הריון לא רצוי
שלום לכולם
התחיל בכך שאני לא יודע אם זה המקום הנכון לפרסום ההודעה אבל אחרי עיון קצר בפורומים זה נראה לי כמו המקום. אם לא, הודה אם תפנו אותי לפורום הנכון.
אז ככה: שמי יונתן אני בן 24 במקור ממושב שורש וכיום מתגורר בברלין עם חברתי לוסיה.
לוסיה היא ברלינאית במקור. הכרנו בטיול בדרום אפריקה, התאהבנו, והחלטתי ללכת אחרי הרגש ולעבור לברלין. אני פה כבר חצי שנה ומאוד מאושר.
עד לפני שבוע כאשר גלינו שלוסי בהריון (שבוע 7). חשוב לציין שאנחנו אדיוטים שלא נזהרנו! וגם היינו לנו שיחות אקראיות לפני כן, וכל אחד ידע את דעתו של האחר בנושא.
אבל כרגע זה לא חשוב.
מה שעל הפרק זה שלוסי לא רוצה לעשות הפלה, היא גם לא רוצה לשמור את התינוק, והיא מקווה שלעולם לא הייתה נכנסת להריון.
אני חושב שהיא חייבת לעשות הפלה! אני אישית לא מוכן נפשית רוחנית כלכלית להיות אבא (בייחוד לא בגרמניה שמה אין לי מעמד חוקי כרגע ואיני יודע את השפה) לוסי עצמה לדעתי חוץ מהקשרות רגשית לתינוק לא מוכנה נפשית להיות אמא (קצת רקע על לוסי-בחורה בת 29 שגדלה מחוץ לנישואים וגודלה על ידי אמא שלה.
היא הולכת לטיפול מזה כמה שנים בנוגע לדכאון או משהו בסגנון לא יודע אם יש לזה הגדרה. אמא שלוסי גם היא הולכת לטיפול וכרגע חיה לבד אחרי נשואים כושלים).
אני אוהב את לוסי מאוד! ועברנו ביחד תקופות לא פשוטות שחזקו בניינו את הקשר.
אבל לוסי לא רואה את המציאות כמוני. היא לא רואה את האחריות שיש בלהביא ילד לעולם. היא חושבת שאחרי 3 חודשים היא תחזור לעבוד כאילו כלום ומישהו יעשה כבר ביביסיטר. היא לא מבינה שבשביל להביא תינוק צריך יותר מאהבה גרידא. צריך תא משפחתי יציב שיוכל לספק את צורכי הילד וכרגע אני ולוסי לא שם. וכמובן שיש ילדים שנולדים מחוץ לתא כזה והם חיים את החיים שלהם, אבל אם יש לך את ההזדמנות לבחור, לא תבחר באופציה הראשונה? האם אני הנאיבי פה? האם אני נאיבי בזה שאני רוצה לספק לילדי ומשפחתי את הטוב ביותר. ואני בטוח מאוד שאני יהיה מסוגל לעשות כך בעתיד!
איך זה שהיא לא רואה את המציאות כמוני? איך היא לא רואה שבעצם זה שהילד יבוא לאויר העולם בלי רצוני זה כבר שגוי וכפי שאני רואה את זה הילד יצא שרוט כמו לוסי (שהיא אומנם שרוטה אבל בחורה אם לב זהב) ולוסי תהפך להיות אמא שלה, אותה אמא שהיא לא מפסיקה לריב איתה, במשך 8 החודשים שאני מכיר את לוסי לא היה שבוע אחד שהן לא רבו שלוסי לא אמרה לי שאמא שלה משגעת אותה וממררת לה את החיים. ששאלתי את לוסי אם היא אוהבת אותה היא אמרה לי שכן אבל שהיא אשה קשת יום וביקרותית שלא נותנת לא חופש. וזה המצב ברגע שלוסי רק חשבה על הפלה אמא שלה מיד צרחה עליה שזאת טעות חייה ושהיא תשאר לבד כל החיים שלה!! למרות שהבהרתי ללוסי שאני אוהב אותה ושאני יתמוך בה ושאני רוצה ילדים בעתיד.
האם בכלל יש אפשרות שלוסי תראה את המצב כמוני? או שאני צריך לראות את עצמי כאבא לילד גרמני איתו אני כנראה יתראה כל יום, ולחיות אם רגשות האשם האלה שיש לי ילד שלא רציתי! איך אני יחבק אותו?! איך אני יסתכל לו בעניים?!
כל תגובה תתקבל בברכה
שלום לכולם
התחיל בכך שאני לא יודע אם זה המקום הנכון לפרסום ההודעה אבל אחרי עיון קצר בפורומים זה נראה לי כמו המקום. אם לא, הודה אם תפנו אותי לפורום הנכון.
אז ככה: שמי יונתן אני בן 24 במקור ממושב שורש וכיום מתגורר בברלין עם חברתי לוסיה.
לוסיה היא ברלינאית במקור. הכרנו בטיול בדרום אפריקה, התאהבנו, והחלטתי ללכת אחרי הרגש ולעבור לברלין. אני פה כבר חצי שנה ומאוד מאושר.
עד לפני שבוע כאשר גלינו שלוסי בהריון (שבוע 7). חשוב לציין שאנחנו אדיוטים שלא נזהרנו! וגם היינו לנו שיחות אקראיות לפני כן, וכל אחד ידע את דעתו של האחר בנושא.
אבל כרגע זה לא חשוב.
מה שעל הפרק זה שלוסי לא רוצה לעשות הפלה, היא גם לא רוצה לשמור את התינוק, והיא מקווה שלעולם לא הייתה נכנסת להריון.
אני חושב שהיא חייבת לעשות הפלה! אני אישית לא מוכן נפשית רוחנית כלכלית להיות אבא (בייחוד לא בגרמניה שמה אין לי מעמד חוקי כרגע ואיני יודע את השפה) לוסי עצמה לדעתי חוץ מהקשרות רגשית לתינוק לא מוכנה נפשית להיות אמא (קצת רקע על לוסי-בחורה בת 29 שגדלה מחוץ לנישואים וגודלה על ידי אמא שלה.
היא הולכת לטיפול מזה כמה שנים בנוגע לדכאון או משהו בסגנון לא יודע אם יש לזה הגדרה. אמא שלוסי גם היא הולכת לטיפול וכרגע חיה לבד אחרי נשואים כושלים).
אני אוהב את לוסי מאוד! ועברנו ביחד תקופות לא פשוטות שחזקו בניינו את הקשר.
אבל לוסי לא רואה את המציאות כמוני. היא לא רואה את האחריות שיש בלהביא ילד לעולם. היא חושבת שאחרי 3 חודשים היא תחזור לעבוד כאילו כלום ומישהו יעשה כבר ביביסיטר. היא לא מבינה שבשביל להביא תינוק צריך יותר מאהבה גרידא. צריך תא משפחתי יציב שיוכל לספק את צורכי הילד וכרגע אני ולוסי לא שם. וכמובן שיש ילדים שנולדים מחוץ לתא כזה והם חיים את החיים שלהם, אבל אם יש לך את ההזדמנות לבחור, לא תבחר באופציה הראשונה? האם אני הנאיבי פה? האם אני נאיבי בזה שאני רוצה לספק לילדי ומשפחתי את הטוב ביותר. ואני בטוח מאוד שאני יהיה מסוגל לעשות כך בעתיד!
איך זה שהיא לא רואה את המציאות כמוני? איך היא לא רואה שבעצם זה שהילד יבוא לאויר העולם בלי רצוני זה כבר שגוי וכפי שאני רואה את זה הילד יצא שרוט כמו לוסי (שהיא אומנם שרוטה אבל בחורה אם לב זהב) ולוסי תהפך להיות אמא שלה, אותה אמא שהיא לא מפסיקה לריב איתה, במשך 8 החודשים שאני מכיר את לוסי לא היה שבוע אחד שהן לא רבו שלוסי לא אמרה לי שאמא שלה משגעת אותה וממררת לה את החיים. ששאלתי את לוסי אם היא אוהבת אותה היא אמרה לי שכן אבל שהיא אשה קשת יום וביקרותית שלא נותנת לא חופש. וזה המצב ברגע שלוסי רק חשבה על הפלה אמא שלה מיד צרחה עליה שזאת טעות חייה ושהיא תשאר לבד כל החיים שלה!! למרות שהבהרתי ללוסי שאני אוהב אותה ושאני יתמוך בה ושאני רוצה ילדים בעתיד.
האם בכלל יש אפשרות שלוסי תראה את המצב כמוני? או שאני צריך לראות את עצמי כאבא לילד גרמני איתו אני כנראה יתראה כל יום, ולחיות אם רגשות האשם האלה שיש לי ילד שלא רציתי! איך אני יחבק אותו?! איך אני יסתכל לו בעניים?!
כל תגובה תתקבל בברכה