הרפס בשפתיים וזוגיות

[hsv1]

הרפס בשפתיים וזוגיות

זאת אולי תראה שאלה ילדותית לחלק...

מה אתם עושים אם לבן הזוג יש הרפס בשפתיים?
סכו"ם נפרד? שמיכה נפרדת? מתחבקים? נוגעים ביד שלו/ה? (הרי יכול להיות הוא/היא נגעו בשפה שלהם לפני)....

 

[ELLA1992]

שמיכות בנפרד? מוגזם בעיניי. זה בסך הכל הרפס

זה יכול לקרות לכל אחד, אין סיבה "להחרים" את בן הזוג עקב כך.
הולכים לבית מרקחת, רוכשים את המשחה המתאימה, מטפלים בזה , עובר תוך כמה ימים והכל בסדר.
אם אינך רוצה להדבק, לא מתנשקים כמה ימים עד שעובר ולא קרה כלום.

 

[Shamy]

אגב יש גם את המדבקות

הם נהדרות אבל צריך לקחת בחשבון שבזמן אוכל/שתייה הן נוטות להתקלף (הן מצוינות אבל נגד העקצוץ והגרוד...מה שגורם לי לחשוב האם איצ'י וסקרצ'י של סימפסון נלקחו מהרפס???!?! )

 

[לשבור את בנימין]

לרוב העולם יש את הנגיף ברמה מסוימת

הפצעים עצמם אינם מופיעים 24/7. יוצאים בתקופות לחץ, וכו'. יכול להיות שהקלדת את השאלה במקלדת שלפניך מישהו עם הרפס הקליד. כל האקסיות ובת הזוג הנוכחית גם ברגע שאמרתי שיש לי אנגינה בגרון וכו' ענו "עזוב שטויות" והמשיכו כרגיל.
יכול להיות הרבה דברים שאין לך מושג...הכי חשוב זה מין אוראלי, כי מגע והדבקה עם הרפס באיברי המין זה כבר ביג נו-נו אצל כל אדם.
&nbsp

 

[Shamy]

אענה מניסיון

לצערי הרב גם לי יש הרפס סימפלקס 1 מגיל צעיר (כנראה מאחד ההורים מכלי משותף כלשהוא אני מאמינה). הנקודה היא כזו כאשר הפצע מתפרץ הוא מאוד מאוד מדבק בימים הראשונים (3-4 ימים ראשונים כשנוצרים עוד שלפוחיות ואלו עוד לא תפסו "קרום" קשה),בימים האלה מציעה שפשוט תאכלו מכלים שונים ולא תתנשקו בפה ולא להתנגב באותה מגבת אבל כן יכולים לישון באותה מיטה בוודאי עם אותה שמיכה. אני גם נמנעת ממגע מיני בכל צורה עד שהפצע חולף כי שמעתי על מקרים מספיק מזעזעים של הרפס מסוג 1 במקומות שאמור להיות שם הרפס 2 כתוצאה מהדבקה במין אוראלי בזמן התפרצות..אגב כיום זה לא כזה נורא שיש לך הרפס 1 זה לא הכי נעים בזמני התפרצות אבל זה גם לא סוף העולם שיהיה בהצלחה. אגב לסדר לך את האוזן הטריגרים להתפרצות הם: 1.לחץ נפשי כבד, 2.חום גבוה לאורך זמן (זה כולל גם סתם בקיץ להשתזף הרבה זמן -קרה לי אחרי סופש בים המלח לדוגמה, 3.קור קיצוני (אותו דבר כמו 2 רק לקיצון ההפוך)

 

[supersonic777]

כידוע,זו מדבקת... תחשבי לבד...

 

[hsv1]

נפתרה הבעיה...

 

[supersonic777]

לפי הפרצוף,נראה שנפדרתם,כן?

 

[hsv1]

כן...

 

[supersonic777]

תכירי מישהו אחר...

 

[Shamy]

תסבירי?...

איך נפתרה הבעיה ?

 

[פרפרי אהבה]

מאחר ומדובר במחלה מדבקת מאוד, הייתי משתדלת

בלי נשיקות ולהשתמש בכלים נפרדים בזמן האוכל והשתייה.
מצד שני, אין סיבה לדעתי לא לגעת אחד בשני-זה לא שמדובר בילד בן שנה שמכניס יד לפה.
שוטפים ידיים בתדירות גבוהה ומשתדלים להימנע ממגע קרוב לאיזור ההרפס.

 

[Shamy]

תגובה לhsv1 (הטלפון לא נותן להגיב ישירות)

1.אחלה ניק אהבתי! (hsv1 = herpes simplex virus type 1) לכל אלו שלא הבינו 2.אני ממש מתנצלת לשמוע שנפרדתם...כנראה שזה לא נועד להיות.אם יש משהו שלמדתי על בשרי,ככל שנלמד לקבל דברים ש"נופלים" עלינו ולא באשמתנו באהבה ורוח טובה כך ייקל וייטב עבורנו לשרוד אותם.לדוגמה הייתי אומרת שלמדת מה מדבק ומה פחות ומה נחשב בסדר ומה לא לפחות בהרפס מסוג 1 -צברת ידע וניסיון. כמו כן גם למדת שאולי האקס היה קצת פחות סבלני ממך למצוקותייך הרגשיות?(לי היה ברור ששאלת כי את פחדת להדבק ובצדק כי זה לכל החיים וזה נראה מההודעה כאילו את היית במצוקה רבה מאוד וביקשת עזרה בהרגעת הפאניקה שהלכה והתחדדה וגדלה אצלך בפנים ואילו הוא לא השכיל להבין ולהכיל מצב זה.) ממה שכן הספקתי להבין עלייך זה,שאת בחורה מאוד רגשית,אכפתית,רגישה ,אוהבת,וחרדתית קצת(אבל זה בסדר להיות כזה!) אולי להבא תדעי שאת צריכה לחפש מישהו קצת יותר סבלני ומכיל (אז הנה עוד משהו שלמדת על עצמך וזה חשוב). וגם נראה לי שאת בחורה עם ראש על הכתפיים כי בחרת לחזור ולכתוב ולשתף ולעדכן את שאר הגולשים (אילו היית בחורה מאוד אטומה רגשית לא חושבת שהיית חוזרת לכתוב ולעדכן כי קיבלת תשובות לשאלתך ..) ובחור עם מעט שכל בין האוזניים יבין זאת ויזכה בבחורה נהדרת -את! אז גם כשקשה תקראי שורות אלו ותזכירי לעצמך שאת אחלה וצריך סבלנות ! מאחלת שתמצאי את האושר שלך ואת הבן זוג שיהיה שם לצידך גם כשהוא חולה תמשיכי לעדכן ולקרוא ומזמינה אותך בשמחה להצטרף לסיפון שבינו לבינה יש לנו גם דף פייסבוק שאני מנהלת שקשור לפורום ,מקווה שתהני אני תמיד שמחה לקבל גולשים חדשים לפורום (כל עוד הם לא טרולים )

 

[hsv1]

תודה על העידוד

הייתה לי רתיעה בהתחלה, ובכללי היה לי קצת קשה עם הרפס גם לפני, אז התגובה הראשונית שלי הייתה בעייתית. אבל אחרי יומיים כן ביקשתי ללכת לקראת, וכן להתחבק וכן מגע לא מיני. אבל זה כנראה היה מאוחר מדי... עברו עלי שבועיים נוראיים, במיוחד כי לשנינו זה היה ברור שזה הולך להיות משהו רציני.