השבוע אנחנו מתחילים יעוץ
........שוב. כבר חשבתי שהגענו אל המנוחה והנחלה ושוב הדרדרו הדברים אל נקודת ההתחלה. אקסיומה-אני אוהבת אותו. אקסיומה-הוא אוהב אותי. אז מדוע זה לא מספיק? מדוע כל כך קשה לנו להסתדר עם האדם האהוב עלינו ביותר? ומחשבה מפחידה מחלחלת-אולי כל היועצים שבעולם לא ישנו את העובדה שאהבה או לא, אנחנו פשוט לא נתאים לעולם? או מחשבה אחרת, אופטימית-אולי האהבה תמיד מנצחת? למישהו יש תשובה?
........שוב. כבר חשבתי שהגענו אל המנוחה והנחלה ושוב הדרדרו הדברים אל נקודת ההתחלה. אקסיומה-אני אוהבת אותו. אקסיומה-הוא אוהב אותי. אז מדוע זה לא מספיק? מדוע כל כך קשה לנו להסתדר עם האדם האהוב עלינו ביותר? ומחשבה מפחידה מחלחלת-אולי כל היועצים שבעולם לא ישנו את העובדה שאהבה או לא, אנחנו פשוט לא נתאים לעולם? או מחשבה אחרת, אופטימית-אולי האהבה תמיד מנצחת? למישהו יש תשובה?