הרהור

[אמא של אלה]

הרהור

אחרי שחזרתי וקראתי כמה מהסיפורים של באי הפורום הזה פתאום הרגשתי איזו הקלה מסויימת, מלבד ההקלה של ``אני לא לבד``: אני מרגישה כאילו שאולי יותר קל לי להתמודד כי ידעתי מההתחלה שזה לבד. ברור שעוד יש רגעים שאני מקללת אותו ושונאת אותו ומרחמת עליו על האטימות ועוד אלף דברים, אבל אם הסיפור שלי היה לא מבחירה- זה תסכול שממש קשה להתמודד איתו!! כלומר- זוג שמתכנן ילד יחד ועובר הכל יחד והכל טוב ויפה ופתאום האבא לעתיד או להווה העכשוי מחליט שלא מתאים לו ומתאדה- זה כל כך לא פייר!! זאת פשוט נטישה לשמה!! עוברות לי הרבה מחשבות כאלו בראש כי זה לא ייאמן שדברים כאלו באמת קורים... טוב, זה היה הרהור ארוך...

 

[ח.ג.]

להיות משפחה חד הורית

לאמא של אלה שלום אני מבין את הרהוריך והם מאד אנושיים ומובנים,לא ביום אחד ניתן לעבור לסדר היום על מה שנעשה לך.אין קיצורי דרך וקחי את הזמן והקצב האישי שלך כדי להשלים עם המציאות הקשה בה את נמצאת היום.זה בסדר גמור לכעוס,להתרגז,לשאול למה זה מגיע לי,מה עשיתי לא בסדר ועוד רגשות קשים ושאלות מכאיבות.בואי לפורום זה שתפי אותנו מה עובר עליך בין היתר זה מקום טוב להוצאת כעסים.אני מאמין כי את בדרך הנכונה להשלמה עם הקיים ויש חיים למשפחות חד הוריות וגם לך. בהצלחה.

 

[מיכל לב]

היי חגיתוש,

מבינה אותך כל כך. למרות שגם אני לא יכולתי יותר ובעצם ייחלתי לפרידה ,זה מאד כאב. אני זוכרת את הלילות הראשונים לבד..הולכת לישון עם הבטן הזו, שכל כך חיכינו לה...את הסיורים האלה בבתי החולים לפני הלידה שלמרות שהיו שם גם נשים שהגיעו ללא בן זוגן התמקדתי דווקא בזוגות האלה שבאו יחד..באחד מהם פשוט יצאתי באמצע והתפרצתי בבכי... ועוד כל מיני חוויות כאלה ואחרות ועוד לא הזכרנו את הלידה והימים הראשונים אחריה...אבל זה היה ,זה מאחורינו והאמת היא שדי נמאס לי להשתכשך במיימי הביצה הזו, אני לא אומרת שעובר יום מבלי שהמחשבה על איך זה יכול היה להיות עם בן זוג לא עוברת בראש,אני כן אומרת שמיום ליום אני מתחזקת ומתעצמת וכשאני לא משקרת לעצמי אני יודעת, שאם היינו נשארים יחד זה יכול היה להיות הרבה יותר קשה ולא פחות כואב.