הרוח ואני
הרוח ואני כיף לה. כיף לה לרוח. קר בחוץ. בררר. בזזז. התנור עושה פו אבל זו העונה של הרוח והיא לא תיתן לאף אחד לגנוב לה את הבמה. רוחות הן כמו אנשים, כשמגיעה התהילה אף פעם לא מוותרים. כיף לה, לרוח. ראתה עולם. כשאני חושב על זה אני מבין שהרוח הזו כאן, הרוח שלי, הרוח שלי באה ממש הרחק מכאן. ראתה מדברות, ראתה שלגים, אנשים קטנים, גבוהים, עיניים שונות וכל מיני נשמות שאני אף פעם לא אזכה להכיר. הייתי רוצה לפגוש את כל הנשמות שבעולם, או, אולי, רק את הטהורות שמבינהן, אבל לא נראה לי שזה ייצא. גם בגלל שאני לא רוח, גם בגלל שאין הרבה נשמות טהורות וגם בגלל שאני תקוע במקום. הרוח שלי בטח הייתה בכל מקום בעולם ורק אני מאז ומתמיד הייתי תקוע באותו המקום. מה שרציתי לשכוח לא שכח אותי, מקומות שרציתי לראות לא רצו אותי, דברים שרציתי לעשות נעשו על ידי אנשים אחרים. וזה לא שאני מתבכיין. אני כבר ילד גדול. אני כבר מזמן יודע שיש דברים כאלו שאין כבר מה לעשות איתם. איש חכם פעם אמר לי שלא משנה מה, יש דברים שלא נועדו להתרחש. יש כאן רוח בחוץ. בזזז. כבר המון זמן שלא כתבתי באמת. פה הזוי שם נחמד, אבל כבר המון זמן שלא כתבתי אני. והסיבה שלא כתבתי אני כי לא מצאתי אותי, וכשאתם לא מוצאים את עצמכם אתם בטח שלא תכתבו את עצמכם. איזה כיף לה לרוח שמטיילת בכל העולם. איזה מסכנים האנשים שאף פעם יהיו רוח. איזו מסכנה הרוח שלעולם לא תיהיה אדם. אבל, רוב הזמן זה נראה לי, זה נראה לי שלכולם יש את התבניות שלהם ורק אני תבנית כלפי עצמי. אומרים שזה טוב להיות חריג, ייחודי כזה, אבל הדבר היחיד שאני אי פעם רציתי זה להיות עם כולם, ואיכשהוא יצא שתמיד הייתי הנבדל. ואפילו רוח לא נתנו לי להיות. זה, כמובן, עד היום. בגלל זה אני גם יכול לכתוב אותי היום. רוחות של תקווה סוחפות אותי. אם הייתי קורא על זה הייתי אומר שזה נחמד אבל לא אמיתי. ונכון שאני יכול להשבע עד מחר שזה אמיתי אבל גם אם הוא היה נשבע לא הייתי מאמין. מי מאמין שהרוח בכלל יכולה לעשות משהו חוץ מרוח. גם אני לא מאמין. אני עדיין לא. שום דבר שאי פעם עשיתי בחיים הצליח. או שהתחיל להצליח והפסיק באמצע. או שאולי אני הפסקתי. אולי אני מפסיקן של דברים. יש כאלו שלא נועדו לעולם לנצח. בטח יש המון בתי קברות של אנשים שנורא רצו וכלום לא יצא להם. שום דבר לא יצא לי אף פעם. או, וזה יותר גרוע, מה שרציתי לא קבלתי ומה שקבלתי לא רציתי, שזה בכלל בלגן. אבל. וזה בסדר. אני יודע שלא מבינים. מי בכלל מבין היום חריגים אני לא יודע. אולי קצת אני. ורק חריגים כמוני. צריכים לעשות קבוצה של חריגים נראה לי. שלפחות ירגישו בודדים ביחד. `שלום` חיים יבין יגיד בטלביזיה, `והנה קרן נויבך מסקרת את קבוצת החריגים החדשה שרצה לכנסת, מר. חריג, ספר לי מה מציק לך`. אבל מכוון שחריגים הם גם ביישנים רוב הזמן אז לא נרוץ לכנסת בכלל. סתם נשב באיזו קומונה של חריגים וניהיה לבד ביחד. כיף להיות לבד ביחד. לפחות אתם לא לבד. בגיל דיי צעיר החלטתי שאני רוצה להיות רוח. מה זה רוצה להיות רוח, אתם שואלים, זהו, שגם אני לא ידעתי. האמת שאני עדיין לא. אבל החלטתי שאני רוצה להיות רוח, ואלוהים יכול לרדת בעצמו ובכבודו על הברכים, לא אכפת לי. רק רוח. הם אמרו לי שאני לא יכול. הם אמרו לי שצריך להפסיק לדבר שטויות אחרת כשאני אהיה ילד גדול יאשפזו אותי. תמיד אמרו לי שצריך לאשפז אותי. תמיד אמרתי שהם לא מבינים כלום ובפנים הרגשתי שזה באמת נכון. אבל לא צריך לאשפז אתכם בשביל לשגע אתכם. תאמינו לי שגם לשגע אתכם זה סוג של אשפוז. משמע, כשאני חושב על זה לעומק, מאז ומעולם הייתי מאושפז. אני בן אדם מאושפז. נולדתי לאישפוז. זה מבאס לא להצליח אף פעם כשזה באמת חשוב. האמת שלהגיד מבאס זה קצת להפחית מהעניין, אבל אתם תכנסו לבאסה אם אני לא אפחית מהעניין, אז רק נגיד שזה אחושלוקי באמא של העצבן באסה לא להצליח כשזה באמת חשוב. עדיף להיות מדוכא על להיות מדכא. ואלו שהם שניהם אז זה בכלל צרות. לפחות מדוכא אינדוידואלי כמו שאומרים. המפזר חום והתנור עושים קהוטס בשביל לעשות לי חם בגוף. אבל איפה, איפה התנור של הנשמה אני לא יודע. זה היה יכול להיות אחלה של דבר תנור של נשמה. מייקרוסופט היו ישר קונים אותו ועושים כסף, אבל לא נורא. לפחות לעשות לאנשים חם על הנשמה. מייקרוסופט או לא. `אתה לא תיהיה רוח, ותפסיק לבלבל את המוח` הם כל הזמן אמרו לי, `דיי, אתה כבר לא ילד קטן, תוציא את הרעיונות הדבילים שלך מהראש` ואני רק רציתי להיות רוח, ואף אחד לא הסביר לי למה אני לא יכול להיות רוח, רק אמרו לי שאני משוגע, את זה אני זוכר, ולהפסיק `עם הממבו ג`מבו שלך אחרת יעשו לך מה שעשו לסבתא שלך`. כשהגעתי לגיל שאפשר להתחיל סיפרו לי שסבתא שלי
הרוח ואני כיף לה. כיף לה לרוח. קר בחוץ. בררר. בזזז. התנור עושה פו אבל זו העונה של הרוח והיא לא תיתן לאף אחד לגנוב לה את הבמה. רוחות הן כמו אנשים, כשמגיעה התהילה אף פעם לא מוותרים. כיף לה, לרוח. ראתה עולם. כשאני חושב על זה אני מבין שהרוח הזו כאן, הרוח שלי, הרוח שלי באה ממש הרחק מכאן. ראתה מדברות, ראתה שלגים, אנשים קטנים, גבוהים, עיניים שונות וכל מיני נשמות שאני אף פעם לא אזכה להכיר. הייתי רוצה לפגוש את כל הנשמות שבעולם, או, אולי, רק את הטהורות שמבינהן, אבל לא נראה לי שזה ייצא. גם בגלל שאני לא רוח, גם בגלל שאין הרבה נשמות טהורות וגם בגלל שאני תקוע במקום. הרוח שלי בטח הייתה בכל מקום בעולם ורק אני מאז ומתמיד הייתי תקוע באותו המקום. מה שרציתי לשכוח לא שכח אותי, מקומות שרציתי לראות לא רצו אותי, דברים שרציתי לעשות נעשו על ידי אנשים אחרים. וזה לא שאני מתבכיין. אני כבר ילד גדול. אני כבר מזמן יודע שיש דברים כאלו שאין כבר מה לעשות איתם. איש חכם פעם אמר לי שלא משנה מה, יש דברים שלא נועדו להתרחש. יש כאן רוח בחוץ. בזזז. כבר המון זמן שלא כתבתי באמת. פה הזוי שם נחמד, אבל כבר המון זמן שלא כתבתי אני. והסיבה שלא כתבתי אני כי לא מצאתי אותי, וכשאתם לא מוצאים את עצמכם אתם בטח שלא תכתבו את עצמכם. איזה כיף לה לרוח שמטיילת בכל העולם. איזה מסכנים האנשים שאף פעם יהיו רוח. איזו מסכנה הרוח שלעולם לא תיהיה אדם. אבל, רוב הזמן זה נראה לי, זה נראה לי שלכולם יש את התבניות שלהם ורק אני תבנית כלפי עצמי. אומרים שזה טוב להיות חריג, ייחודי כזה, אבל הדבר היחיד שאני אי פעם רציתי זה להיות עם כולם, ואיכשהוא יצא שתמיד הייתי הנבדל. ואפילו רוח לא נתנו לי להיות. זה, כמובן, עד היום. בגלל זה אני גם יכול לכתוב אותי היום. רוחות של תקווה סוחפות אותי. אם הייתי קורא על זה הייתי אומר שזה נחמד אבל לא אמיתי. ונכון שאני יכול להשבע עד מחר שזה אמיתי אבל גם אם הוא היה נשבע לא הייתי מאמין. מי מאמין שהרוח בכלל יכולה לעשות משהו חוץ מרוח. גם אני לא מאמין. אני עדיין לא. שום דבר שאי פעם עשיתי בחיים הצליח. או שהתחיל להצליח והפסיק באמצע. או שאולי אני הפסקתי. אולי אני מפסיקן של דברים. יש כאלו שלא נועדו לעולם לנצח. בטח יש המון בתי קברות של אנשים שנורא רצו וכלום לא יצא להם. שום דבר לא יצא לי אף פעם. או, וזה יותר גרוע, מה שרציתי לא קבלתי ומה שקבלתי לא רציתי, שזה בכלל בלגן. אבל. וזה בסדר. אני יודע שלא מבינים. מי בכלל מבין היום חריגים אני לא יודע. אולי קצת אני. ורק חריגים כמוני. צריכים לעשות קבוצה של חריגים נראה לי. שלפחות ירגישו בודדים ביחד. `שלום` חיים יבין יגיד בטלביזיה, `והנה קרן נויבך מסקרת את קבוצת החריגים החדשה שרצה לכנסת, מר. חריג, ספר לי מה מציק לך`. אבל מכוון שחריגים הם גם ביישנים רוב הזמן אז לא נרוץ לכנסת בכלל. סתם נשב באיזו קומונה של חריגים וניהיה לבד ביחד. כיף להיות לבד ביחד. לפחות אתם לא לבד. בגיל דיי צעיר החלטתי שאני רוצה להיות רוח. מה זה רוצה להיות רוח, אתם שואלים, זהו, שגם אני לא ידעתי. האמת שאני עדיין לא. אבל החלטתי שאני רוצה להיות רוח, ואלוהים יכול לרדת בעצמו ובכבודו על הברכים, לא אכפת לי. רק רוח. הם אמרו לי שאני לא יכול. הם אמרו לי שצריך להפסיק לדבר שטויות אחרת כשאני אהיה ילד גדול יאשפזו אותי. תמיד אמרו לי שצריך לאשפז אותי. תמיד אמרתי שהם לא מבינים כלום ובפנים הרגשתי שזה באמת נכון. אבל לא צריך לאשפז אתכם בשביל לשגע אתכם. תאמינו לי שגם לשגע אתכם זה סוג של אשפוז. משמע, כשאני חושב על זה לעומק, מאז ומעולם הייתי מאושפז. אני בן אדם מאושפז. נולדתי לאישפוז. זה מבאס לא להצליח אף פעם כשזה באמת חשוב. האמת שלהגיד מבאס זה קצת להפחית מהעניין, אבל אתם תכנסו לבאסה אם אני לא אפחית מהעניין, אז רק נגיד שזה אחושלוקי באמא של העצבן באסה לא להצליח כשזה באמת חשוב. עדיף להיות מדוכא על להיות מדכא. ואלו שהם שניהם אז זה בכלל צרות. לפחות מדוכא אינדוידואלי כמו שאומרים. המפזר חום והתנור עושים קהוטס בשביל לעשות לי חם בגוף. אבל איפה, איפה התנור של הנשמה אני לא יודע. זה היה יכול להיות אחלה של דבר תנור של נשמה. מייקרוסופט היו ישר קונים אותו ועושים כסף, אבל לא נורא. לפחות לעשות לאנשים חם על הנשמה. מייקרוסופט או לא. `אתה לא תיהיה רוח, ותפסיק לבלבל את המוח` הם כל הזמן אמרו לי, `דיי, אתה כבר לא ילד קטן, תוציא את הרעיונות הדבילים שלך מהראש` ואני רק רציתי להיות רוח, ואף אחד לא הסביר לי למה אני לא יכול להיות רוח, רק אמרו לי שאני משוגע, את זה אני זוכר, ולהפסיק `עם הממבו ג`מבו שלך אחרת יעשו לך מה שעשו לסבתא שלך`. כשהגעתי לגיל שאפשר להתחיל סיפרו לי שסבתא שלי
) ולא להכנע לקודים החברתיים