הרקמה בחייכן. מרכזית או לא? ובלוג מקסים ושווה

[קדרית באה]

הרקמה בחייכן. מרכזית או לא? ובלוג מקסים ושווה

זהו בלוג מקסים שאני מאוד מאוד אוהבת של מעצבת מצי'לה (אני חושבת) קוראים לה: קרן ברבי. היא מעצבת טקסטיל שיותר ארגה, והיום היא יותר רוקמת. הרקמה שלה פסטלית, ומופשטת ושואבת השראה ממלאכות יד מקומיות וצבעים מסביבתה. היא עומדת לקיים שיחה בנושא הקראפט, ושואלת על מקום הקראפט בחייכן. מתי אתן רוקמות? האם כפרנסה או תחביב? ועוד
הכנסו לבלוג, אולי תרצו לכתוב לה משהו?

 

[ורדה וזהו]

רקמה כן או לא ומתי, זו השאלה?

כן רקמה מרכזית בחיים שלי.
נותנת המון שלווה, מרחב פנימי של אני עצמי הבד והחוטים.
משהו כמו התכנסות עצמית.
תחושה של ציור בחוטים.
משהו מאד שקט ובטוח.
אבל
בתקופות סוערות וגועשות מוצאת בתוכי רצון לעסוק ברקמה מהצד.
התבוננות, הנאה, עניין ולא המעשה השקט והשלוו של ציור בחוט.
כן, הרקמה תופסת מקום מרכזי בחיים שלי.
אהבה ישנה חדשה שהביסה את כל מלאכות היד שנכנסו ויצאו מחיי.
והבלוג, אכן שווה.
איפה את מוצאת אותם, את היפים האלה?

 

[קדרית באה]

אני תמיד מחכה שהיפים ימצאו אותי...

ס-ת-ם... אני הרי נשואה.
בשבילי רקמה, יחד עם קדרות, זהו עיסוק מרכזי. מאחר ואימי היתה ציירת מאוד ביקורתית, היא הבריחה אותי מהציור אל מחוזות אחרים. רק בבצלאל הבנתי שאני כניראה רושמת לא רע, אבל זה לא קרב אותי אל הציור. ברקמה אני תמיד מעדיפה לתכנן לבד את הדוגמא ולא לרקום לפי דוגמא קיימת כך שהרקמה היא גם פינה של שקט בשבילי, אבל גם תחליף לרישום וציור.
בשנה הקרובה אני מתכננת להתמקד בעבודות קדרות משולבות טכסטיל. משהו שהוא מאוד מאוד שלי. אני מאוד מקווה להצליח...