הרוטוויילר של אולמרט../images/Emo35.gif / דוח בנגל
הרוטוויילר של אולמרט הרבה קווי דמיון ניתן למצוא בין ראש הממשלה, אהוד אולמרט, לבין שר המשפטים, חיים רמון. שניהם חריפים, חמי מזג, מהירי מחשבה ויצריים. שניהם מבינים במדינאות, והשקפת עולמם הפוליטית והכלכלית זהות. "אחרי שנים של ידידות אישית ויריבות פוליטית, היום יש בינינו ידידות אישית וזהות פוליטית", אומר רמון. אולמרט ורמון הפוליטיקאים צמחו בשני הקצוות של הקשת הפוליטית - האחד בליכוד והשני בתנועת העבודה. גם את ילדותם בילו בסביבה שונה - אחד ברחובות הצפופים והעלובים של יפו, והשני בנחלת ז'בוטינסקי הירוקה שליד בנימינה. אבל המפץ הגדול, שהם היו ממוביליו, הידק את הידידות ששררה ביניהם לאורך שנים, זימן אותם לעמוד זה לצד זה בצמרת הממשלתית, וקשר את גורלם הפוליטי. רמון, שהיה הראשון שהגה את תוכנית הנסיגה החד-צדדית, גייס כבר בשנת 2001 את אולמרט למיזם החדשני. "כבר ב-2001 באתי לאהוד והעליתי בפניו את התוכנית", מספר רמון. "הוא אהב אותה. אבל ידיו היו כבולות - הוא היה בליכוד ולא יכול היה לדבר על פינוי התנחלויות". היום אולמרט נחוש להוציא את תוכנית ההתכנסות אל הפועל בקדנציה הנוכחית שלו כראש ממשלה. בימי ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, היה אולמרט הרוטוויילר שתוקף ומחסל למענו ללא רחמים יריבים פוליטיים בתגרות תקשורת. הוא היה מסכם בשבילו דילים בחדרים סגורים עם המפלגות הדתיות, שומר על השקט התעשייתי בקואליציה, ומניע מהלכים מדיניים מאחורי הקלעים. אבל עכשיו ייאלץ הרוטוויילר לאמץ לעצמו תכונות של מנהיג. הוא יצטרך לוותר על התוקפנות, הבוטות והאימפולסיביות, לנהוג בשיקול דעת ולהיות ממלכתי וסובלני. כמו שאולמרט היה בשביל שרון, כך יהיה רמון בשביל אולמרט. הוא כבר סלל את דרכה של ש"ס לממשלה, ועכשיו הוא עסוק בסיכום המשא ומתן הקואליציוני עם יהדות התורה (ההסכם נמצא לפני חתימה). הוא רהוט וחד כתער, ויהיה הדובר הטוב ביותר של מדיניות ממשלת אולמרט. נדמה שחתול הרחוב מיפו עם האינסטינקטים המחודדים פשוט נולד לתפקיד הרוטוויילר. חברות ארוכת שנים החיבור בין אולמרט ורמון בממשלה הנוכחית מחדד את ההכרה כי תם עידן המנהיגים הגדולים, דוגמת אריאל שרון ושמעון פרס, וכי עבר זמנם של "מנהיגי האינסטנט" - אהוד ברק ובנימין נתניהו, שהתרסקו לאחר קדנציה אחת בראשות הממשלה. עם תחילת עידן אולמרט ורמון, הגיעה שעתו של הדור הבא. רמון ואולמרט אינם באים בימים, אך כבר לא צעירים חסרי מנוח. הם הספיקו להדס על שטיחים אדומים באירופה ובוושינגטון, צברו שעות ארוכות של שיחות ומשא ומתן עם הפלשתינים, ואינם שבויים בכבלי אידיאולוגיה נוקשה. אך בניגוד לשרון ולפרס, הם עדיין סובלים מהמחלה הפוליטית של מחסור באורך רוח. שניהם מהירי החלטה. הם גם אינם נהנים מהאהדה הציבורית הגדולה שליוותה את שרון ופרס. אולם עתה, משהגה השלטון הופקד בידיהם, הם נחושים להוכיח את עצמם. "האהדה תבוא עם הביצועים המדיניים", גרס מקורב לאולמרט. "אנחנו חייבים לבצע את מה שהבטחנו", מסכים רמון. "זה המבחן הגדול שלנו. אחרי שנבצע את ההתכנסות, אני משוכנע שבבחירות הבאות שוב נזכה באמון הציבור ונקבל הרבה יותר מ-29 מנדטים". החברות בין רמון לאולמרט היא ארוכה בשנים. ב-1993, כאשר נבחר לעמוד בראש עיריית ירושלים, ביקש אולמרט מרמון לשאת את דברי הפרידה ממנו במליאת הכנסת. "אומרים שעשיתי את זה לא רע", מחייך רמון. נראה שעבור שניהם, הפוליטיקה מעולם לא היתה המפלט היחיד. הם היו מסתדרים טוב גם מחוץ למערכת הפוליטית. "מה שבטוח, הם היו עושים כסף והיה להם יותר זמן לבלות עם המשפחה", טוען מקורב לאולמרט. "אני הייתי כפסע מפרישה מהפוליטיקה", מעיד רמון. "אם המפץ לא היה יוצא אל הפועל, הייתי עוזב". גם אולמרט מצא עצמו פעם על סף פרישה מהחיים הפוליטיים. זה היה כאשר שרון לא מינה אותו לשר האוצר בממשלתו הראשונה, והעניק את התיק לבנימין נתניהו. מה שגרם אז לאולמרט להישאר בכל זאת היה התואר שקיבל כפיצוי - ממלא מקום ראש הממשלה. לימים, לאחר השבץ שהוציא את שרון מהמשחק, סלל התואר הזה את דרכו לראשות הממשלה. אופציה, לא אובססיה בניגוד לאולמרט, רמון השלים עם הרעיון שהוא כבר לא יהיה ראש הממשלה, ושנגזר עליו להוביל מהלכים קרדינליים כשהוא ניצב מאחורי ראש הממשלה. "אני אגיד בצניעות שיש לי כישורים ראויים להיות ראש ממשלה. אני רואה את שאר המועמדים (עמיר פרץ ובנימין נתניהו - מ.ב) ואין לי שום רגשי נחיתות", טוען רמון מבלי להישמע ממורמר. "ראשות הממשלה מעולם לא היתה חלום עבורי. אם זה היה חלום אולי הייתי משקיע בזה יותר. זו היתה אופציה, אבל אף פעם לא אובססיה". גם עבור אולמרט ראשות הממשלה היתה פסגה שהוא שאף לכבוש, אך לא בכל מחיר. בדצמבר 2003, עוד בהיותו חבר בממשלת הליכוד השנייה של שרון, הפתיע אולמרט בנאום שנשא בטקס האזכרה לדוד בן-גוריון. בנאומו טען כי יש להעדיף ישראל יהודית ודמוקרטית על פני ארץ ישראל השלמה, וקרא לנסיגה חד-צדדית. "זה היה צעד אמיץ כי אלה היו ימים שבהם חזון ארץ ישראל השלמה היה הלב של הליכוד, והמתנחלים היו הגיבורים של הסיפור", מסביר היום גורם בסביבת אולמרט. "נראה שאולמרט הוכיח שגם ללא אובססיה אפשר להיות ראש ממשלה", מחייך רמון. תנו לו צ'אנס שר הביטחון עמיר פרץ בוודאי לא יאמין למשמע אוזניו: רמון, יריבו הוותיק והמושבע, שהאיבה ביניהם התלהטה עוד בתקופה שהובילו יחד את ההסתדרות ועד היום לא שכחה, אומר כי צריך לתת לו צ'אנס. "אני חושב שאתם שופטים את פרץ שלא בהגינות", מפטיר רמון אל עבר התקשורת. "האיש יומיים בתפקיד. לא נתנו לו מאה ימים, אפילו לא מאה שעות של חסד, וכבר טוענים במאמרים מנומקים כי הוא איבד את האג'נדה החברתית שלו. באופן טבעי, גם אם שר רוצה לעשות שינויים, הוא לא עושה אותם ביום השני שלו בתפקיד. תנו לו את הזמן ואת ההזדמנות, ורק אחר כך תחרצו את גורלו". יש להניח שאם התקשורת לא תתנפל על פרץ כשיעשה את הטעות הראשונה שלו, רמון יהיה שם וימהר לעשות זאת במקומה. ובינתיים, בליכוד ובינתיים, בליכוד שואבים עידוד מכך שהכנסת אישרה השבוע בקריאה ראשונה את תקציב המדינה, שהוא יצירתו של יו"ר הליכוד ושר האוצר לשעבר, בנימין נתניהו. "הנה, עכשיו הם הצביעו בעד התקציב של ביבי, הם לא שינו בו מילה", אומר בכעס אחד הפעילים הבולטים בליכוד, אורי פראג'. "הממשלה הזאת זורה בפרצופו של הציבור מלח, והוא חושב שזה סוכר. אנחנו אולי פצועים, אבל אנחנו מחיים את הסניפים מחדש. נתניהו עוד יצליח להחזיר לליכוד את הצבע ללחיים, ואז נחזור בגדול. רשמת?" http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/421/057.html
הרוטוויילר של אולמרט הרבה קווי דמיון ניתן למצוא בין ראש הממשלה, אהוד אולמרט, לבין שר המשפטים, חיים רמון. שניהם חריפים, חמי מזג, מהירי מחשבה ויצריים. שניהם מבינים במדינאות, והשקפת עולמם הפוליטית והכלכלית זהות. "אחרי שנים של ידידות אישית ויריבות פוליטית, היום יש בינינו ידידות אישית וזהות פוליטית", אומר רמון. אולמרט ורמון הפוליטיקאים צמחו בשני הקצוות של הקשת הפוליטית - האחד בליכוד והשני בתנועת העבודה. גם את ילדותם בילו בסביבה שונה - אחד ברחובות הצפופים והעלובים של יפו, והשני בנחלת ז'בוטינסקי הירוקה שליד בנימינה. אבל המפץ הגדול, שהם היו ממוביליו, הידק את הידידות ששררה ביניהם לאורך שנים, זימן אותם לעמוד זה לצד זה בצמרת הממשלתית, וקשר את גורלם הפוליטי. רמון, שהיה הראשון שהגה את תוכנית הנסיגה החד-צדדית, גייס כבר בשנת 2001 את אולמרט למיזם החדשני. "כבר ב-2001 באתי לאהוד והעליתי בפניו את התוכנית", מספר רמון. "הוא אהב אותה. אבל ידיו היו כבולות - הוא היה בליכוד ולא יכול היה לדבר על פינוי התנחלויות". היום אולמרט נחוש להוציא את תוכנית ההתכנסות אל הפועל בקדנציה הנוכחית שלו כראש ממשלה. בימי ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, היה אולמרט הרוטוויילר שתוקף ומחסל למענו ללא רחמים יריבים פוליטיים בתגרות תקשורת. הוא היה מסכם בשבילו דילים בחדרים סגורים עם המפלגות הדתיות, שומר על השקט התעשייתי בקואליציה, ומניע מהלכים מדיניים מאחורי הקלעים. אבל עכשיו ייאלץ הרוטוויילר לאמץ לעצמו תכונות של מנהיג. הוא יצטרך לוותר על התוקפנות, הבוטות והאימפולסיביות, לנהוג בשיקול דעת ולהיות ממלכתי וסובלני. כמו שאולמרט היה בשביל שרון, כך יהיה רמון בשביל אולמרט. הוא כבר סלל את דרכה של ש"ס לממשלה, ועכשיו הוא עסוק בסיכום המשא ומתן הקואליציוני עם יהדות התורה (ההסכם נמצא לפני חתימה). הוא רהוט וחד כתער, ויהיה הדובר הטוב ביותר של מדיניות ממשלת אולמרט. נדמה שחתול הרחוב מיפו עם האינסטינקטים המחודדים פשוט נולד לתפקיד הרוטוויילר. חברות ארוכת שנים החיבור בין אולמרט ורמון בממשלה הנוכחית מחדד את ההכרה כי תם עידן המנהיגים הגדולים, דוגמת אריאל שרון ושמעון פרס, וכי עבר זמנם של "מנהיגי האינסטנט" - אהוד ברק ובנימין נתניהו, שהתרסקו לאחר קדנציה אחת בראשות הממשלה. עם תחילת עידן אולמרט ורמון, הגיעה שעתו של הדור הבא. רמון ואולמרט אינם באים בימים, אך כבר לא צעירים חסרי מנוח. הם הספיקו להדס על שטיחים אדומים באירופה ובוושינגטון, צברו שעות ארוכות של שיחות ומשא ומתן עם הפלשתינים, ואינם שבויים בכבלי אידיאולוגיה נוקשה. אך בניגוד לשרון ולפרס, הם עדיין סובלים מהמחלה הפוליטית של מחסור באורך רוח. שניהם מהירי החלטה. הם גם אינם נהנים מהאהדה הציבורית הגדולה שליוותה את שרון ופרס. אולם עתה, משהגה השלטון הופקד בידיהם, הם נחושים להוכיח את עצמם. "האהדה תבוא עם הביצועים המדיניים", גרס מקורב לאולמרט. "אנחנו חייבים לבצע את מה שהבטחנו", מסכים רמון. "זה המבחן הגדול שלנו. אחרי שנבצע את ההתכנסות, אני משוכנע שבבחירות הבאות שוב נזכה באמון הציבור ונקבל הרבה יותר מ-29 מנדטים". החברות בין רמון לאולמרט היא ארוכה בשנים. ב-1993, כאשר נבחר לעמוד בראש עיריית ירושלים, ביקש אולמרט מרמון לשאת את דברי הפרידה ממנו במליאת הכנסת. "אומרים שעשיתי את זה לא רע", מחייך רמון. נראה שעבור שניהם, הפוליטיקה מעולם לא היתה המפלט היחיד. הם היו מסתדרים טוב גם מחוץ למערכת הפוליטית. "מה שבטוח, הם היו עושים כסף והיה להם יותר זמן לבלות עם המשפחה", טוען מקורב לאולמרט. "אני הייתי כפסע מפרישה מהפוליטיקה", מעיד רמון. "אם המפץ לא היה יוצא אל הפועל, הייתי עוזב". גם אולמרט מצא עצמו פעם על סף פרישה מהחיים הפוליטיים. זה היה כאשר שרון לא מינה אותו לשר האוצר בממשלתו הראשונה, והעניק את התיק לבנימין נתניהו. מה שגרם אז לאולמרט להישאר בכל זאת היה התואר שקיבל כפיצוי - ממלא מקום ראש הממשלה. לימים, לאחר השבץ שהוציא את שרון מהמשחק, סלל התואר הזה את דרכו לראשות הממשלה. אופציה, לא אובססיה בניגוד לאולמרט, רמון השלים עם הרעיון שהוא כבר לא יהיה ראש הממשלה, ושנגזר עליו להוביל מהלכים קרדינליים כשהוא ניצב מאחורי ראש הממשלה. "אני אגיד בצניעות שיש לי כישורים ראויים להיות ראש ממשלה. אני רואה את שאר המועמדים (עמיר פרץ ובנימין נתניהו - מ.ב) ואין לי שום רגשי נחיתות", טוען רמון מבלי להישמע ממורמר. "ראשות הממשלה מעולם לא היתה חלום עבורי. אם זה היה חלום אולי הייתי משקיע בזה יותר. זו היתה אופציה, אבל אף פעם לא אובססיה". גם עבור אולמרט ראשות הממשלה היתה פסגה שהוא שאף לכבוש, אך לא בכל מחיר. בדצמבר 2003, עוד בהיותו חבר בממשלת הליכוד השנייה של שרון, הפתיע אולמרט בנאום שנשא בטקס האזכרה לדוד בן-גוריון. בנאומו טען כי יש להעדיף ישראל יהודית ודמוקרטית על פני ארץ ישראל השלמה, וקרא לנסיגה חד-צדדית. "זה היה צעד אמיץ כי אלה היו ימים שבהם חזון ארץ ישראל השלמה היה הלב של הליכוד, והמתנחלים היו הגיבורים של הסיפור", מסביר היום גורם בסביבת אולמרט. "נראה שאולמרט הוכיח שגם ללא אובססיה אפשר להיות ראש ממשלה", מחייך רמון. תנו לו צ'אנס שר הביטחון עמיר פרץ בוודאי לא יאמין למשמע אוזניו: רמון, יריבו הוותיק והמושבע, שהאיבה ביניהם התלהטה עוד בתקופה שהובילו יחד את ההסתדרות ועד היום לא שכחה, אומר כי צריך לתת לו צ'אנס. "אני חושב שאתם שופטים את פרץ שלא בהגינות", מפטיר רמון אל עבר התקשורת. "האיש יומיים בתפקיד. לא נתנו לו מאה ימים, אפילו לא מאה שעות של חסד, וכבר טוענים במאמרים מנומקים כי הוא איבד את האג'נדה החברתית שלו. באופן טבעי, גם אם שר רוצה לעשות שינויים, הוא לא עושה אותם ביום השני שלו בתפקיד. תנו לו את הזמן ואת ההזדמנות, ורק אחר כך תחרצו את גורלו". יש להניח שאם התקשורת לא תתנפל על פרץ כשיעשה את הטעות הראשונה שלו, רמון יהיה שם וימהר לעשות זאת במקומה. ובינתיים, בליכוד ובינתיים, בליכוד שואבים עידוד מכך שהכנסת אישרה השבוע בקריאה ראשונה את תקציב המדינה, שהוא יצירתו של יו"ר הליכוד ושר האוצר לשעבר, בנימין נתניהו. "הנה, עכשיו הם הצביעו בעד התקציב של ביבי, הם לא שינו בו מילה", אומר בכעס אחד הפעילים הבולטים בליכוד, אורי פראג'. "הממשלה הזאת זורה בפרצופו של הציבור מלח, והוא חושב שזה סוכר. אנחנו אולי פצועים, אבל אנחנו מחיים את הסניפים מחדש. נתניהו עוד יצליח להחזיר לליכוד את הצבע ללחיים, ואז נחזור בגדול. רשמת?" http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/421/057.html