הרחבת המידע לילדים - התייעצות

[אמא לבונבון 1]

הרחבת המידע לילדים - התייעצות

הילדים שלי בני 6 ו- 8.5 יודעים מגיל 0 שאין לנו אבא במשפחה ושבחרתי את הזרע שלהם ושמו אותם בבטן שלי ושם הם פרחו הכי מצחיק שהילדונת החכמה שלי כשהיא רוצה להראות לי עד כמה טוב לה והיא מאושרת היא אומרת לי "אמא, תודה שבחרת את הזרע שלי" וכשהיא כועסת היא אומרת "חבל שבחרת את הזרע שלי" נכון להיום שניהם לא התעניינו בנושא של מאיפה בדיוק הגיע הזרע לבית החולים ששם יודעים שברחתי אותו... הילדון אמנם יודע כבר שזרע מגיע מגבר ויחד עם ביצית מופרה ויוצר עובר אבל אף פעם לא שאל אותי שאלות מעמיקות בנושא. האם להמשיך לזרום ולתת להם מידע לפי דרישה או לקחת יוזמה ולשבת להסביר. אני נוטה לכיוון של לזרום אבל אשמח לשמוע דעתכן.

 

[יהלולים]

אני הרחבתי ביוזמתי

כי הסיפור השלם חשוב - אפילו אם יש בו חלקים חסרים. נראה לי שהילדים צריכים לדעת מהו הסיפור, עבור הזהות שלהם, גם אם הם לא שואלים. (בשביל עצמם - לא בשביל שאלות מצד ילדים אחרים -אם כי גם זה חשוב).

 

[יהלולים]

עכשיו אני רואה שהתכוונת לחינוך מיני

אז אותו הדבר - היתה שאלה, אבל אני הרחבתי ביוזמתי מעבר.

 

[jiminit2]

אצלנו

הילידם בני 6.8 בכיתה א. יודעים שהרופא נתן לי זרע. שהזרע ניתן כתרומה מאיש שרצה לעזור לנשים כמוני שרצו להיות אמהות ולא מצאו בן זוג. הם יודעים שהזרע בא מגבר. הבן שלי גם שאל מאיפה הזרע יוצא ומתי יהיה לו גם. הסברתי בכלליות. האמת שהתחלתי לחפש ספר בנושא גוף האדם כולל מערכת הרבייה כדי שנקרא ונלמד ביחד. אני חושבת שהגיע הזמן. אחותי עם תאומים באותו גיל ילדה לפני כחצי שנה תינוק ושם זה עלה - איך הגיע התינוק לבטן, איך הגיע הזרע וכו. היא הקריאה להם על מערכת הרבייה וקיבלו את זה די בשיוויון נפש ובלי יותר מידי שאלות. הילדים שלה אמרו משהו לילדים שלי ולכן אני רוצה באמת להעלות את הנושא יזום ולעשות להם "סדר". .

 

[ה-שונית]

אני תמיד בעד לזרום...

אבל במקרה שלך גם הרחבת מידע באופן יזום - בשלב בו הילד כבר יודע שזרע מגיע מגבר - לא צריכה להיות מורכבת מדי ולכן לא צריך להסס לעשות אותה:

יש גברים - אנחנו לא יודעים מי הם - שמוכנים למסור לבנק הזרע זרע שלהם, על מנת שנשים כמו אמא - שלא מצאו עם מי להתחתן - תוכלנה להשתמש. ואני בחרתי את הזרע הכי מוצלח, כי ממנו נולדתם אתם.

לגמרי סוגר את הפינה, לדעתי.

 

[אמא לבונבון 1]

נהדר

 

[yarden43211]

עם ההסבר, היגיעה הכעס.

לאחר שהיסברתי לילדה את הנושא לעומק היגעה התגובה?
והיא אמרה "אמא מיזה התורם? זה אבא שלי".
ואחרי זה היגעה מצב שבו היא מיסתכלת על אבות של ילדים אחרים ואחרי זה מסתגרת למסתכלת עלי בכעס.
נתתי לה לכעוס, אמרתי לה שמותר לה לכעוס ולכעוס אלי, זה בסדר שהיא רוצה אבא כמו לילדים אחרים, אבל לא יהיה לה אבא והתורם הוא לא אבא שלה, הוא לא מתפקד בתור אבא, והוא קיבל כסף על התרומה שלו.

 

[אמאנחל]

אני אמרתי עוד דבר

בנוסף למה שאמרת, שמותר לכעוס וכו'. אמרתי לה שאני משוכנעת לגמרי שזה שאין לה אבא לא פוגע ביכולת שלה להצליח בחיים ולהיות מאושרת. אולי היא לא מרגישה ככה כרגע, אבל זאת האמת.

 

[ינקינטונה 2]

רק דבר אחד צרם לי. חוץ מזה, מושלם

את יכולה לכעוס עלי! כך אמרת לילדה.

ואני אמרתי - אתה יכול להיות גאה בי.
ואת יודעת שזו תחושתי ולא מילים מהפה לחוץ.
וכן, גם הוא ניסה לקרוא לתורם - אבא.
לא אפשרתי לו. פשוט תיקנתי אותו.
עד שהושרש.
הכל היה צריך להיות מבחינתי ברור כשמש.
אין תהיות ואין שאלה שלא קיבלה תשובה.

ובגיל שבע ואני לא אשכח לעולם את דבריו
הוא ניגש אלי והניח על כתפי את ידו
ואמר - אימא, אני ממש גאה בך.
תראי איך את מגדלת אותי בגפך..
נתן מחמאה לעצמו ועל הדרך גם לי

בכל מקרה, מעולם לא כעס שאין לו אבא.
את זוכרת את באז שנות אור? מהסרט "צעצוע של סיפור"
בובה ממתכת שישנה איתי שנה שלמה.
כל יום נישקתי את באז כאבא והתלוננתי שאבא קר ממש.
כיסיתי אותו ושוחחתי איתו על "הילד" .
נהגתי לספר לו דברים נהדרים שהילד עשה או אמר.
ואחרי כמה חודשים הוא נשלח לארגז הצעצועים כלאחר כבוד.

אבל הוא כן אמר - לא חסר לי אבא.
חסרים לי סבא וסבתא.
המשפט הזה בזמנו הרג אותי
גם לי היו חסרים כל כך.

ובכל פעם שאני רואה את "באז שנות אור"
אני קוראת לו "בעלי"

 

[yarden43211]

אני לא דיקטטור.

אני לא דיקטטור, אני לא יכולה לחסום לה את הרגשות שלה היא כעסה גם עלי ואיפשרתי לה את זה,ידעתי שאחרי הכעס תבוא ההשלמה עם המצב. וזה היה בגיל 5.
נתתי גם מקום לתהיות, וחפירות על הנושא כדי תפעיל את הראש.
כשכבר לא ידעתי איך לענות על השאלות שלה קניתי את הספר.
"מאיפוא באים התינוקות" ספר ישן שמצאתי בחנות יד שניה.
אחרי זה היא צפתה בפרק של הלידה בסידרת הטלוויזיה "החיים" שוב ושוב
כי הנושא מאד העסיק אותה.
אז אני סיפרתי לה איך באים ילדים בגיל מוקדם, כדי שתדע איך היא נוצרה. ולא תבין דברים בצורה לא נכונה מחצאי עמיתות. וכך זה ימשיך להעסיק אותה שנים.

וכמו בהרבה דברים שכחתי את עצמי ויכול להיות שגם היה נכון להדגיש שהיא צרכה להיות גאה בי שאני מגדלת אותה לבד.

היום היא עוד מעט בת 9 הנושא הזה לגמרה לא מעסיק אותה. היא מגלה עולם גדול ומלא. ואין קץ לסקרנות ואין לה מחסומים שיעקבו אותה לגלות אותו.

 

[אמאנחל]

אני איתך, גם בעיניי חשוב לתת מקום לכל הרגשות

אנחנו מספיק חזקות כדי להכיל את הכעס שלהם או את התסכול או את העצב או את השמחה. אני מאמינה מאוד שכשהם יודעים שאנחנו חזקות מספיק להכיל אותם, הם מרגישים יותר בטוחים ומוגנים בעולם. גם אם לא באותו רגע, אז לטווח הארוך.

 

[ינקינטונה 2]

לא מבינה.

לא מבינה איך המילה כעס בכלל משתרבבת לשיחה.
לעולם לא אומר לבני - אתה יכול לכעוס עלי כי אין לך אבא.
היא בהחלט יכולה להתקומם אבל להפנות כלפי את הכעס?
כבר אמרתי לא פעם - מתנת החיים הגיעה בזכותי. ואין מתנה גדולה מזו.

ולעולם לא אצמיד את הצלחתו ואומר שלמרות שאין אבא - תצליח בחיים.
משפט שבעצם קושר מהמורה לחייו.
מילים יוצרות מציאות. לקח לי זמן להבין לעומק את משמעותו.

ודבר אחרון - לא ביקשתי מהילד שלי להיות גאה בי.
הוא פשוט ספג את הלך הרוח בבית.
לא הסתרתי את גאוותי.
אני בטח נשמעת לך לא רציונלית אבל
אני מתפוצצת מגאווה על שהבאתי אותו לבד.
החמאתי לעצמי לא פעם ועל הדרך גם הוא קיבל מחמאה ענקית.
"איזה ילד מיוחד ומתוק אני מגדלת"
כך נהגתי לומר לו.

יום אחד ישבתי לידו ואמרתי שאני לא מבינה מה עשיתי בחיים שיש לי אותו.
הוא ענה - אימא, ממש הגיע לך. את כל כך טובה שבטח הגיע לך אותי"
טוב, השארתי על גופו סימנים כחולים

ויש עוד דבר שאספר לך כשאגיע למשרד.
ותמיד אפשר לקחת עצה טובה.
אני מלקטת עצות ידועה.
לכן הצליח לי

 

[אמא לבונבון 1]

את נהדרת

אני גם לא חושבת שהם יכעסו על משהו (וגם ממש לא חושבת שיש להם על מה ..) כי כבר עלה הנושא מס' פעמים שדיברנו על נושא האבא ושאלתי אותם בהתאם לנסיבות של אותה שיחה האם היו מעדיפים שלא הייתי מביאה אותם לעולם בלי אבא (כי הם יודעים שאמא לא התחתנה ומאוד רצתה ילדים , אותם, ולכן הביאה אותם לעולם לבד) ותמיד התשובה שלהם זה חיבוק והאימרה שמבחינתם הכל בסדר ואמא הכי טובה בעולם ועדיף להם היה להיוולד מאשר שלא.. אז גם אם יהיה להם מה לומר על נושא תורם כשנדבר על הנושא , לא נראה לי שיהיה כעס או התקוממות. ודבריך נשמעים לי מאוד הגיוניים כי גם אני גאה בעצמי שהבאתי אותם לבד לעולם ועומדת בזה בהצלחה נכון להיום, וזה כבר די הרבה שנים הם גם סופגים אצלי בבית שהכל בסדר והחיים מלאים וטובים וכך אנחנו מתנהלים ביומיום, מקווה שזה גם ימשיך כך. דרך אגב, הם שאלו אותי לא מזמן אם גם הם יכולים לא להתחתן (הם בשלב של הגיל שבו לא אוהבים את המין השני - קורע מצחוק) ואני תמיד מבהירה להם שלכל אחד יש את היכולת להחליט על חייו בכל צעד שעושים, ושכל אחד צריך לעשות את הטוב בעיניו שיביא אותו למקום טוב בחיים שלו, כמוני.

 

[ינקינטונה 2]

אימא לבונבון, תודה מה הייתי עושה בלעדיך בפורום הזה!

את יודעת, לקחתי מההורים שלי דבר חשוב.
הכל על השולחן.
וכך אני נוהגת עם הילד. טוב, כמעט הכל על השולחן
אפרופו, ואין קשר, לפני כשנתיים הוא ניגש אלי וסיפר שהילדים בכיתה
מדברים על סקס של ההורים.
אחד סיפר שהוא "תפס" את הוריו ומאז היה לו קשה להירדם זמן רב.
השני אמר שהוא חושב שהוריו לא עושים את זה.
וכך הלאה...
ואותי הוא שאל - אימא, מעולם לא ראיתי גבר בבית. איך זה?
את לא עושה סקס מאז שנולדתי?
וכאן, דווקא לא בא לי לפרט לו ממש
חייכתי ואמרתי - אתה הולך לבית הספר, נכון?
טוב, הוא רץ לספר לחבריו.
כרגע כל הכיתה יודעת על מעללי

אני זוכרת את אימא שלי ואת דבריה ועד היום.
עד כמה המילים שלה
היו לי לאבן נגף בדרכי.
ולהיפך. עד כמה הגעתי בזכותה.

שאלתי פעם אחת את הילד אם הוא שמח שהוא הגיע לעולם
והפסקתי מיד!
פשוט הודעתי לו
בזכותי אתה כאן! ואיזו זכות גדולה היא!
ובכל מקרה, אף פעם הורי לא שאלו אותי אם אני שמחה שהביאו אותי לעולם.

ואת מזכירה לי
יש לי חברה מדליקה ממש. חברת נפש כזאת
גם יפה גם חכמה וגם סקסית וגם מצחיקה בטירוף.
היא נהגה לומר להוריה המבוגרים כל יום תודה.
על שהביאו אותה לעולם.
זה היה מצחיק אותם בכל פעם מחדש

 

[a morph]

"השני אמר שהוא חושב שהוריו לא עושים את זה."

 

[ינקינטונה 2]

לגמרי

 

[yarden43211]

איך המילה כעס השתרבבה לסיחה.

הילדה הירגישה כעוסה, הסתקלה עלי בכעס, מי אני שאני אקבע לה מה להרגיש ומה לא להרגיש ואיך לאגיב למה שסיפרתי לה. אמרתי לה "שמותר לה לכעוס".

 

[אמאנחל]

 

[יהלולים]

לפני שבוע, בשיחה אגבית ליד השולחן עלה הנושא

והבת שלי, בת ארבע וחצי, אמרה שהמשפחה שלנו - אמא בן ( שש וחצי), ובת, היא לא משפחה שלמה, כי אין לנו אבא. כי לכל החברות שלה יש אבא. הבן שלי תיקן אותה ואמר שהמשפחה שלנו דווקא כן שלמה. לפני שזה הפך לויכוח, אמרתי שכנראה שכל אחד מרגיש אחרת לגבי זה, ושאלתי אותו אם הוא היה רוצה אבא. הוא אמר בנחרצות שלא. שאלתי אותה - והיא אמרה שכן. אמרתי לשניהם, (שמכירים מצויין את סיפור הבאתם לעולם - כולל תורם), שלא תמיד יש לנו מה שאנחנו רוצים, אבל יש לנו את החופש לדמיין כל מה שאנחנו רוצים. (כי זו היתה הטכניקה שלי כילדה - דמיינתי כל מה שלא היה לי.) ושמותר לרצות, ומותר לשחק בכאילו, ושאנחנו משפחה שלמה גם בלי אבא. ונתתי דוגמא ממשפחות נוספות שהיא מכירה, בעלות מבנה אלטרנטיבי. וזהו לכרגע. מקווה שימשיך להיות פתוח הנושא.

 

[ינקינטונה 2]

מעניין, כי קניתי שלט לדלת כשהילד היה קטן

וכתבתי משפחת.....
הוא הרים את ראשו ושאל - אנחנו משפחה?
הוא ראה בתמונות משפחות עם אבא אימא וילד וכלב.
אני זוכרת שהייתי לרגע מופתעת מהשאלה.
אמרתי לו - משפחה קטנה ומדליקה!
אה, טוב. אפשר כלב? )