השאנטי רכבו עם "האח החורג" שלהם
מצטערת שלא כתבתי עד היום בפורום הזה שמתייחס למה שרכיבה מייצגת בעיניי -לא נאבות, סטמים, שימנו, בולמי זעזועים וכו', אלא הטיול עצמו.. אז הנה אם לא קראתם רצינו לספר לכם..קבוצת השאנטי רכבה היום לנחל אלון והר שוקף והנה דיווחנו מהשטח: מסתבר ואי אפשר להתעלם מהעובדה הזו, שיש לנו, רוכבי הקרוס קאנטרי, אחים שהם לא בדיוק רוכבי אופניים, הם רוכבי אופניים בכאילו..רגע, בעצם, זה בדיוק מה שהם אומרים עלינו. אז רוכבי השאנטי היו היום "מאותגרים באקסטרים" עם אחיהם החורגים – רוכבי הפרי רייד. הטיול היה לנחל אלון והר שוקף. רוכבי הפרי רייד הם מין זן כזה של אנשים..הם כביכול האח המרדן (קשה מבחוץ ורך מבפנים J) (והלא כל כך קטן דרך אגב) של רוכבי האופניים, תנו להם דרופ בגובה חצי מטר והעליתם להם חיוך על הפנים, עם דרופ בגובה מטר וחצי הם פשוט מאושרים..אבל בשום פנים ואופן אל תתנו להם עליה – הם במצב הטוב סתם יקטרו ובמצב הרע יסתכלו עליכם במבט מלא שטנה בעיניים.. ..גלעד החליט בכל זאת לרכב את העליה – ואז נשאל על ידי אחד מרוכבי הפרי רייד: "מה עובר עליך?" במילים עדינות, האחרים פשוט מתעקשים לבצע את העליה ברגל, מה להם ולזוטות מעין אלה..? אבל האמת, אין מה להאשים אותם. אני, עם הלבוש שלהם, עם כל המגנים ועם אופניים ששוקלות במקרה הטוב 17 קילו, בחום הזה, לא מוכנה לעלות חצי מטר. מצד שני, אנחנו אלו שחזרנו עם שריטות אז, השאלה היא מה יותר כדאי למות מחום או למות משט"ד ושברים בגוף? יכול להיות שיש יצורי כלאיים כאלה. בין רוכבי פרי רייד לקרוס קאנטרי, אבל אנחנו כאמור רכבנו עם הצד הקיצוני לזן הזה. יש לציין הרכיבה היתה מדהימה. היינו 19 אנשים. נחל אלון מומלץ בתקופה הזו, פורח, מקסים לעונה.. השרב היה קצת מציק. אבל באמת טוב שגלעד התעקש לעשות את הרכיבה ביום שישי ולא בשבת..(בגלל איזו תחרות אופנועי שטח- מכירים? אופניים בכאילו אבל עם מנוע) גלעד יש לציין הדריך מצויין, נתן בדרך הסברים, שילב סיפורים מהשטח ועליות כמו שביקשנו. העליה להר שוקף היתה קשה אבל ברת ביצוע ..בסוף עוד פגשנו חבורת נערים ונערות מהצופים שנשארו לשינה בלילה בהר שוקף והתמלאנו קינאה. קינחנו בארוחת בשרים דשנה במסעדת הכבש בדליית אל כרמל ובלי שום התרסקות יש לציין.. אז תודה לאביעד, שחר, אסף ולא יודעת את מי שכחתי עוד..היה כיף..תאמינו לי ויסכימו איתי חברי השאנטי ביניהם:הרשטיק, דניאלה, ירון ועוד כל מי שלא הזכרתי: אנחנו נהנים להכיר רוכבים חדשים כל פעם כי אנחנו נהנים לפגוש את מה שמייצג את כל הטוב והיפה במדינה הזאת: אנשים חמים, טובי לב, שוחרי טבע ואיכות הסביבה. זה פשוט כיף אמיתי! (טוב אז מספיק עם ההשתפכות). בקיצור את הטיול הזה לא אשכח לפחות לכמה ימים גם בגלל שהוא היה פשוט מדהים וגם בגלל הישבן הדואב והכתפיים התפוסות.. אם מישהו רוצה לספר עוד קצת מחוויות היום שאני לא זוכרת אשמח סיגל
מצטערת שלא כתבתי עד היום בפורום הזה שמתייחס למה שרכיבה מייצגת בעיניי -לא נאבות, סטמים, שימנו, בולמי זעזועים וכו', אלא הטיול עצמו.. אז הנה אם לא קראתם רצינו לספר לכם..קבוצת השאנטי רכבה היום לנחל אלון והר שוקף והנה דיווחנו מהשטח: מסתבר ואי אפשר להתעלם מהעובדה הזו, שיש לנו, רוכבי הקרוס קאנטרי, אחים שהם לא בדיוק רוכבי אופניים, הם רוכבי אופניים בכאילו..רגע, בעצם, זה בדיוק מה שהם אומרים עלינו. אז רוכבי השאנטי היו היום "מאותגרים באקסטרים" עם אחיהם החורגים – רוכבי הפרי רייד. הטיול היה לנחל אלון והר שוקף. רוכבי הפרי רייד הם מין זן כזה של אנשים..הם כביכול האח המרדן (קשה מבחוץ ורך מבפנים J) (והלא כל כך קטן דרך אגב) של רוכבי האופניים, תנו להם דרופ בגובה חצי מטר והעליתם להם חיוך על הפנים, עם דרופ בגובה מטר וחצי הם פשוט מאושרים..אבל בשום פנים ואופן אל תתנו להם עליה – הם במצב הטוב סתם יקטרו ובמצב הרע יסתכלו עליכם במבט מלא שטנה בעיניים.. ..גלעד החליט בכל זאת לרכב את העליה – ואז נשאל על ידי אחד מרוכבי הפרי רייד: "מה עובר עליך?" במילים עדינות, האחרים פשוט מתעקשים לבצע את העליה ברגל, מה להם ולזוטות מעין אלה..? אבל האמת, אין מה להאשים אותם. אני, עם הלבוש שלהם, עם כל המגנים ועם אופניים ששוקלות במקרה הטוב 17 קילו, בחום הזה, לא מוכנה לעלות חצי מטר. מצד שני, אנחנו אלו שחזרנו עם שריטות אז, השאלה היא מה יותר כדאי למות מחום או למות משט"ד ושברים בגוף? יכול להיות שיש יצורי כלאיים כאלה. בין רוכבי פרי רייד לקרוס קאנטרי, אבל אנחנו כאמור רכבנו עם הצד הקיצוני לזן הזה. יש לציין הרכיבה היתה מדהימה. היינו 19 אנשים. נחל אלון מומלץ בתקופה הזו, פורח, מקסים לעונה.. השרב היה קצת מציק. אבל באמת טוב שגלעד התעקש לעשות את הרכיבה ביום שישי ולא בשבת..(בגלל איזו תחרות אופנועי שטח- מכירים? אופניים בכאילו אבל עם מנוע) גלעד יש לציין הדריך מצויין, נתן בדרך הסברים, שילב סיפורים מהשטח ועליות כמו שביקשנו. העליה להר שוקף היתה קשה אבל ברת ביצוע ..בסוף עוד פגשנו חבורת נערים ונערות מהצופים שנשארו לשינה בלילה בהר שוקף והתמלאנו קינאה. קינחנו בארוחת בשרים דשנה במסעדת הכבש בדליית אל כרמל ובלי שום התרסקות יש לציין.. אז תודה לאביעד, שחר, אסף ולא יודעת את מי שכחתי עוד..היה כיף..תאמינו לי ויסכימו איתי חברי השאנטי ביניהם:הרשטיק, דניאלה, ירון ועוד כל מי שלא הזכרתי: אנחנו נהנים להכיר רוכבים חדשים כל פעם כי אנחנו נהנים לפגוש את מה שמייצג את כל הטוב והיפה במדינה הזאת: אנשים חמים, טובי לב, שוחרי טבע ואיכות הסביבה. זה פשוט כיף אמיתי! (טוב אז מספיק עם ההשתפכות). בקיצור את הטיול הזה לא אשכח לפחות לכמה ימים גם בגלל שהוא היה פשוט מדהים וגם בגלל הישבן הדואב והכתפיים התפוסות.. אם מישהו רוצה לספר עוד קצת מחוויות היום שאני לא זוכרת אשמח סיגל