השאיפה לאושר

efroch99

New member
השאיפה לאושר

אני חושבת שההחלטה לא להביא ילדים גם נובעת מתוך שינוי של התפיסה מה זה אושר, ומה מטרת החיים. אני לא מדברת מתוך ידע היסטורי קונקרטי, ואני מגבילה את הדיון ל"עולם המערבי". אני מאמינה שעד המאה העשרים מטרות החיים של רוב האנשים לא כללו בהכרח את הרדיפה אחרי אושר אישי. אני חושבת שאנשים הונעו יותר על ידי צורך השרדות, דת ותחושת מחויבות. נראה לי שנושא חיפוש האושר ולשים את האושר כמטרה מרכזית בחיים הוא יחסית חדש, ואני חושבת שהגישה הזאת זה אחד מהדברים שהובילו אנשים לפקפק פתאום ברצונם להתרבות. כי היום אנשים (חלקנו) שואלים את עצמנו, בעצם - מה אני צריך לעשות בחיי כדי להיות מאושר? ומתוך זה נכנס השיקול, האם ילדים זה משהו שיגדיל את אושרנו או יקטין אותו. אשמח לשמוע את תגובותיכם, ומי שמתמצא בהיסטוריה / סוציולוגיה ויכול לאשש / להפריך את ההשערות המאוד לא מדעיות שלי (אני מאמינה / נראה לי..
) אשמח. (זה יגדיל את האושר האישי שלי
)
 

magicgirl1983

New member
חחח - אני חושבת שאת קצת צודקת

באמת כיום השאיפות האישיות שלנו קודמות את הדת ואת הכל. וילד איננו כלול בשאיפות אישיות או אושר והגשמה עצמית אצל כל אחד. וסתם לא קשור לשירשור...אני חוששת שאני, דווקא אני אכנע למוסכמות הילדים. ההפסד הוא גדול מדי (החבר שלי). מי שיכול לנסות להבין מי החבר שלי היה מסכים איתי. לא מוצאים כאילו כמעט. מקווה שכן אצליח לעמוד על דעתי ולא אכנע...אומללות לא היתה בתיכנון של החיים שלי
 

gertrude

New member
הי אפרוח, בוקר טוב../images/Emo42.gif

אני חושבת שאת לגמרי צודקת בדברייך. אני מצרפת קישור לראיון שהיה במוסף "הארץ" ב-1.10.04 עם ד"ר רפאלה בילסקי, שהוציאה ספר הדן באושר, או למעשה במקסם האושר. זה נראה לי נושא מרתק ויהיה מעניין אם חברי הפורום ישתפו אותנו בתובנות האושר שלהם.
 

עינת12

New member
אפרוך, מסכימה אתך לגמרי

אין לי תובנות גדולות להוסיף. רק הערה. בשנת 1776 קיבלה ארה"ב את עצמאותה, וחוקתה שהיא הבסיס לכל החוקות שבאו אחריה, נכתבה. רק שמשום מה החליטו תומס ג'פרסון וחבריו להכניס כזכות חוקתית את ה RIGHT TO THE PURSUIT OF HAPPINESS. האם זה נתן דחף כלשהו לטירוף החיפוש אחר האושר? מדובר על תקופת תחילת המהפכה התעשייתית, אז אולי יש קשר? אבל ממש לא יודעת... רק דבר אחד: כותבי החוקה המפוארת (מלבד אותו סעיף) ידעו כנראה שהאושר הא הדבר המתעתע והחמקמק ביותר. האם זו הסיבה שכתבו THE RIGHT TO THE PURSUIT OF HAPPINESS ולא THE RIGHT TO HAPPINESS?
 

עינת12

New member
ופשוט חייבת:

"THE PURSUIT OF HAPPINESS IS SUCH A BORE" ה ROLLING STONES בשירם MOTHER'S LITTLE HELPER
 

karnity

New member
תובנות אושר

אני לא משוכנעת שיש לי כאלה. מבחינתי רגעי האושר הם בדיוק מה שהם: "רגעים" השזורים בשגרת חיינו. ההמצאה האמריקאית החביבה של "רדיפה אחר האושר" היא בעייני נוראית, כיוון שזה הופך למקור בלתי נדלה של תסכולים ואכזבה. אני לא מאמינה שמגיע רגע של אושר שמחזיק מעמד מעתה ועד עולם, אין פסגה כלשהי של אושר שניתן להישאר בה. אבל, אני בהחלט מסכימה עם הרעיון שבעקבות תמורות שחלו באורח החיים במערב, מבחינה תרבותית, חברתית, טכנולוגית וכדומה - נותר לנו יותר פנאי לעסוק בעצמנו. יש מי שיקרא לזה "רדיפה אחר האושר", אבל אני נוטה להסכים עם א. מסלאו; אחרי שסיפקנו את צרכינו הבסיסיים (מה שקרוי על ידו "צרכי חסך") אנו מתפנים ל"מימוש עצמי". אני סבורה שהביטוי מדבר בעד עצמו.. אנו עושים למען עצמנו, לנפשנו, לגופנו - וכיוון שמדובר במעשה אגוצנטרי, אני לא רואה מקום לילדים בתמונה הזו...
 

efroch99

New member
תפיסת האושר

אני מאושרת. למה אני מתכוונת כשאני אומרת את זה? אני מתכוונת שרוב הדברים בחיים שלי הם במקום שאני רוצה שיהיו - דברים "בסיסיים"- בית, עבודה, זוגיות, וגם דברים שהם מעבר- זמן פנאי, עיסוקים שמעשירים אותי, משפחה פרוותית ומשפחה אנושית, חברים. מעבר לכך, אני מאושרת כי הנפש שלי רגועה (רוב הזמן), אני שמחה עם מה שיש לי, אני אופטימית ומתרגשת לגבי העתיד. זה בשבילי אושר. אני לא רודפת אחרי שום רגעים של עילוי. אלה מגיעים מדי פעם, אבל הם לא החוויה המגדירה בעיני, ולא בהם אני תולה את אושרי. לכן אני גם נוטה לא להסכים עם הגדרתה של בילסקי. ודרך אגב - זה די מפחיד להגיד "אני מאושרת". זה מפחיד כי זה נשמע יהיר. זה מפחיד כי למדנו שזה "מתגרה בגורל". וזה מפחיד כי בקלות יכולים לקרות כל מיני דברים שיהרסו את האושר שלי.
 
הי

הסיבה שלי שלא להביא ילדים לעולם כי כבר יש לי ילדה נצחית אחת לגדל: אני. יש לה המון חוגים שעלי לשלוח אותה, בילויים כייפים, כל מיני ענייני הגשמה עצמית. ועכשיו ברצינות ( למרות שגם מה שלעי"ל היה ברצינות ). אני שואפת לאחר התואר הראשון במשפטים שלי לעשות בשביל הכיף והעניין תואר שני בסוציולוגיה, תואר שני נוסף בלימודי מגדר ואחד נוסף במנהל עסקים ואחד נוסף בלימודי דמוקרטיה, דוקטורט בסוציולוגיה של המשפט. יש לי הרבה מאד שאיפות שאני לא אפרט כאן. אני אוהבת למצות את החיים. אני אוהבת להנות מן החיים. יש לי תוכניות לתוחלת חיים של 400 500 שנה. אין מקום בתוכנייה הזאת לילדים. החיים שלי יותר מידי מלאי עניין בשביל לחשוב אפילו על האופציה הזאת. כשאני חושבת למשל על לידה. אוף, רק הקטע של הלידה, לוקח איזה 9 שעות במקרה הטוב? כמה דברים אפשר לעשות בזמן הזה....דברים מעניינים ומפרים אינטלקטואלית. כשאני הולכת בקניון ושומעת ילדים קטנים צווחים "אממממממממממממא" אני שמחה שאני פטורה מהעונש הזה. החיים שלי יותר מידי מעניינים. יש לי יותר מידי מה לעשות בהם. למרבה הצער המחשבה של הרבה נשים על ילד ( לא כולן אך רבות ) נובעת מתוך שיעמום, תחושת ריקנות. הן שואלות: מה עכשיו? אה! ילד! איזה יופי. לא רק שלא התנסתי בתחושת הריקנות הזאת אלא מיציתי איזה עשירית ממה שאני באמת רוצה למצות מהחיים.
 

efroch99

New member
ברוכה הבאה

אהבתי את המשפט הראשון שלך "בצחוק" - הרבה פעמים הרגשתי ככה - יותר חשוב לי להעשיר את עצמי מאשר לדאוג להעשרתו של יצור אחר. שאלה - למה חשוב לך לעשות תואר בכל אחד מהדברים האלה? אם זה בשביל הכיף, את לא יכולה פשוט לקרוא ולהתעמק ולחקור את מה שמעניין אותך?
 
נסיון לענות

מכמה בחינות: בעוד שהתארים הראשונים יש בהם מן הטכנוקרטיה בתואר השני יש משהו מן 'הלמידה החופשית'. זה יותר מתקרב על הרצף להגשמה עצמית וזה לא סותר את הקריאה. מסגרת, בסך הכל, מכריחה אותך לקרוא הרבה ובקצב. אנחנו חיים בעידן תחרותי. אני במשך שנים טובות ורבות הייתי אוטודידקטית ולא היה דחוף/ חשוב לי לעגן את ההשכלה הרחבה שלי בתואר דווקא. חטפתי על זה קיטונות של הצקות מן הציבור ( ממש אותו סרט של 'למה אין לך ילדים' רק ב'את לא רוצה ללמוד?' כאשר אנשים לא הבינו שאפשר ללמוד לבד, ואפילו יותר טוב ) אולי זה גרוע להפנים דיכוי אבל זה חלק מהיותנו אנושיים. יש אזה שהוא ערך מוסף לאוניברסיטה. אני רוצה לעשות תזה. אני רוצה לעבוד באקדמיה. יש משהו מרתק בלעשות תזה, בלעשות עבודות. מחקר אקדמאי הוא עניין מרתק. זה מכניס אותך לקצב מסויים, זה כמו בטירונות הזאת מן הסרטים האמריקקים שהמפקד צועק "נקבות, לרוץ, שכיבות סמיכה" יש משהו במנגנון שמפעיל עליך לחץ שמחלץ ממך יותר. אני רוצה לעשות דוקטורט רב תחומי ולהיות חוקרת רב תחומית במדעי החברה. אני מניחה שככל שתהיה לי השכלה מתחומים רבים כך אוכל להגיע רחוק מידי מבחינת המחקר. בתחום שאני מתכוונת לעסוק בו, זאת תהה הוצאה מוכרת ( למה שהכסף ילך למדינה, להתנחלויות? עדיף לי לממן אוניברסיטאות מאשר את המדינה המסרוחה שלנו )
 
למעלה