השאלה שלי היא-

[ל ו ל ו האחת]

השאלה שלי היא-

למה התחתנתן עם גבר?

 

[frust]

לולו האחת והיחידה

כמעט ופצחתי בתשובה ארוכה מפורטת ומלומדת.

אבל אני רוצה להכריז בפני כל חברותי על פתיחת הפורום

ולקרא להן לכאן להביא תשובותיהן וסיפוריהן. תודה על השאלה. הרמת להנחתה. תקפצי בקרוב, תשובות יגיעו

 

[הצבעונית1]

למה???.

כי גיליתי אחרי החתונה שאני נמשכת לנשים....אבל אני אוהבת מאוד את האיש.... וזה על קצה המזלג.... יש שאומרים שזו בגידה יש שמתעבים את דרכי יש שמבינים יש שמנחשים ואני שמחה על הדרך שלי....

 

[עדי באר]

שאלה קשה שאלת

יש מי שואהב רק את המין השני, יש מי שאוהב רק את מינו, ויש מי שעבור האפשרות להימשך ו/או לאהוב לא בהכרח חסומה בגלל עניין פעוט כמו ג'נדר. אני תמיד אהבתי נשים כגברים. כשפגשתי איש שכבש את ליבי הלכתי אתו ובניתי אתו את חיי. אך בניגוד למוסכמות, אני ממשיכה להתאהב פה ושם באנשים שאני פוגשת בדרכי הלא פשוטה. מה עושים עם אהבות כאלה כשיש זוגיות יפה שלא רוצים לאבד? לכי תדעי, כל אחת ובחירותיה...

 

[סוסים רצים לך בדם]

../images/Emo24.gifשלומות

 

[ירושלמיתאחת1]

צבעונית..

כייף לפגוש פנים מוכרות כאן

 

[whynow]

למה להתחתן עם גבר

באמת שאלה טובה וקשה לפעמים לוקח 40 שנה ויותר כדי לענות עליה זו ההתנייה התרבותית שלנו ולחלקינו לקח הרבה זמן להבין שלמרות שהנישואין ואפילו לפעמים נישואין טובים וילדים נפלאים, יש לנו צורך עצום בקשר מלא עם אשה.

 

[nuritpm]

שאלה טובה!

ובאמת שלא קל לענות עליה. ומי שלא עברה את הדרך שאנחנו עוברות, לא תמיד גם מסוגלת להבין. כל אחת והדרך שלה, יש כאילה שתמיד ידעו אבל נסחפו למוסכמות, יש כאילה שהתלבטו, ניסו פה וניסו שם ובסוף בחרו בדרך ואח"כ התחרטו. ויש גם כאילה, ולא מעט, שלא היה להן מושג. או כי לא הרשו לעצמן במהלך החיים לחשוב מחוץ למוסכמות החברתיות הנומטיביות, או כי פשוט משהו השתנה להן במהלך השנים. הרי הסקאלה מאד רחבה, וכל אחת ממוקמת במקום אחר, והמקום גם יכול להשתנות מכל מיני סיבות במהלך השנים, כך אני מאמינה לפחות. והדבר החשוב בכל העניין זה לא לשפוט, לא אחרות ולא את עצמנו, לקבל את הדברים כמו שהם ולא להתכחש להם. להיות אמיצות מספיק להתחבר לעצמנו ולמי שאנחנו באמת. ולקבל באהבה... את האחר, את הגילוי, את עצמנו. מקווה שהתשובה מספקת, מוזמנת לשאול עוד אם עדיין לא ברור משהו. נורית

 

[frust]

מאהבה

כל כך פשוט ונדוש. ומתוך מטרה לבנות חיים "עד שהמוות יפריד ביננו" לא דקה לפני. ורק כשהייתי כבר אמא לשניים, פתאום, בלי לתכנן בכלל ובלי להבין מאיפה זה בא התאהבתי באופן שטלטל כל ריס וציפורן. ועוד נישארתי שם שנים ועוד נולד השלישי ועוד נאבקתי לשמור על על מה שהיה כל כך שלי. ומה? מה עושים? איך מנהלים את הכפילות? גם היום הרבה שנים אחרי אין לי תשובות פשוטות. אין ברירה אלא לצלול אל המורכבות הפרטית לברור ממנה תשובות כעדשים ולעשות את מה שיש לעשות. מקווה שהפורום הזה יוכל להיות מקום שאפשר יהיה בו יחד לגלות יבשות ודרכים.