הריון

[efroch99]

הריון

חשבתי לי, מה דעתכן לגבי עצם נושא ההריון ? עד כמה זה משחק תפקיד בהחלטה? מבחינתי, מעבר להחלטה הערכית לגבי איך אני רוצה שהמשך חיי יראו, אני מאוד נרתעת מחויית ההריון. המחשבה על יצור שגדל בתוך הגוף שלך מזכירה לי הרבה יותר את הנוסע השמיני מאשר את חווית האמהות בהתגלמותה. שיצור כזה משתלט על הגוף והופך אותו למגרש הגידול שלו.... תוך זה שאת נעשית חולה ולא מסוגלת לתפקד (עכשיו אני רואה את זה מקרוב אצל החברה הטובה שלי). שלא לדבר על תהליך הלידה, שהבנתי שהוא רחוק מלהיות רוחני, במיוחד בתנאים "המסחריים" של לידה בארץ. שוב זה לא מה שהיה גורם להחלטה שלי, אבל זה בהחלט גם משהו שלא הייתי רוצה לעבור. ועוד משהו, לגבי החברה הטובה שלי. אני מאוד רוצה לתמוך בה ולראות בחוויה משהו חיובי מבחינתה (למרות שאני יודעת שגם לה יש רגשות מעורבים) אבל זה באמת קשה להפריד את הרגשות שלי מזה שאני רוצה להיות שותפה לרגשותיה (השמחים) ולתמוך בה, ולפעמים אני מרגישה שאני קצת צריכה להעמיד פנים. והיא באמת חברה הכי טובה שיש, ואני לא רוצה שתהיה בינינו העמדת פנים.... מצד שני אני לא יכולה באמת להיות שם בשבילה... אגב כתבתי פה בעבר בשם H a m b u r g

 

[habubnik]

הסיבות

שלי לא לרצות ילדים נעוצות בכך שאני לא חומר טוב לאמהות בעיני (שזה כל מה שנחשב לטעמי) - אז אם איזו מסיונרית שעדיין מסתובבת פה רוצה לקפוץ על ההזדמנות, תוותרי. אבל כן, אני לא אשקר ואומר ש"חווית" (ממש חוויה) ההריון נשמעת לי קוסמת ומופלאה. וכן, היו פה נשים שסיפרו שזו הייתה החוויה הכי מדהימה בעולם וכו' וכו'. בינתיים ראיתי עשרות נשים בהריון (החל משכנות, משפחה, חברות ואפילו אמא שלי) וכולם היו קשים מאוד, אומנם יש רמות, אבל זה תהליך קשה. ולפעמים הקושי לא נגמר עם ההריון. אני מכירה כמה נשים במשפחה, כולל אמא שלי, שנשארו עם בעיות בריאותיות לכל החיים. אין לי בעיה עם העניין של "הנוסע השמיני" כמו שאת קוראת לו. אני לא מפחדת מזה, אבל אני גם ככה מלאת בעיות בריאותיות, והריון נשמע לי כמו גזר דין מוות (שלא לדבר על התינוק המסכן שלי...רוב הבעיות שלי הן גנטיות ומועברות במשפחה - איזו מתנה נהדרת בשבילו). לגבי החברה שלך, באילו מצבים את מרגישה שהרגשות שלך בנושא ילדים והריון נכנסים לתמונה? כלומר, מתי הכי קשה לך לתמוך בה?

 

[efroch99]

חברה שלי

זה לא שהיא דורשת ממני משהו או שואלת לדעתי. סך הכל היא יודעת מה דעתי בנושא, ועדיין, מכיוון שזה כזה דבר גדול שעובר עליה, אני מרגישה שאני אמורה כן להיות שותפה לרגשותיה. אין כאן מקום שאני אתחיל לפרט לה מה אני חושבת בעניין ילדים... היא כבר בהריון, ואני לא רוצה סתם לעשות לה נחס או להכניס לה מחשבות לראש שיציקו לה... שוב, לא שהיא שואלת, אבל פשוט יש מבחינתי דיסוננס, גם מכיוון שהתחלתי לקרוא ולהשתתף פה בפורום, זה כמובן גורם לזה שאני חושבת על הנושא הרבה יותר ושומעת גם את הנשים האחרות ודעותיהן. לדוגמא, בימים שלא הייתה בהריון סביר להניח שהייתי מספרת לה על הפורום, ועכשיו אני נמנעת לעשות את זה. ולגבי נושא ההריון - מבחינתי יש הקבלה בין חוסר רצון לשעבד את נשמתי/חיי לילד, לבין חוסר רצוני לשעבד את הגוף שלי לבריאתו! אני חושבת שזאת הקרבה מאוד גדולה של אישה לתת ליצור לגדול בתוכה, לנצל את משאביה, לחבל לעיתים בבריאותה, ולהשאיר אותה כואבת ו"משומשת".

 

[habubnik]

אני מבינה את הדיסוננס

שנוצר אצלך. זה באמת בעייתי לאללה. אצלי זה נוצר במיוחד כשיושבים עם המשפחה או במקומות שיש ילדים קטנים, והם מתחילים להשתולל, וכולם מחייכים וצוחקים ואני יושבת שם ומתפללת שהם ישתקו כבר. ואני צריכה לשבת כמו אהבלה ולחייך ולהעמיד פנים שהצרחות שלהם ממש משעשעות אותי וכמה שהם חמודים. אין הרבה מה לעשות במצבים כאלה, ועוד כשמדובר בחברה שרגשותיה חשובים לך. אני לא מהתומכים בהבעת רגשותיך בנושא בכל מצב ומקרה. אני חושבת שאם חברה שלך היא לא אדם פתוח לנושא, אז את צריכה לווסת את ההחשפות שלך למצב שלה. את לא צריכה להגיע למצב של צמרמורת או הרגשה מחורבנת בשום צורה. מצד שני, כשאת כן מבלה איתה לנסות להטות את השיחה לאפיקים שיהיו נעימים לשתיכן. אני מקווה שתצליחי!

 

[karnity]

חווית האימהות..

אני רואה את ההריון רק כחלק קטן מ"חווית האימהות"... אני חושבת שהאימהות האמיתית באה לידי ביטוי לאחר הלידה... מה הם 9 חודשים לעומת כל החיים? ובאופן אישי, לי אין שום בעיה להיות בהריון (וכבר ציינתי זאת בעבר בפורום, אני מוכנה להיות פונדקאית..).. לגבי החברה שלך, אני מאמינה שאם היא חברה טובה באמת, אין לך צורך להעמיד פנים... תהיי אמיתית!

 

[I s t a r]

דחייה,רתיעה,תחושת גועל ומצוקה

חלחלה עד כדי תחושת בחילה פיזית- מכל הנושא כולו- ה כ ו ל !!!!! וכל נושא ההריון והלידה ( כלולים בזה באופן מוחלט - את המילים שיש לי כדי לתאר את זה כמו שאני תופסת את זה-אשמור לקומונה הקטנה שלי-פשוט כי לא בא לי לקרוא את עדת הטרוליות שיגיבו לכך. במילה אחת : זוועה. וכך היה אצלי מאז ומתמיד.

 

[Aisha]

פחד

פחד מההריון והלידה חשש מהאפידוראל או הכאב וכו

 

[SaraGubits]

כאחת שעברה היריון ולידה פעמיים

אני נרתעת מהמיסחור הלידות בבתי החולים והרופאים והמיילדות. הם דוחפים ידיים ומחטים... בלידה הראשונה הלכתי למיילדת כמו טעטלה וילדתי בבית חולים. נאבקתי כל הזמן שלא יתערבו ושלא ידחפו מחטים או ידיים. בלידה השניה החלטתי לעקוף את כל המערכת החולה הזאת, וילדתי בבית בעצמי. תפסתי את תינוקי בידי בנוכחות בני הבכור שבמקרה נכנס לחדר שבו ילדתי. כאן אף אחד לא השתלט עלי. לא הרגשתי כמו יצור משונה ששולט בגופי. הרגשתי שאני מביאה חיים חדשים. למרבה הפלא הלידה הזאת כמעט לא כאבה. הייתי בטריפ מדהים. התחושה דומה כמו למין סוער.

 

[Kalla]

הפוך...

לא התערבו לי בכלל בשתי הלידות האחרונות, וכשביקשתי אפידורל סירבו לתת לי. אני לא חושבת שכל בתי החולים אותו הדבר ושכל הרופאים אותו הדבר וגם ה"אופנות" משתנות. אם בלידה הראשונה לפני 10 שנים ישר נתנו לכולם תחליף, בלידה השלישית לפני פחות משנה צעקו עליי למה אני לא מניקה.

 

[SaraGubits]

בגלל זה אני לא אוהבת את המערכת

מה זה 'אופנות'? תנו לי ללדת במנוחה. מה אם האופנה תשתנה והגחמה תשתנה ויתערבו? ומה אם זה יהיה מצג עכוז? יתערבו ויחתכו. ביי מערכת חולה!

 

[Kalla]

לא הייתי מוכנה ללדת בבית

כי בניתי על האפידורל ובסוף המניאקים לא נתנו לי

. אל דאגה, הטרנד הטבעי לא יעבור כל כך מהר. ובכלל, לידת בית זה טוב ויפה ונחמד כל עוד הכל בסדר. ובאמת הלוואי שתמיד הכל יהיה בסדר.

 

[SaraGubits]

'טרנד'? עכשיו הטרנד הוא בית חולים

עם חדר 'טבעי' לא מזיז לי מהטרנד. אין כמו הבית!

 

[גאטו נגרו]

זו לא הסיבה המקורית להחלטתי אבל

ככל שעובר הזמן, ואני שומעת/קוראת/נחשפת יותר ל"חווית" ההריון וכל מה שכרוך בה, זה רק מחזק אצלי את הרצון להמנע מזה (עם ובלי קשר לרצון שלי להמנע מהבאת ילדים לעולם). למעשה, אני "נאבקת בשתי החזיתות": אני לא מעוניינת להביא ילדים לעולם מסיבות שאותן כבר פירטתי כאן, וזה דבר שקיים אצלי כבר שנים רבות (מאז הילדות) ולא השתנה עד היום. אני גם לא מרגישה משיכה לתינוקות (חלק מהתינוקות ממש דוחים אותי, אבל גם אחרים לא ממש "קוראים" לי, ואין הכוונה למשיכה מינית חס וחלילה). ב"חזית" השניה, אני מוצפת מכל הכיוונים ב"נפלאות" ההריון (במיוחד בזמן האחרון, כנראה בגלל גילי) וזה עושה לי חשק רק לברוח על נפשי! אני מתלבטת רבות בשתי ה"חזיתות" במיוחד בגלל הרצון של בן-זוגי להביא ילד משלו לעולם, ושני הנושאים מטרידים אותי מאד.

 

[waterfly]

אין ספק שאת רוצה ליברוח ...

בעד או נגד הסיבה הראשונה אין לי רצון להגיד דבר אך לגבי הסיבה השניה, אך טבעי שכך תרגישי. את אישה בגיל המתאים ללידה מבחינת הסביבה שאת חיה בא וכן את מפיצה לסביבה שלך מסר אנתי הריוני - בכך את למעשה מערערת את הביטחון של הסובבות אותך - שכניאה לא ממש חשבו לפני שהן עשו את הצעד. ולכן, מן הסתם, כדי לחזק את דעתן בעיני עצמן הן לוחצות עליך יותר. כך שלמעשה את לחוצה כפול שלוש, גם פעמיים מפני הנשים האחרות וגם מהדילמה שאת נמצאת בה עם בן זוגך. גם אני היתי רוצה לברוח על נפשי, ואני בטוח שבן זוגך היה מיצטרף אלי במנוסה זו. ולכן, הביני את הסובבים אותך ומה עמדתך עושה להן, ואל תקחי ללב כל כך, את עושה את הדרך הנכונה, ומתחבטת עם רצונותיך ולא מקבלת "ציוויים" כלשונם.

 

[גאטו נגרו]

../images/Emo28.gifהחלטתי להרים את הכפפה ולהביא

את השירשור הזה בחזרה למעלה

ראיתי שיש התעניינות בו, וחזרתי לקרוא בעצמי, ואז גיליתי שיש לי גם מה להגיד... אכן אמרת דברים נכונים ונבונים, שיכולים להסביר כמה דברים לגבי הדינמיקה שמתנהלת פה בפורום (וכבר דיברתי עליה איפשהו פה). אבל נראה שדברי כאן למעלה קצת הוצאו מהקשרם. כשדיברתי על "נפלאות" ההיריון התכוונתי ל: בחילות, הקאות, כאבי גב, כאבי בטן, דליות ברגליים, מצבי רוח, וכדומה. ועוד לא דיברנו על הלידה עצמה

אלה הם הדברים שגורמים לי לרצות לברוח.

 

[גאטו נגרו]

../images/Emo28.gif ../images/Emo28.gif הוקוס פוקוס פעם שניה

חשבתי שכל התיחסות חדשה ישר מקפיצה שירשור למעלה. כנראה שזה לא עובד בדיוק ככה. בכל אופן, ניסיון נוסף ואחרון (אני מבטיחה). עלה קרח!

 

[gertrude]

מגבלת התקפצות ../images/Emo105.gif

נדמה לי שזה עובד רק על הודעות בנות 72 שעות ומטה (מצד שני יתכן מאד שאני טועה).