הרהור
לא יודעת לאיזו מסקנה אני אגיע כשאסיים להרהר בנושא הזה, אבל חשבתי לעצמי אתמול על משהו. כשהייתי בת 16, ואבא שלי חזר בתשובה, הוא החליט שהוא לא מוכן שאני אעשה כל מיני דברים שעשיתי עד אותה נקודה - כמו לצאת לרקוד עם חברות, ללבוש חצאיות קצרות וכד'. הוא תמיד אמר לי "הבחירה שלך, אני לא אגיד לך מה לעשות" - אבל הוא היה אומר את זה בטון ובצורה שמראה שהוא לא אומר את החצי השני של המשפט הזה: "אם תעשי, אני אמרר לך את החיים" (למרות שפעם אחת כשהעזתי לנסות, הוא אמר לי שאני יכולה ללכת לרקוד, אבל הוא נועל את הדלת ושאני לא אחזור). ואמרתי לעצמי, שזה נורא מזכיר לי כל מיני אנשים בחיי שאמרו לי (בנוגע להבאת ילדים, או יותר נכון - אי הבאת ילדים), "זו הבחירה שלך", "כל אחד יעשה מה שהוא חושב" - אבל שכחו להשלים את המשפט ב "אבל בכל זאת אני אמשיך לרחם עליך/ לחשוב שאת פסיכית/ משוגעת/ מסכנה/אומללה..." וכו'. לא חושבת שזה באמת באמת מפריע לי. אולי רק קצת. טוב, אין לי פואנטה, סתם מחשבה. תרגישו חופשי לענות...
לא יודעת לאיזו מסקנה אני אגיע כשאסיים להרהר בנושא הזה, אבל חשבתי לעצמי אתמול על משהו. כשהייתי בת 16, ואבא שלי חזר בתשובה, הוא החליט שהוא לא מוכן שאני אעשה כל מיני דברים שעשיתי עד אותה נקודה - כמו לצאת לרקוד עם חברות, ללבוש חצאיות קצרות וכד'. הוא תמיד אמר לי "הבחירה שלך, אני לא אגיד לך מה לעשות" - אבל הוא היה אומר את זה בטון ובצורה שמראה שהוא לא אומר את החצי השני של המשפט הזה: "אם תעשי, אני אמרר לך את החיים" (למרות שפעם אחת כשהעזתי לנסות, הוא אמר לי שאני יכולה ללכת לרקוד, אבל הוא נועל את הדלת ושאני לא אחזור). ואמרתי לעצמי, שזה נורא מזכיר לי כל מיני אנשים בחיי שאמרו לי (בנוגע להבאת ילדים, או יותר נכון - אי הבאת ילדים), "זו הבחירה שלך", "כל אחד יעשה מה שהוא חושב" - אבל שכחו להשלים את המשפט ב "אבל בכל זאת אני אמשיך לרחם עליך/ לחשוב שאת פסיכית/ משוגעת/ מסכנה/אומללה..." וכו'. לא חושבת שזה באמת באמת מפריע לי. אולי רק קצת. טוב, אין לי פואנטה, סתם מחשבה. תרגישו חופשי לענות...