השאיר מתנה והלך

[tomi127]

תודה!

 

[tomi127]

השאיר מתנה והלך

השאיר מתנה והלך, הבחור הרך. בשדות קרב אימתניים נלחם, והלך.. השאיר משהו שלא יאבד לעולם, משהו יפה, קטן, שאין כמותו בשום מקום בעולם. הבוקר היה סוער, היא זוכרת. היו גשמים, וערפל כיסה את שמי הארץ. ישבה לה שם על הכורסה, בודדה.. אהובה ייצא לדרך, לא כמעט ולא בערך, ממש עזב, כשבלילה הקודם דאגה ופחדה. בבוקר אמר הכל יהיה בסדר, אל תדאגי אהובתי אני אחזור. הימים חלפו להם, הארץ נתבהרה. הפרחים צמחו ביופיים האגדי, והלהיטו את עיניי החולפים. גם העצים חידשו את עליהם מחדש, והדיפו ריח כמו הקטורת בבית המקדש. פתאום צלצל הפעמון, ואז הופיע הבחור שבשר כי בעלך לא יגיע. דמעות החלו לזלוג בעיניי האלמנה. התחילה מתפרצת, זורקת ושוברת. בכתה במיטתה, על הסדינים שתרם לא התפוגג ריח בעלה. בכתה ימים ולילות, כי לא הספיקה לבשר את הבשורה. כעבור מספר חודשים, נולד הילד יקיר. תינוק רך, עדין, יפהפה וצנום, שלא יזכה להכיר את אביו, שהשאיר מתנה והלך...

 

[עופר בן חורין]

כואב... כמה כאב גורמת מלחמה לשני הצדדים...

 

[tomi127]

תודה!!

זהו אכן שיר כואב, ועצוב, ואותי הוא מרגש כל פעם מחדש למרות שאני כתבתי אותו. תודה!

 

[ido24099]

אופטימי

למרות העצב השיר הזה אופטימי ומלא אהבה לזה שהלך ולזה שהשאיר אחריו וגם את זה לא לכל אחד יש.

 

[tomi127]

תודה!!

אכן לא לכל אחד יש את הזכייה בהמשכיות, ויפה שאתה מצליח לראות אופטימיות.

 

[MATAN1323]

ואוו... זה ממש יפה מצמרר בצורה מדהימה...[=

 

[tomi127]

תודה!!

איזה פרגון!.. אתם מקסימים!!

 

[אדווש 22]

../images/Emo142.gifהיי....

ואו מדהים ומצמרר!!!

 

[tomi127]

תודה!!