השבוע במעריב לנוער!!!!!
- פותח הנושא סער ג1
- פורסם בתאריך
שלום..../images/Emo66.gif../images/Emo71.gif
רציתי לכתוב תגובה על משהו שזעזע אותי השבוע בעיתון... אני קוראת קבועה של העיתון, מרוצה מאוד,כבר המון שנים, העיתון היה סבבה והכול, עד שהגעתי למדור "חם/קר". היה כתוב שם: לוהטת:הקרחת של נינט קפוא:ניסויים בבעלי חיים(עם תמונה של קוף בתוך כלוב). איך אפשר בכלל להשוות את הנינט הזאתי לקוף שתקוע בתוך כלוב קטן?! לנינט שמקבלת 400 אלף דולר על איזה שניה בפרסומת?! נינט שלא מעניינת אף אחד?! אבל מה לעשות, הרמה פה הדרדרה..בארץ הזאתי.. נינט יותר מעניינת מקוף שעושים עליו ניסויים. זיעזע אותי. איכזבתם :/
רציתי לכתוב תגובה על משהו שזעזע אותי השבוע בעיתון... אני קוראת קבועה של העיתון, מרוצה מאוד,כבר המון שנים, העיתון היה סבבה והכול, עד שהגעתי למדור "חם/קר". היה כתוב שם: לוהטת:הקרחת של נינט קפוא:ניסויים בבעלי חיים(עם תמונה של קוף בתוך כלוב). איך אפשר בכלל להשוות את הנינט הזאתי לקוף שתקוע בתוך כלוב קטן?! לנינט שמקבלת 400 אלף דולר על איזה שניה בפרסומת?! נינט שלא מעניינת אף אחד?! אבל מה לעשות, הרמה פה הדרדרה..בארץ הזאתי.. נינט יותר מעניינת מקוף שעושים עליו ניסויים. זיעזע אותי. איכזבתם :/
מעריצת גל גדות היקרה....
המדור של חם\קר לא מדבר על מה חשוב ומה לא חשוב, אלא על מה נמצא כרגע בסדר היום של הציבור, וכרגע, למרות שקשה להודות, הקרחת של נינט היא הדבר הכי מדובר במדינה ולאו דווקא הניסויים בבעלי החיים.... אנחנו מסכימים איתך במליון האחוזים שניסויים בבעלי חיים זה נושא שמתעלה מעל "הקרחת של נינט", אבל לצערנו הוא הרבה פחות מדובר. העניין של הייחוס לנושא בעיתון, יכול לעלות את העניין לסדר היום הציבורי וזה מה שחשוב. לא מדובר ברמה, אלא בשיקוף המציאות ואיך שהיא באמת... וד"א אני לא בטוחה שנינט לא מעניינת אף אחד. האכזבה שלך אמנם כנה, אבל אני חושבת שהתלונות לא צריכות להגיע אלינו, בכל זאת, אנחנו עושים את עבודתנו נאמנה והנתונים, מה לעשות, בהחלט נכונים.
המדור של חם\קר לא מדבר על מה חשוב ומה לא חשוב, אלא על מה נמצא כרגע בסדר היום של הציבור, וכרגע, למרות שקשה להודות, הקרחת של נינט היא הדבר הכי מדובר במדינה ולאו דווקא הניסויים בבעלי החיים.... אנחנו מסכימים איתך במליון האחוזים שניסויים בבעלי חיים זה נושא שמתעלה מעל "הקרחת של נינט", אבל לצערנו הוא הרבה פחות מדובר. העניין של הייחוס לנושא בעיתון, יכול לעלות את העניין לסדר היום הציבורי וזה מה שחשוב. לא מדובר ברמה, אלא בשיקוף המציאות ואיך שהיא באמת... וד"א אני לא בטוחה שנינט לא מעניינת אף אחד. האכזבה שלך אמנם כנה, אבל אני חושבת שהתלונות לא צריכות להגיע אלינו, בכל זאת, אנחנו עושים את עבודתנו נאמנה והנתונים, מה לעשות, בהחלט נכונים.
הכל מזכיר אותך
ארבע שנים אחרי שפרץ ב"השיר שלנו", רן דנקר חוזר בדרמה מוזיקלית נוספת - "דני הוליווד" * התפקיד שלו: זמר שהגיע לפסגה מהר מאוד, וההצלחה עלתה לו לראש * דמיון למציאות? רן לא מוצא: "אני דווקא לא הצלחתי באופן מטאורי" * ויש גם ראיונות עם שאר חברי הקאסט! מאת: שחף שלר [email protected] כמו תקליט שחוזר על עצמו, ביום ראשון תעלה דרמה יומית מוזיקלית חדשה בערוץ יס ישראלי, וגם הפעם רן דנקר מוצא את עצמו בתפקיד הראשי וחברת ההפקה היא "טדי". אפשר רק לקוות שהתקליט הזה יהיה קצת יותר טוב מהקודם. אחרי הכל, העונה הרביעית של "השיר שלנו", שזכתה לכינוי המרנין "השיט שלנו", היתה מטופשת ולא מעניינת. לצדו של רן דנקר תוכלו למצוא שמות חזקים כמו גאיה טראוב, שירה קצנלנבוגן, גילה אלמגור ותומר שרון, ולצדם שמות שכנראה לא אומרים לכם משהו כרגע, אבל תוך שבועיים כבר תדעו למלמל אותם מתוך שינה, כמו שני כהן (ששיחקה ב"אמאל'ה" וב"רק בישראל"), שי פלד, טל טלמון, גיל דסיאנו, ארתור פרי ומיכל שטמלר (ששיחקה ב"הסודות"). "זה נשמע מאוד מתיימר להגיד שאני סוחב לבד את הסדרה", דנקר אומר. "זה מסוג הסדרות שגם אם משהו מוגדר כתפקיד ראשי, זה מתחלק עם כולם. מנקודת מבט ראשונה אולי יבחנו אותי יותר משאר הקאסט, אבל אני חושב שאני מגבה אותם והם מגבים אותי. אנחנו עושים עבודת צוות. בימים הראשונים הייתי יותר לחוץ מזה שאני השחקן הראשי בסדרה, כי לא הכרתי את הנפשות הפועלות מולי, לא ידעתי איך תהיה חלוקת התפקידים ומה זה אומר לגביי. אני חושב שבשלב מסוים הבנתי שהצלחת הפרויקט לא תלויה רק בי. אני עושה את העבודה שלי על הצד הטוב ביותר וזהו. עכשיו אני יכול להירגע כי השחקנים פשוט מצוינים ויש יוצרים מעולים לסדרה". "דני הוליווד" לוקחת את ז'אנר הסדרות היומיות צעד אחד קדימה, או אחורה, איך שתבחרו לראות את זה. העלילה מתרחשת בחלקה בשנות השישים ומתמקדת בחייו של דני, אותו מגלם רן. "דני הוא זמר שבעצם התפרסם אחרי האלבום הראשון מאוד במהירות, בזכות המנהל שלו שגילה אותו. הוא חי בקומונה עם כמה חברים שלו, בחור קצת פרוע". איזה התרגשות! תפקיד ראשי או תפקיד משני, בסופו של דבר הפנים שלהם נמצאות על המסך, ויזהו אותם ברחוב גם אם הם יופיעו עם מסיכה על הפנים. לכן לא קשה להסביר את ההתרגשות של חברי הצוות הפחות מוכרים. איך בעצם התקבלתם לסדרה? שי: "הייתי בחו"ל ונודע לי על האודישנים. שלחתי אודישן מצולם וקיבלתי טלפון מההפקה עם הבשורה שהתקבלתי. הייתי בניו יורק וחזרתי ממש שלוש שעות לפני שהתחילו החזרות". גיל: "אני הייתי באודישן, ולאחר מכן הזמינו אותי לאודישן נוסף כשהייתי בתאילנד. בגלל שהיה לי כרטיס סגור לא יכולתי לחזור בזמן, וחשבתי שכבר איבדתי את התפקיד לשמחתי, בסופו של דבר קראו לי שוב לאודישן ונבחרתי". הכתבה המלאה: בגיליון מעריב לנוער שיצא היום!
ארבע שנים אחרי שפרץ ב"השיר שלנו", רן דנקר חוזר בדרמה מוזיקלית נוספת - "דני הוליווד" * התפקיד שלו: זמר שהגיע לפסגה מהר מאוד, וההצלחה עלתה לו לראש * דמיון למציאות? רן לא מוצא: "אני דווקא לא הצלחתי באופן מטאורי" * ויש גם ראיונות עם שאר חברי הקאסט! מאת: שחף שלר [email protected] כמו תקליט שחוזר על עצמו, ביום ראשון תעלה דרמה יומית מוזיקלית חדשה בערוץ יס ישראלי, וגם הפעם רן דנקר מוצא את עצמו בתפקיד הראשי וחברת ההפקה היא "טדי". אפשר רק לקוות שהתקליט הזה יהיה קצת יותר טוב מהקודם. אחרי הכל, העונה הרביעית של "השיר שלנו", שזכתה לכינוי המרנין "השיט שלנו", היתה מטופשת ולא מעניינת. לצדו של רן דנקר תוכלו למצוא שמות חזקים כמו גאיה טראוב, שירה קצנלנבוגן, גילה אלמגור ותומר שרון, ולצדם שמות שכנראה לא אומרים לכם משהו כרגע, אבל תוך שבועיים כבר תדעו למלמל אותם מתוך שינה, כמו שני כהן (ששיחקה ב"אמאל'ה" וב"רק בישראל"), שי פלד, טל טלמון, גיל דסיאנו, ארתור פרי ומיכל שטמלר (ששיחקה ב"הסודות"). "זה נשמע מאוד מתיימר להגיד שאני סוחב לבד את הסדרה", דנקר אומר. "זה מסוג הסדרות שגם אם משהו מוגדר כתפקיד ראשי, זה מתחלק עם כולם. מנקודת מבט ראשונה אולי יבחנו אותי יותר משאר הקאסט, אבל אני חושב שאני מגבה אותם והם מגבים אותי. אנחנו עושים עבודת צוות. בימים הראשונים הייתי יותר לחוץ מזה שאני השחקן הראשי בסדרה, כי לא הכרתי את הנפשות הפועלות מולי, לא ידעתי איך תהיה חלוקת התפקידים ומה זה אומר לגביי. אני חושב שבשלב מסוים הבנתי שהצלחת הפרויקט לא תלויה רק בי. אני עושה את העבודה שלי על הצד הטוב ביותר וזהו. עכשיו אני יכול להירגע כי השחקנים פשוט מצוינים ויש יוצרים מעולים לסדרה". "דני הוליווד" לוקחת את ז'אנר הסדרות היומיות צעד אחד קדימה, או אחורה, איך שתבחרו לראות את זה. העלילה מתרחשת בחלקה בשנות השישים ומתמקדת בחייו של דני, אותו מגלם רן. "דני הוא זמר שבעצם התפרסם אחרי האלבום הראשון מאוד במהירות, בזכות המנהל שלו שגילה אותו. הוא חי בקומונה עם כמה חברים שלו, בחור קצת פרוע". איזה התרגשות! תפקיד ראשי או תפקיד משני, בסופו של דבר הפנים שלהם נמצאות על המסך, ויזהו אותם ברחוב גם אם הם יופיעו עם מסיכה על הפנים. לכן לא קשה להסביר את ההתרגשות של חברי הצוות הפחות מוכרים. איך בעצם התקבלתם לסדרה? שי: "הייתי בחו"ל ונודע לי על האודישנים. שלחתי אודישן מצולם וקיבלתי טלפון מההפקה עם הבשורה שהתקבלתי. הייתי בניו יורק וחזרתי ממש שלוש שעות לפני שהתחילו החזרות". גיל: "אני הייתי באודישן, ולאחר מכן הזמינו אותי לאודישן נוסף כשהייתי בתאילנד. בגלל שהיה לי כרטיס סגור לא יכולתי לחזור בזמן, וחשבתי שכבר איבדתי את התפקיד לשמחתי, בסופו של דבר קראו לי שוב לאודישן ונבחרתי". הכתבה המלאה: בגיליון מעריב לנוער שיצא היום!
לשחרר את ווילי
כשאתם שומעים את המילה "לווייתן", מה עולה לכם בראש?
כנראה שיונק ענק, שמשייט לו בשלווה יחד עם חבריו הלווייתנים באוקיינוסים הגדולים
לווייתנים כאלה חיו בשלום, אהבה והרמוניה עוד לפני 60 מיליון שנה
היום הם עדיין חיים. אבל שלום והרמוניה? פחחח מאת: כ"נ מעיין שובי מי שראה את הסרט "עולם גדול מופלא" ודאי זוכר את הלווייתנית הענקית וגור הלווייתנים שלה, שעשו את מסעם לאורך האוקיינוסים בחיפוש אחר מזון. בין כל הקשיים שציפו להם בדרך, היה אתגר אחד שנסתר מעיני המצלמה. אתגר אחד, שמעדיפים לא לדבר עליו. אולי בגלל שמי שעומד אחורי האתגר הזה הוא אנחנו - בני האדם. בטח למדתם בשיעור היסטוריה על יופיה של המהפכה התעשייתית במאה ה19-, על הקיטור כ"קרש הקפיצה" אל תוך העולם המודרני, ועל נפלאות הקדמה והמודרניזציה. אבל המורים שלכם ומשרד החינוך חמלו על נפשכם הרכה, והסתירו מכם גם לא מעט פרטים. בעקבות אותה מהפכה, שבזכותה אתם נוסעים ברכבת ומדברים בטלפון, הומצאו גם ספינת קיטור ונשק חם. שני אמצעים, שהפכו מהר מאוד לכלי שרת קטלני בידי אותם ימאים, שעשו להם למקצוע לצוד לווייתנים למטרות כלכליות. מה היו המטרות הכלכליות האלה? נרות. בדיוק כך. לפני כמאתיים שנה, כשהחשמל לא היה מצוי בכל בית כמו היום, אחד מאמצעי התאורה היעילים ביותר היו נרות, אשר השעווה שלהם הופקה משמן לווייתנים. או יותר נכון, מהחומר הלבן והשמנוני שמצוי בתוך גולגולת הלווייתן. ולשם השגת החומר הזה נבנו ספינות ענק מיוחדות, שיועדו לציד לווייתנים המוני. רישיון לרצח אז איך צדים את "מפלצות המים המיתיות", שהחיים באוקיינוס הפכו לסכנת חיים בשבילן? הצורה הנפוצה ביותר נקראת "צלצל". חנית, שמחוברת באמצעות חבל לספינה, נורית מתותח מיוחד וננעצת בגוף הלווייתן, באמצעות החבל הלווייתן נמשך אל הספינה ושם נדקר על ידי חניתות. כך יכול היונק האדיר לגסוס במשך שעות, עד שהוא מת בסופו של דבר. והתוצאות: לפני המהפכה התעשייתית היו קיימים, למשל, 250 אלף לווייתנים מזן "הלווייתן הכחול". היום, רק כ5,000- כאלה חיים בכל העולם. שיא הרצחנות נקבע בשנת 1961 כאשר 66 אלף לווייתנים נצודו באותה השנה. לאחר מכן נרשמה ירידה משמעותית בציד שלהם, אך לא מתוך דאגה, רחמנות, או חמלה חלילה כלפי חברינו הימיים, אלא מחוסר ברירה. פשוט לא נשאר מה לצוד. נראה שבשלב הזה כבר הבינו שלטונות המערב שהים מתרוקן, ולא מעצמו, והחלו לחתום על הסכמי הגנה. ההסכמים הללו לא הניבו יותר מדי פרי, כי מי שממש רצה לאכול לווייתן, הצליח למלא את קיבתו, בהשתמשו בתירוץ שהוא צד לווייתן לשם "מחקר מדעי". כי אין דבר העומד בפני הרצון. וכשנורבגיה ויפן החלו להשתלט על תעשיית הציד (בשלב זה מטרת הציד כבר לא היתה נרות אלא שומן למטרות שונות, ובשר, שנחשב למעדן), חלק גדול ממיני הלווייתנים היה על סף הכחדה. שנות ה60- נראות לכם רחוקות? בואו נשוט טיפה קדימה בזמן. בשנת 1985 האו"ם (כן, כן, המוסד הזה שדי בזכותו אנחנו יושבים בארץ ישראל), החליט להפסיק את הרג הלווייתנים באופן מוחלט. ההחלטה הזאת משום מה לא היתה גורפת, או לפחות לא דאגו לאכוף אותה, כי עובדה ששנה לאחר מכן יפן שוב בחרה לבחון את הלווייתנים מקרוב. ושוב בתירוץ של "מטרות מדעיות". בתחום הזה, הצביעות חוגגת. ארגון "IWC" (International Whaling Commission), שהוא ארגון שתפקידו לדאוג להמשך קיומה של התעשייה הקשורה בלווייתנים, השתכנע שכדאי לו לדאוג ללווייתנים שהוא עומד להרוג, ולתת להם "תנאים טובים יותר", כדי שבאמת יישאר משהו במים חוץ מאצות. התנאים שקיבלו הלווייתנים: הקמת שמורות לווייתנים, שהן בעצם אזורים מוגדרים שבהם אין לרצוח אותם לכל מטרה שהיא. האבסורד הוא שברגע שיונקי הענק יוצאים מהאזור הזה, יש לציידים את הזכות לרדוף אותם. חוץ מזה קבע הארגון איסור ציד ומכסות ללווייתנים מזנים מסוימים, וזאת בכדי למנוע הכחדות של זנים נדירים. מיותר להגיד שעל כל התנאים הללו מדינות כמו יפן ונורבגיה די מצפצפות. בינתיים אמצעי הציד שלהן רק הלכו והשתכללו ותירוץ ה"מטרות המדעיות" צועד לפניהן כמגן גאווה. והיונקים ש"נחקרו"? הם נמכרים בשווקים במחירים כה גבוהים שהקוויאר נראה כמו חטיף ימי פופולרי. הכתבה המלאה בגליון מעריב לנוער של היום!
כשאתם שומעים את המילה "לווייתן", מה עולה לכם בראש?
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.