חיילים נרשמו כהרוגים רק אם נקברו,
אבל בצבא האדום לא ראו חשיבות בקבורה. יתר על כן, מהטעמים הכלכליים העדיפה המדינה שיהיו לה פחותת הרוגים: כך נחסכו מענקים חד-פעמיים למשפחות ההרוגים (בהתאם לדרגתם). עד היום מוצאים שם גופות ממלחמת העולם השנייה. מעניין שבחיפושים אלה עוסקים מתנדבים, כי שלטונות הצבא לא אכפת. היו גם מקרים הפוכים. אני מכיר אדם שחי היום בארץ וששמו מופיע על אנדרטה כנהרג בקרב. זאת משום שראו פגיעה בטנק שלו, מצאו גופות של שלושת חברי צוותו והניחו שגם הוא נשרף. דווח עליו כמת, אבל הוא נשאר בחיים ופונה לבית-חולים על-ידי יחידה אחרת. אגב, על אנדרטות הם לא חוסכים.