אינה זה לא מדוייק
להגיע לניתוח או לא זה לא נדיר אלא פונקציה של מס´ גורמים: 1. השלב בו במגלים את הסיפור - יש שלבים שכבר לא נותנים את הזריקה 2. רמת הבטא - רק אם היא בירידה רצינית מוכנים לתת את הזריקה 3. מדיניות בית החולים - למשל באיכילוב ממהרים לתת בתל השומר מעדיפים ניתוח 4. מס´ הפעמים בהם עברת הריון כזה - בפעם שניה חובה לנתח ובאופן כללי אני רוצה לענות למי ששאלה: עברתי את זה פעמיים בשלבים מתקדמים פעם אחת קיבלתי את הזריקה ובפעם השניה נותחתי ניתוח חירום. אני לא ממליצה על הזריקה - חד משמעית. היא מוצעת כפתרון זול יותר ו"כלכלי" יותר לבתי החולים (לא תופשים מיטה, אין החלמה במחלקה, אין ניתוח). מצד שני. הזריקה עושה שמות בגוף. זו בעצם כימוטרפיה במיון נמוך ולכן גם התופעות במינון נמוך: קצת נשירה, קצת בחילות ובעיקר - ירידה רצינית במצב החיסוני של הגוף בשנה שלאחר הזריקה. אף אחד לא יגיד לך את זה כי הם לא חוקרים את זה ברצינות אבל זה מה שקרה לי ולעוד כמה חברות. העיתוי של ראשית הסתו הוא גרוע כי עוד מעט חורף והשפעות בדרך. אני חושבת שמעולם לא סבלתי משפעות כמו בשנה שלאחר הזריקה הזו. יתרה מזאת - הזריקה לא תפתור את בעיית החסימות בחצוצרות וזה עלול לקרות שוב בהריון הבא (וזה בדיוק מה שקרה לי...) ולכן עדיף לתפוש אומץ ללכת ללפרסקופיה כמו גדולה להכיר בבעיה ולפתור אותה. ממילא אם כבר חייבים לעשות IVF מה זה משנה? החצוצרות החסמוות כבר אינן איבר פונקציונלי בגוף אלא רק מפריעות. אחרי ניתוח לפרסקופיה הולכים הביתה יום אחרי וההחלמה לא קשה. הצלקות מזעריות. בנוסף - זריקת המטאטרוקסט גרמה לי גם לדיכאון שנמשך כמה חודשים ואחרי הלפרוסקופיה הייתי עצובה אבל זה עבר מהר. הארעתי קצת אבל היה לי חשוב לפרט את השיקולים - אני בעד הניתוח למרות שאף פעם זה לא כיף ללכת לניתוח אבל תפטרי מהבעיה אחת ולתמיד ותצליחי כבר בטיפול הבא. מאחלת לך בהצלחה אם יש לך עוד שאלות תפני אלי במסר ואשמח לעזור
