטבע, שאם ישכיל האדם להביט בעצמו פנימה ובהתרחשויות סביבו, לא על הרעש שיוצרים בני האדם מתוך זעקות וצלצולים של חוויתם הסובייקטיבית, אלא לנסות באמת להתחקות מאחורי זה,אם יש תשובה מעבר למה שאנחנו חושבית שאנחנו יודעים ברגע זה, אני יודעת שאני מצאתי שיש מן מערכת הרמונית של הסביבה עם הפרטים שבה. ומה שאני חוויתי זה שאם אדם בשקט עם עצמו מברר מה באמת חשוב לו ככה שהוא יודע מה הוא רוצה( ומספיק שזה הכי קטן ראשוני ומצומצם בעולם זה מספיק-כמו זרע ממנו יכול לצמוח עץ...גודל זה עניין יחסי בלבד)מספיק שהוא מביט סביבו בסקרנות ופתיחות למה העולם מראה לי היום(כל רגע מחדש)ומה אני יכול ללמוד ולהבין מזה(למה ללמוד? כי ברדע שהבנת משהו, ביכולתך גם להשתלב בו ולהפוך לחלק ממנו...תלוי מה המערכת הזאת, אם פרט מרגיש שמערכת כזאת היא משהו בו הוא רוצה להשתתף ודרכו להתבטא, אם זה מה שמאפשר את הקיום שלו ולפי דעתי, יותר חשוב לבטא את מהות הקיום. מה שמוביל אותו. מה המטרה של כל אחד...
 
הרהור

העולם הוא רק מרחב, אנשים הם רק צורות גאומטריות על פניו. לכל אחד מכם אפשר להתאים משוואה. רוח החיים של משוואות מתרכזת במסתרי האיקס, שהוא, פלקטי כמו כל שאר הסימנים "Y", "M" ומי, מי מטריח את עצמו במציאת משמעות לאם, לווי, מה היא הפילוסופיה שאנשים אוהבים לדבר עליה, נסיון להפריח רוח חיים במשוואות החלולות שאנחנו, באוויר שביננו? מה מששמעות המילים שנאמר כשעוד רגע הן יתפוגגו. הנחת היסוד היא שכל אדם חי בחיפוש אחר ה"אושר". ומה הוא אותו אושר? אקסטזה רגעית, דבר פיזי לחלוטין, אמנם מושפע לרוב מגורמים "עמוקים" יותר כמו- "אהבה", "שמחה", "קרבה", אבל מה, בעצם, אנחנו מחפשים? את אותה התחושה הניתנת להצבה במשבצות ביולוגיות, הניתנת להגדרה רפואית. למה כולנו מתאמצים, למה אנחנו רודפים אחרי הגשמת המטרות המורכבות האלו, כשאת המטרה ניתן להשיג בדרכים פשוטות כל כך? דיברו על השחטת הגוף, על טשטוש קווי המחשבה, אבל לשם מה אנו זקוקים לגוף או לקווי מחשבה, הרי רק האושר הוא החשוב. אני שואלת את עצמי יום אחר יום: למה אני משתדלת כל כך בלימודי המוזיקה שלי, בהתכוננות למבחני הבגרות, בצפייה בסרטים, שמיעת מוזיקה, עבודה, כסף, פיתוח יחסים חברתיים, חיזור אחרי בחור, למצוא חן בעיני כולם, לצבוע את השיער, לרזות, להחכים, להרשים, להקסים, לכתוב שירה, לקרוא ספרים, להשתדל למען המשפחה, למען החברים, למען התדמית? כל אלו הם רק משתנים במשוואה המתמטית שאני, שיכולה להמחק בלי לשנות בהרבה את מבנה המרחב שסובב אותי. והפתרון פשוט כל כך. בוראוז כתב עליו. מחתרת הקטיפה שרו אודותיו, כולנו מכירים אותו אבל מעדיפים להקשיב לאותם מדכאי-נפש ששולטים במוחות שלנו ומחנכים אותנו להזהר, להוקיע, להרחיק. די. Heroin, be the death of me
 
למעלה