הרפרטואר של מספרי הסיפורים

[Dia Leoghann]

הרפרטואר של מספרי הסיפורים

זהו מחקר שעשיתי לפני מספר חודשים עבור פורום שאמניות ופגאניות אותו אני מנהל. המאמר דן רק בספורי המיתולוגיה האירית והפייטנים שהיו האנשים שזכרו אותה בעל-פה. הוא מחולק ל-4 חלקים, והיום אני מביא לפנכם את החלק הראשון. בפורום שלי אני ידוע במאמרי הארוכים והמשעממים, אבל אני מקווה שתמצאו כאן עיניין. --------------------------------------------------------------------- אני מאמין שכל המשתתפים הוותיקים בפורום (שאמניזם ופגאניזם) כבר מכירים את החלוקה של המיתולוגיה האירית למעגלים או מחזורים (cycles). המעגל הראשון הוא "המעגל המיתולוגי" המספר על הפלישות ועל הטואט´ה דיי דאנאן. המעגל השני נקרא "מעגל אלסטר" המספר על אירלנד בתקופה הפגאנית ביותר שלה, תקופה בה הפרובינציות היו נלחמות זו בזו ללא הרף ובעיקר פרובינציית אלסטר ופרבינציית קונכט. המעגל השלישי נקרא "המעגל הפיאני" על שם פין מק´קואל מנהיג לוחמי הפיאנה שהיו מעין משמר אזרחי וציידים באירלנד בזמן השינויים שבין הפגאניזם והנצרות. המעגל הרביעי נקרא "מעגל המלכים" המספר בעיקר על מלכי אירלנד השונים, ילדותם, עלייתם למלכות ותקופת מלכותם. ישנו מעגל נוסף שנכתב בתקופה מאוחרת יותר שנקרא "מעגל הקדושים" המספר על הקדושים שהביאו את הנצרות לאירלנד. אולם לכל המעגלים האלו אין תזכורת אחת אפילו בטקסטים העתיקים. אין ספק שמספרי הסיפורים הכירו את ההבדלים בין הסיפורים במעגלים השונים אך שיטת סיווג הסיפורים בעת העתיקה היתה שונה ולא קשורה לסיווג על פי מעגלים בו אנו משתמשים היום. בטקסטים העתיקים הסיפורים מסווגים לפי נושאים, ללא קשר להשתייכות למעגלים או לכרוניקה מסוימת. לא ידוע מאיזו תקופה החלו את הסיווג על פי נושאים, אך שתי הרשימות של הסיווג הזה, המכונות רשימה א´ ורשימה ב´, נמצאות בטקסט כבר מהמאה ה-10. שתי הרשימות אינן זהות. ברשימה א´ ישנם 17 נושאים וברשימה ב´ ישנם 15 נושאים. רק 13 מהנושאים חופפים בשתי הרשימות, אך אין להסיק שנושאים הקיימים רק באחת מהרשימות הם פחות אוטנטיים מנושאים הקיימים בשתיהן. נושאים הנמצאים בשתי הרשימות: חורבן (togla) פשיטות בקר (tana) חיזור (tochmarca) קרבות (cath) משתאות (fessa) הרפתקאות (echtrai) בריחות עם אהובים (aithid) טבח\קטל (airgne) פשיטות (tomadma) חזיונות (fisi) אהבות (serca) מסעות (sluagid) פלישות (tochomalada) נושאים ברשימה א´ בלבד: מערות (uatha) מסעות ימיים (immrama) מוות אלים (oitte) מצורים (forbassa) נושאים ברשימה ב´ בלבד: עיבור ולידה (coimperta) טירוף (buili) בספר ליינסטר העתיק נכתבה הפסקה הבאה המעלה כמה שאלות: "בהכשרתו של הפייטן בסיפור סיפורים ומעשים, כאן מוזכרים סיפורים שעליו לדעת לספר למלכים ומנהיגים, דהיינו, שבע פעמים חמישים סיפורים, כלומר חמש פעמים חמישים סיפורים ראשיים, ופעמיים חמישים סיפורים משניים. סיפורים משניים אלו מותרים רק לארבע מדרגות הפייטנים, דהיינו, האולאם, האנראט´, הקלי, והקאנו. אלו הם הסיפורים הנקראים ראשיים: חורבן, ופשיטות בקר, וחיזורים, וקרבות, ומערות, ומסעות ימיים, ומוות אלים, ומשתאות, ומצורים, והרפתקאות, ובריחות עם אהובים, וקטל (12 נושאים). חמישה נושאים נוספים נחשבים לנושאי סיפורים ראשיים והם: פשיטות, וחזיונות, ואהבות, ומסעות, ופלישות(5 נושאים נוספים)." למרות שספר ליינסטר מציין כי ישנם 250 סיפורים ראשיים ו-100 סיפורים משניים, הוא מציין את שמם של פחות ממאתיים סיפוריים ראשיים, ואף לא את שמו של סיפור משני אחד. ייתכן אם כן, שישנם נושאים לסיפורים ראשיים שאינם כתובים בשתי הרשימות, כמו למשל נושא "הרפתקאות נעורים" (macgnimartha) שיכול לכלול אגדות כמו "הרפתקאות הנעורים של קו´הולין" ו"הרפתקאות הנעורים של פין". בכל מקרה חוסר ידיעתנו בקשר ל-100 הסיפורים המשניים הוא אחד מהחורים הגדולים הקיימים במחקר המיתולוגיה האירית. העובדה שנושאי הסיפורים המשניים אינם מופיעים בשתי הרשימות, והעובדה שהסיפורים המשניים היו נחלת זכות של ארבעת דרגות הפייטנים הגבוהות ביותר מראה לנו שהסיפורים המשניים האלו היו כנראה חשובים יותר מהסיפורים הראשיים. באוסף סיפורי המסורת "אסיפת קארמון" מוזכרים נושאים אחרים לסיפורים, שאינם מופיעים בשתי הרשימות, כמו אסיפות, דברי-ימים, איסורים וחלוקות, נושאים אותם נראה ששתי הרשימות אינן מצליחות להכליל. אותו אוסף סיפורים מזכיר גם את ה"דינדשנשס", סיפורי מקומות, שאינם מוזכרים בשתי הרשימות. בהתאם לכל זאת, שתי הרשימות שיש לנו, למרות שהן עוזרות מאוד להבין כיצד היו הפייטנים הקדומים זוכרים, משמרים ומסווגים את סיפורי המסורת, אינן מהוות גוף שלם להבנת המסורת האירית וצורת החשיבה הפייטנית הקדומה. החלוקה של נושאי הסיפורים הראשיים ל-12 ועוד 5 מרמזת על קשר בין הסיווג של הסיפורים לבין הקוסמולוגיה הקלטית. ה-12 מסמל את 12 חודשי הירח, וה-5 מסמל את ארבע עונות השנה ואת השנה עצמה. הנומרולוגיה הזו ומשמעותה נמצאת באגדות קלטיות רבות, וכן באגדות יווניות, רומיות, הודיות ומצריות.

 

[תיאולוגיה]

תודה דיה. מעניין מאוד

ומעניין במיוחד לציין את הדואליות: דווקא עם שהוא כל כך ספונטני ומלא חיים כמו האירים, נזקק למסורות קשוחות עם הירארכיה מעמדית מוגדרת (שלא לדבר על הקתוליות... נו טוב, זה כבר נראה כמו משהו מפורום תיאולוגיה

) כמי שפגשה מספרי סיפורים איריים (שנשי, או שנהי), אציין בצער שמספרם הולך ומתמעט. מצרפת את אתר The Irish Storyteller ובו גם ייטס חביבנו.

 

[Dia Leoghann]

הרפרטואר של מספרי הסיפורים - חלק ב´

השאלה העולה כאן היא מדוע השתמשו הפייטנים בשיטת סיווג על פי נושאים, ולא בשיטת סיווג לפי המעגלים הכרונולוגיים (בה אנו משתמשים היום) או סיווג האגדות לפי חייהן של דמויות אינדיווידואליות במסורת, שתי שיטות פשוטות יותר משיטת הסיווג על פי נושאים. את התשובה לכך ניתן למצוא באגדה האירית "חזונו של מק´קונליין". בפסקת הסיום של האגדה נכתב שכאשר זוג טרי שזה עתה נישא ישמע את הסיפור, הוא יזכה ביורש כבר בלילה הראשון שלהם יחדיו, וכן שלא ידעו מחסור או חולי. בבית שזה יהיה הסיפור הראשון שיסופר בו, לא ידעו חולי ומוות, ושריפה לא תפגע בו. המלך שלו יסופר הסיפור לפני צאתו לקרב או מלחמה יהיה המנצח, ובעת הגשת שיכר והכנת משתאות, או המלכת נסיך, או העברת ירושה, זהו הסיפור אותו יש לצטט. ניתן להסיק מכך שמספרי הסיפורים היו עושים את עבודתם באירועים כמו נישואין, חניכת בית חדש, לפני יציאה לקרב, בעת הגשת שיכר או בזמן משתאות, בזמן המלכת נסיך למלך או העברת ירושה. שירים ואגדות אחרים מלמדים אותנו שהיו נוהגים לספר את סיפורי המסורת גם לפני יציאה למסעות יבשתיים וימיים, לפני משפטים ולפני יציאה לצייד. סיפור סיפורים גם היה חלק מחגיגות פסטיבלי השנה, ועד היום יש לנו ימים מסוימים המתאימים לסוג מסוים של סיפורים – כמו סיפורי אימה ביום שישי ה-13, או סיפורי רוחות בהאלווין הנוצרי. סביר להניח שסיפורי רוחות ומוות היו מספרים גם בסאמהין, המקביל הפגאני המקורי של האלווין. האם, אם כן, ניתן להניח שסיפורים שנמצאים תחת הסיווג "קרבות" סופרו למלכים לפני יציאתם לקרב, סיפורים שסיווגם "פשיטות בקר" סופרו לפני יציאה לשוד בקר, "מסעות ימיים" לפני יציאה למסעות ימיים וכו´??? האם מספר הסיפורים היה מוגבל, והיה חייב לספר סיפור מסוים רק אם נושא הסיפור התאים למצב המציאותי של אותו רגע, או שיכול היה מספר הסיפורים לספר כל סיפור מתי שהתחשק לו? כל זאת ועוד בפרק הבא.....

 

[תיאולוגיה]

תודה דיה, וגם קולע לדעתי

שמספר הסיפור אינו "בדרן" סתם אלא בעל תפקיד רב חשיבות בחיי הקהילה.

 

[Dia Leoghann]

הרפרטואר של מספרי הסיפורים - חלק ג´

בהודעה הקודמת שכתבתי נשאלה השאלה האם הפייטן היה חופשי לבחור את סיפוריו ללא קשר לאירוע המציאותי המתרחש באותו רגע והתשובה לשאלה זו פשוטה מאוד. באוסף אגדות המסורת שנכתב ב"אסיפת קארמון" ניתן לראות שסופרו באסיפה זו אגדות מנושאים רבים ללא קשר לארועים שקוראים במציאות, וסביר להניח שכך היה גם באסיפות אחרות. מספר הסיפורים לא היה מוגבל בבחירת סיפורים לפי מאורעות מציאותיים, כלומר הוא היה רשאי לספר איזה סיפור שמתחשק לו, מתי שנראה לו לנכון. כדי לענות על השאלה האם סיפורים שהנושא שלהם הוא "קרבות" היו מסופרים לפני יציאה לקרב, סיפורים שהנושא שלהם הוא "לידה" היו מסופרים לפני מיטת היולדת, סיפורים שהנושא שלהם הוא "שוד בקר" היו מסופרים לפני יציאת לשוד בקר וכו´ וכו´, נסתכל קודם על כמה טקסים נוצריים. בטקס ההטבלה לנצרות שעוברים תינוקות הנוצרים מסופר תמיד סיפור הטבלתו של ישו בירדן. בטקסי החתונה הנוצריים מסופר תמיד סיפור הנס בכפר קנה שבגליל, ובטקס הלוויה הנוצרי מסופר תמיד סיפור שבתו לחיים של ישו. כל הסיפורים האלה מרמזים בצורה זו או אחרת לגבי המאורע המציאותי המתרחש אך מבחינת הטקסט הקדוש לנוצרים, אירועים אלו אינם קשורים דווקא ללידה, חתונה ומוות. סביר להניח שגם מנהגי הקלטים הקדומים היו דומים לזה. חלקכם וודאי מכיר את הסיפור "אהבתם של מידיר ואטויין" (המיתולוגיה האירית מאת לבנה ויהודה ליטני, עמ´ 64). זהו סיפור מהמעגל המיתולוגי, כלומר בתקופת הטואטה דיי דאנאן, המספר על אהבתו של מידיר לאטויין בת אילייל, ועל קנאתה של אישתו פואנק שהופכת אותה לפרפר. 1200 שנה מאוחר יותר, כאשר הטואטה כבר מתחת לפני האדמה בעולם הפיות, אטויין נולדת מחדש והופכת למלכת אירלנד, אישתו של המלך אקו ארם. אך דווקא, אילייל, אחיו של המלך מתאהב בה, והיא נענית לו. אולם, בכל פעם שהיא קובעת איתו פגישת אהבים בא אליה מידיר מעולם הפיות במקום אילייל, ומנסה לשכנע אותה לשוב עימו אל ארצם. לבסוף, בהצעתה של אטויין, פונה מידיר אל המלך עצמו, ולאחר כמה משחקי "פידקל" מנצח מידיר בהתערבות ביניהם וזוכה בנשיקה מאטויין. כעבור חודש מגיע מידיר לקבל את נשיקתו, וכאשר הוא כורך את זרועו סביב אטויין שניהם הופכים לברבורים ומתרוממים לשמיים אל מול עיניהם המשתאות של המלך אקו-ארם ואנשיו. המלך אקו לא מוותר ויוצא להרוס את תל הפיות בברי-לית´ שם נמצא ארמונו של מידיר. לבסוף יוצא אליו מידיר ומבטיח להחזיר למלך את אטויין למחרת בבוקר. ואכן, למחרת בבוקר מופיע מידיר בארמונו של אקו ארם, ואיתו 50 נשים, כולן דומות כשתי טיפות מים לאטויין. אך אקו ארם מזהה את אטויין על פי הדרך בה היא מוזגת יין, שכן היתה היא מגישת השיכר הטובה באירלנד, ומידיר שב לביתו. כעבור זמן לא רב חוזר מידיר אל אקו-ארם ושואל אותו אם הוא מרוצה עם אישתו ואם מצפונו נקי, ותשובתו של המלך חיובית. אז מספר לו מידיר כי אטויין האמיתית נמצאת עדיין בתל ברי-לית´, והאישה שלקח להיות מלכתו אינה אטויין, אלא בתו שלו, שכן כאשר לקח מידיר את אטויין איתו כבר היתה המלכה בהריון. המלך אקו-ארם נתקף דיכאון כיוון שהבין שלא רק לא זכה באישתו, אלא גם שכב עם בתו והיא עומדת ללדת לו ילד.... בפואמה שנכתבה במיוחד על הסיפור הזה המשתייך לנושא "חיזור" שכן כולו עוסק בניסיונות החיזור של מידיר אחרי אטויין במשך שניים מגלגולי חייה, נכתב שאם אדם מביא לביתו אישה חדשה וזה הסיפור הראשון שהיא תשמע בביתו, אזי היא תוליד לו ילדים חזקים ובריאים, וכן תהיה להם הצלחה עם ילדיהם וכן עם ילדיהם המאומצים. כמו כן נכתב באותה פואמה שאם הסיפור יסופר לפני משתה גדול, אז במשתה לא יפרצו וויכוחים או אלימות ולא יחשפו בו כלי נשק ולהבים, אם ברצונך לגרום למלך להגיע להחלטה שעליה לא יתחרט עליך לספר לו את סיפור "אהבתם של אטויין ומידיר", ואחרון חביב, אם תספר את הסיפור הזה לאסירים יהיה זה כמו לפתוח את שרשראותיהם ולשלח אותם לחופשי. אם כן יש לנו סיפור המשתייך לנושא "חיזור" אך מספרים אותו כאשר האירוע המציאותי המתרחש הוא דווקא הגעתה של אישה חדשה לבית, או רצון לזכות בילדים מוצלחים, או הכנות למשתה גדול, או לפני שהמלך מחליט החלטה חשובה, או שמספרים את הסיפור בפני אסירים כדי שירגישו טוב יותר.... מה הקשר בין כל אלו לנושא "חיזור"????? כל זאת ועוד בפרק הבא.....

 

[תיאולוגיה]

אכן...

אפשר לספר סיפור אחד באלפי דרכים שונות.

 

[Dia Leoghann]

הרפרטואר של מספרי הסיפורים - חלק ד´

בואו נניח רגע את כל הברכות הנופלות על שומעי הסיפורים, ונסתכל על הסיפורים כמודלים מיתיים. במילותיו של וואן האמל, הסיפורים מספקים לנו דוגמאות בהן "מעשיהם של אנשים אחרים משמשים לנו כמראה (שיקוף)". במקום אחר אומר אותו וואן האמל שהגיבורים של סיפורי המיתולוגיה היו אמורים להיות "דמות לחיקוי בתרבות הקלטית הקדומה". אולם, מעשיהם של הגיבורים המיתולוגיים אינם יכולים להישנות על ידי בני תמותה כיוון שהם פנטסטיים, מנוגדים לסדרי החברה, לא מוסריים וקטסטרופיים. נוצר כאן פרדוקס. האנושות, בעיקר בתרבויות הקדומות, אך גם בימינו, שואבת את משמעות קיומה מעולם מיתולוגי שהחיים בו מתנהלים ומתנהגים בצורה מנוגדת לכל מה שנחשב לנורמלי ומוסרי בהתנהגות והחוויה היום-יומית של העולם האמיתי. בשפה הוולשית (המדהימה לדעתי) המילה ´משמעות´ (ystyr) באה מהמילה הלטינית historia שהעניקה לשפה האנגלית גם את המילה history וגם את המילה story. המילה ´היסטוריה´ נושלה היום לגמרי מכל תוכנה האקסטרה-היסטורי המקורי שהיה טבוע במילה הלטינית historia, הנובעת מהשורש שמשמעו גם ´ידיעה´ (מלשון לדעת), ´למידה´, ´איש חוכמה´ ו´שופט´. המילה הוולשית ´סיפור´ (cyfarwyddyd), משמעה גם ´הדרכה´, ´הכוונה´, ´הוראה´, ´ידיעה´, ´מיומנות´ והיא נובעת מהשורש arwydd, שפירושו ´סימן´, ´סמל´, ´ביטוי´, ´אות´, ´נס´, ו´ראייה´. מספר הסיפורים הקלטי (cyfarwydd) היה במקור חוזה ומורה שהדריך את נשמות שומעיו בדרכי עולם המסתורין. המיתולוגיה היא חלק מעולם הסמלים, ופירושם של סמלים הוא עניין של תובנה אישית. ה´תחום´ של סמל מסוים אינו יכול להיות מוגבל לרעיון בודד או סידרה של רעיונות. אנחנו יכולים להניח שלידתו של גיבור מטילה אור על מסתרי תהליך הלידה של בני האדם, אך אין זה אומר שסיפורי לידה אינם יכולים גם להיות סמלים לטקסי חניכה, המרה או ´לידה מחדש´. ה´מובן המלא´ של סיפור מיתולוגי לעולם לא יכול להיות מובע בצורה שלמה, נכונה ומלאה במילים שאינן הסיפור המיתולוגי עצמו. כמו בספר התנ"ך, גם כאן לא יכול להיות פרוש אחד מוחלט. סוף זהו גמרתי ל***ן לכם ת´שכל....

עכשיו בואו נשמע קצת סיפורים...

 

[תיאולוגיה]

דיה יקר

המחקר שפירסמת מדהים וחשוב, מבטא בקיאות, מפגיש עם עולם מושגים שונה ועוזר לעשות חיבורים חדשים. יש בו הרבה קודים חשובים במובן של "מאיפה לספר סיפורים". הייתי שמחה לקרוא עוד.... (רמז עבה).