יפה, קרא את דברי איך שבא לך
המילים שלא אמרתי, כי חשתי שיש צורך שייאמרו הם: שמירה על מסורת אבותיך היא דבר נפלא. כשאני הייתי בתיכון, נחשבתי 'הטיפוס הדתי', למה? כי ידעתי על יהדות יותר מכל שאר התלמידים בכיתה, כי הייתי מגיע לבית כנסת כל שבת (מה זה שינה להם, לבני כיתתי, שאני מגיע לשם באוטו). הפחידה אותי השנאה העמוקה שנבעה מהם כלפי כל דבר שהיה בו רמז כלשהו ליהדות (אותי הם קיבלו, כסתם עוף מוזר)... ב31.12, אמר לי שותפי לדירה, שהנה, סופסוף הגיע החג שלו 'new year's eve', הסברתי לו, שאני לא רואה את זה כחג, סתם סיבה למסיבה... שבת שבה לא הולכים לבית כנסת, היא לא שבת מבחינתי, אם אני מפספס את זה (קרה לי פעם אחרונה לפני שנה וחצי, בערך) אני מרגיש שהחמצתי משהו חשוב. אני לא בז לדתיים, אני כועס על קבוצה שאמצה לעצמה אורח חיים, וטוענת למונופול על היהדות. אומרים לי, שהיהדות שלי היא לא יהדות. יש לי חבר, חובש כיפה, שבדרך כלל הוא 'שפוי' לחלוטין, לפני כמה חודשים, גילינו שלחבר אחר, חילוני לחלוטין, ואדיש ליהדות, יש משום מה ספר תהילים באוטו. חובש הכיפה, התחיל לספר על איך שבקריאת פרקי תהילים יש סגולות מסויימות. אני לא 'קונה' את זה. הדת היהודית, היא יותר מדת, היא תרבות. ואחד הדברים העצובים במדינתינו שגם ה'דתיים' וגם ה'חילונים', לרוב לא תופסים את זה. רוב חיי, אני רואה מולי את שתי צידי המטבע, וכשאדם בא, ואומר שצד א' של המטבע יותר טוב, אני תמיד אומר לו שיש פגמים בצד א', ובוא תסתכל לרגע על צד ב', אבל כשאדם יתחיל לשכנע אותי שבצד ב' נמצאת האמת, אשתדל להראות לו, שאומנם חלק מהאמת נמצא בצד ב' אבל גם בב' יש שקרים, בוא תבדוק את צד א', שם יש גם חלק מהאמת. חלק מהאמת משותפת לשני הצדדים, וחלק לא. למה לשלול צד אחד ולאבד חלק מהאמת? ואז אני מסתכל בצד השני של קו המחשבה, אבל אם נאמץ את האמיתות בשני צדיי המטבע, נצטרך גם את השקרים של כולם...