הריון בסיכון אחרי אובדן.. פוסט פריקה ארוך
הי, קצת רקע..
בת 43 ואמא לבן 2.5.
הריון ראשון שהיה לי הסתיים בשבוע 8 בהפלה טבעית,
חודשיים וחצי אחריו נכנסתי להריון עם הבן שלי.
הריון שלישי הסתיים גם הוא בשבוע 8 ולאחריו עברתי תהליך ארוך שנבע גם מהתלבטות של בן הזוג שלי אם הוא מעוניין בילד שני, קושי מאד גדול שנוצר סביב זה ובכלל בתוך מערכת היחסים ולבסוף אחרי שקיבלנו החלטה ועברנו בערך חצי שנה של נסיון, נכנסנו לכמה חוד' מורכבים של טיפולי פוריות. בסופו של דבר נקלטתי דוקא בהפסקה מ IVF כשעשינו רק הזרעה ונסיונות טבעיים.
גיליתי בבטא ממש נמוכה ולשמחתי ההריון המשיך והתפתח.
בתוך כשבועיים, בשלב די מוקדם גיליתי שנדבקתי ב cmv, דבר שהכניס אותי לחרדות די גדולות והיום אחרי התייעצות עם 4 מומחים שונים אני מנסה פשוט לחכות בסבלנות ובאופטימיות לבדיקת מי שפיר שתהיה רק בשבוע 21/22.. מרגישה שזה מן חוסר מזל שחטפתי את הוירוס הזה רגע אחרי שנכנסתי להריון כל כך יקר!
בינתיים גם אובחנתי עם סכרת הריון ראשונית ואחרי שבועיים של נסיונות להוריד את הסוכר בעזרת תזונה, התחלתי להזריק אינסולין בכמות קטנה מידי לילה. אני נמצאת במעקב במרפאת הריון בסיכון ובסהכ מרגישה בידיים טובות.
מחרתיים סקירה ראשונה.. ואני כבר כמה ימים מרגישה שלעת ערב נוחת עלי ממש ענן של עצב. למעשה הוא שם כל היום אבל בערב הוא ממש מתיישב, מוצאת את עצמי בוכה כשאני שרה שירי ערש לבן שלי. אני מודאגת ומפחדת מכך שקשה לי להקשר להריון, קשה לי בכלל לקלוט שאני בהריון. שלא לומר- לשמוח. אני מרגישה שאני כל היום סביב נושא התזונה ומדידות סוכר.. וכאילו כל היום סביב זה ועדיין לא מרגישה/מבינה שאני בהריון. כמו מן הדחקה כזו.. גם קשה לי מאד לשתף אנשים. למשל ארוע משפחתי שאמור להתקיים כשבועיים לפני המי שפיר- מלחיץ אותי. שכבר אהיה בשבוע 20 וכולם יראו עלי. ומה אז?
יש בי צד מאד אופטימי שלא מסוגל לדמיין שום תסריט אחר מלבד סוף טוב. ויש בי גם את הצד המתעלל שבא ומציף ומציף ומציף את כל התסריטים הכי קשים שיש..
ובעיקר מרגישה מאד מאד בודדה בתוך כל זה ובתוך התחושות האלה..
תודה למי שקראה עד כאן
ובשורות טובות לכולנו!
הי, קצת רקע..
בת 43 ואמא לבן 2.5.
הריון ראשון שהיה לי הסתיים בשבוע 8 בהפלה טבעית,
חודשיים וחצי אחריו נכנסתי להריון עם הבן שלי.
הריון שלישי הסתיים גם הוא בשבוע 8 ולאחריו עברתי תהליך ארוך שנבע גם מהתלבטות של בן הזוג שלי אם הוא מעוניין בילד שני, קושי מאד גדול שנוצר סביב זה ובכלל בתוך מערכת היחסים ולבסוף אחרי שקיבלנו החלטה ועברנו בערך חצי שנה של נסיון, נכנסנו לכמה חוד' מורכבים של טיפולי פוריות. בסופו של דבר נקלטתי דוקא בהפסקה מ IVF כשעשינו רק הזרעה ונסיונות טבעיים.
גיליתי בבטא ממש נמוכה ולשמחתי ההריון המשיך והתפתח.
בתוך כשבועיים, בשלב די מוקדם גיליתי שנדבקתי ב cmv, דבר שהכניס אותי לחרדות די גדולות והיום אחרי התייעצות עם 4 מומחים שונים אני מנסה פשוט לחכות בסבלנות ובאופטימיות לבדיקת מי שפיר שתהיה רק בשבוע 21/22.. מרגישה שזה מן חוסר מזל שחטפתי את הוירוס הזה רגע אחרי שנכנסתי להריון כל כך יקר!
בינתיים גם אובחנתי עם סכרת הריון ראשונית ואחרי שבועיים של נסיונות להוריד את הסוכר בעזרת תזונה, התחלתי להזריק אינסולין בכמות קטנה מידי לילה. אני נמצאת במעקב במרפאת הריון בסיכון ובסהכ מרגישה בידיים טובות.
מחרתיים סקירה ראשונה.. ואני כבר כמה ימים מרגישה שלעת ערב נוחת עלי ממש ענן של עצב. למעשה הוא שם כל היום אבל בערב הוא ממש מתיישב, מוצאת את עצמי בוכה כשאני שרה שירי ערש לבן שלי. אני מודאגת ומפחדת מכך שקשה לי להקשר להריון, קשה לי בכלל לקלוט שאני בהריון. שלא לומר- לשמוח. אני מרגישה שאני כל היום סביב נושא התזונה ומדידות סוכר.. וכאילו כל היום סביב זה ועדיין לא מרגישה/מבינה שאני בהריון. כמו מן הדחקה כזו.. גם קשה לי מאד לשתף אנשים. למשל ארוע משפחתי שאמור להתקיים כשבועיים לפני המי שפיר- מלחיץ אותי. שכבר אהיה בשבוע 20 וכולם יראו עלי. ומה אז?
יש בי צד מאד אופטימי שלא מסוגל לדמיין שום תסריט אחר מלבד סוף טוב. ויש בי גם את הצד המתעלל שבא ומציף ומציף ומציף את כל התסריטים הכי קשים שיש..
ובעיקר מרגישה מאד מאד בודדה בתוך כל זה ובתוך התחושות האלה..
תודה למי שקראה עד כאן
ובשורות טובות לכולנו!
