הרטבה

[לימור169]

הרטבה

שלום. אני בת 22 ויש לי 2 ילדים. הגדול בן 4 הקטן בן שנתיים ו-7. התחלתי לגמול את הגדול ביום קצת אחרי גיל 3 כי לפני כן הוא לא היה בשל וגם היה חורף. בהתחלה היה מעולה. הוא שיתף פעולה יפה מאוד. גמילת לילה הייתה אחרי כמה ח' וגם היא הלכה יפה מאוד. אבל משו השתבש. תקופה ארוכה שהוא חוזר הביתה מהגן כל יום עם תחתון רטוב. בלילה הוא לא מרטיב. הוא קם מוקדם בבוקר ומעיר אותי שהוא צריך לשירותים. אבל ביום זה סיוט. הוא מסוגל לשבת על הספה להסתכל עליי לראות אם אני קולטת שהוא בדיוק עושה פיפי על הספה. יש לציין שאני מיוזמתי שולחת אותו כל שעה וחצי. לפעמים הוא אומר שאין לו ואחרי 20 דק' המכנס רטוב. אני מאוד מתוסכלת לא יודעת מה לעשות. דיברתי עם הגננת ואמרתי לה לשים לב יותר ולשלוח אותו. היו יומיים שהוא חזר עם תחתון יבש ומאז-רטוב. יש עוד דבר. הוא תמיד לוקח לאח שלו הקטן דברים. בין אם זה עוגיות או צעצועים. אם הוא מבקש הקטן מביא לו ברוב הפעמים. אם הוא לא מביא אז הגדול אומר לו "הראל, ואהבת לרעך כמוך". אבל אם הקטן מבקש מהגדול משהו אז מה פתאום ח"ו שהוא יביא. וכשאני אומרת לו "ואהבת לרעך כמוך" הוא לא מקבל את זה. וככה יוצא שהם רבים כל יום ואני כבר מתוסכלת. אני ממש מצטערת על אורך המכתב אבל אלו בעיות שהולכות ומצטברות כבר כמה זמן. אשמח לתשובה מהירה.

 

[עינת גבע]

הרטבה ויחסי אחים

שלום רב לך, בעניין ההרטבה הסיפור אופטימי הילד יבש בלילה וקם בבוקר ומבקש לשירותים. משמע יש לו יכולת פיזיולוגית לשלוט על הסוגרים ולהבחין מתי הוא זקוק לשירותים. נדמה לי שביום בדרך כלל את משתדלת להזכיר לו. כוונותייך טובות למנוע ממנו לעשות את צרכיו על הספה, תוך כדי צפיית טלוויזיה וכו'. אלא, עלייה וקוץ בה. מה הילד למד? הילד למד שבשעות היום הוא לא צריך להיות אחראי על הטלת מימיו. אימא תזכיר לו. ובגן, כש"המזכירה" לא לצידו והוא עסוק הוא אינו זוכר להתפנות מעצמו ואז ... תקלה. מה אני מציעה? להעביר לו אחריות מלאה על הצרכים. הוא יכול. להאמין שהוא יכול. במקביל, להעצים אותו בבוקר כאשר הוא קם יבש. ולספר לו עד כמה הוא בוגר כשהוא מבקש בבוקר לשירותים. ילד שמאמינים בו, מאמין בעצמו. ילד שמאמינים בו לא רוצה לפשל. מה דעתך? ובעניין יחסי אחים. אחים לומדים דרך היחסים ביניהם הרבה, הרבה מיומנויות חשובות לחיים. איך לנהל משא ומתן? איך להסתדר? איך לשתף פעולה? לתת, לוותר ועוד. ההתערבויות שלנו מחבלות בדרך כלל במרקם היחסים הנרקם ביניהם. ולכן, עצתי אלייך לאפשר להם לנהל את ענייניהם. לסמוך עליהם. לא לדאוג שהגדול ינצל את הקטן. הם די קרובים בגיל וסכנה זו אינה ממשית. אלא אם כן, אנחנו ההורים מתערבים. שאלות נוספות יתקבלו בשמחה, עינת גבע, מכון אדלר.

 

[לימור169]

תודה על התשובה המהירה

בעניין ההרטבה אני מסכימה איתך ב100%. העניין הוא שרק לאחרונה אני התחלתי להזכיר לו ולשלוח אותו לשירותים כל כמה זמן לאחר שראיתי שאמנם מפריע לו להיות עם תחתון רטוב ואפילו בכמה מקרים נהייתה לו שפשפת אבל הוא חוזר על הפעולה יום אחרי יום וזה נמשך כבר 4-5. וכן, בבוקר אני מחזקת אותו על זה שהוא לא הרטיב כל הלילה. לגבי היחס בין האחים, הבנתי שאני לא אמורה להתערב להם. אבל האם אני לא אמורה להגיב כשאני רואה שהקטן כל הזמן נותן ומוותר והגדול כמעט אף פעם לא? האם זה באמת לא נקרא ניצול? איך אני אדע מתי להתערב ומתי לא?

 

[עינת גבע]

יחסי אחים, מה אנחנו באמת יודעים עליהם?

לימור שלום רב, ניצול זו פרשנות שלך לסיטואציה. לפעמים אנחנו משליכים מחוויות העבר שלנו לחוויות הילדות של ילדינו. בכל מקרה, אנחנו מתייחסים למציאות כפי שאנחנו חושבים עליה, על- פי המשמעות שאנחנו נותנים למצב. כמו כל מצב בחיי יום יום גם היחסים בין הילדים שלנו מורכבים. בדרך כלל אנחנו לא רואים את כל התמונה, אנחנו רואים רגע אחד, מזווית הראיה שלנו ומגיבים עליו. לילדים יש יחסים שמתחילים ומסתיימים ומתחילים שוב... שאיננו רואים או שומעים. למשל, הילד הקטן מוצא דרך להקניט את הגדול ברגע שעינייך אינן צופיות ואוזנייך אינן קרויות. את עדה לפרק ב' בו הגדול לא רוצה לתת לקטן. אולי יש לו חשבון קודם איתו? לעולם לא נדע. ולכן, כדאי לנו לפרש באופן פתוח את המצבים. האם את יכולה כעת לחשוב גם אחרת על היחסים ביניהם? עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר.