חן המקורית
New member
השבוע הכי קשה בחיים שלי....
מיום שלישי לפני שבוע וחצי אני מאושפזת עם אימי בבית החולים כל ספירות הדם צנחו לגמרי אימי נטרופנית ונוסף לכל זה חום!!! מגיעים לביה"ח ישר בדיקות דם תרביות... קדימה כבר בהזמנה מנת דם המוגלובין נמוך אנטיביוטיקה דרך הוריד זריקות נפוגן חדר בידוד....אוף הלחץ הכאב העצב התיסכול... אבל אין ברירה חייבת להיות חזקה ואיתנה ליד אימי לנסות ולתמוך כמה שרק אפשר. ככה במשך שבוע של אישפוז אנחנו אמורים להשתחרר ביום ראשון בבוקר הספירות היו כבר תקינות החום חלף....אימי התחזקה... אבל ............ בלי הודעה מוקדמת מוצ"ש החום מופיע שוב...... הבדיקות מראות שהכל תקין...הרופא הסביר שכנראה אימי פיתחה איזה רגישות לחומר האנטיביוטי...החום חד פעמי....אבל חייבים להישאר למעקב יום ראשון אולי ביום שני נשתחרר. יום ראשון מגיע הבוקר אבא שלי מתקשר ....נו מה קורה?????? מתי אתם כבר משתחררים מבית החולים??? אממממ אני מהססת לא יודעת מה להשיב לו בכל זאת אבי מבוגר בן 73 פוחדת שיכנס ללחץ... במתינות ועדינות אני מסבירה לו...שלא משתחררים אולי מחר.. חייבים להישאר עוד יום לביקורת.. אבי התעצב...הוא אמר: חבל...ארגנתי את הבית קניתי הכל...סידרתי הכל חשבתי שתשתחררו היום השבתי לו : אבא אל תדאג יהיה בסדר אני מאמינה שמחר נשתחרר. אחרי שעה קלה אבי מתקשר שוב ואומר: נו מה קורה?....השבתי הכל כרגיל בסדר אבל קולו נשמע לי משונה. אמא מה קורה?.. מה יש לך?... כלום אני קצת לא מרגיש טוב תלך לרופא הפצרתי בו...רק למען השקט הוא הסכים... בקושי עוברת שעה קלה...והפון שלי מצלצל..... מהצד השני כך נשמע הקול: שלום מדברת האחות אתי מקופ"ח אביך הגיע אלינו הוא לא הרגיש טוב הזמנו לו אמבולנס הוא בדרך לביה"ח רמב"ם הוא לבד...תמצאו דרך להגיע אליו מפנים אותו למיון........ כולי נסערת...מתחילה לבכות....מה אני אעשה כעת??? למצוא דרך להגיע אליו....אם זה לא היה עצוב הייתי צוחקת אני כבר שבוע בביה"ח רמב"ם עם אימי...ובדיוק עכשיו אני לבד איתה. מה אני אעשה....מתחילה לאבד קצת את העשתונות...הלחץ גובר מנסה לקחת רגע פסק זמן להירגע...לחשוב.... פניתי לאחות שטיפלה באימי הסברתי לה את המצב...ביקשתי שתשגיח על אימי כך שאוכל להתפנות מעט לקבל את אבי במיון. התקשרתי לאחיי הזעקתי אותם מיידית. המתנתי במיון...הגיע האמבולנס....אבי חיוור נראה גרוע... החובש באמבולנס הסביר לי שדפיקות הלב של אבי אינם סדירות... התחילו במיון מיד בבדיקות דופק,,,א.ק.ג ...בדיקות דם... הרופא מגיע ומודיע אנחנו מצטערים נאלץ לאשפז את אביך חייבים לערוך לו בדיקות אקו לב.... וכמובן אח"כ....גם היפוך שזוהי מכת חשמל ישר בחזה אחיי הגיעו....הבלגאן חגג....הריצה בין המחלקה שאבי שכב לבין המחלקה שאימי שכבה...אפשר להשתגע.... בסופו של דבר אימי שוחררה לביתה ביום שני.....ואבי שוחרר ביום שישי תגידו לי רק כמה כ'ח יכול להיות בבן אדם?????. מרגישה שאני עומדת להתמוטט.... מי אמר שהחיים קלים??????:???
מיום שלישי לפני שבוע וחצי אני מאושפזת עם אימי בבית החולים כל ספירות הדם צנחו לגמרי אימי נטרופנית ונוסף לכל זה חום!!! מגיעים לביה"ח ישר בדיקות דם תרביות... קדימה כבר בהזמנה מנת דם המוגלובין נמוך אנטיביוטיקה דרך הוריד זריקות נפוגן חדר בידוד....אוף הלחץ הכאב העצב התיסכול... אבל אין ברירה חייבת להיות חזקה ואיתנה ליד אימי לנסות ולתמוך כמה שרק אפשר. ככה במשך שבוע של אישפוז אנחנו אמורים להשתחרר ביום ראשון בבוקר הספירות היו כבר תקינות החום חלף....אימי התחזקה... אבל ............ בלי הודעה מוקדמת מוצ"ש החום מופיע שוב...... הבדיקות מראות שהכל תקין...הרופא הסביר שכנראה אימי פיתחה איזה רגישות לחומר האנטיביוטי...החום חד פעמי....אבל חייבים להישאר למעקב יום ראשון אולי ביום שני נשתחרר. יום ראשון מגיע הבוקר אבא שלי מתקשר ....נו מה קורה?????? מתי אתם כבר משתחררים מבית החולים??? אממממ אני מהססת לא יודעת מה להשיב לו בכל זאת אבי מבוגר בן 73 פוחדת שיכנס ללחץ... במתינות ועדינות אני מסבירה לו...שלא משתחררים אולי מחר.. חייבים להישאר עוד יום לביקורת.. אבי התעצב...הוא אמר: חבל...ארגנתי את הבית קניתי הכל...סידרתי הכל חשבתי שתשתחררו היום השבתי לו : אבא אל תדאג יהיה בסדר אני מאמינה שמחר נשתחרר. אחרי שעה קלה אבי מתקשר שוב ואומר: נו מה קורה?....השבתי הכל כרגיל בסדר אבל קולו נשמע לי משונה. אמא מה קורה?.. מה יש לך?... כלום אני קצת לא מרגיש טוב תלך לרופא הפצרתי בו...רק למען השקט הוא הסכים... בקושי עוברת שעה קלה...והפון שלי מצלצל..... מהצד השני כך נשמע הקול: שלום מדברת האחות אתי מקופ"ח אביך הגיע אלינו הוא לא הרגיש טוב הזמנו לו אמבולנס הוא בדרך לביה"ח רמב"ם הוא לבד...תמצאו דרך להגיע אליו מפנים אותו למיון........ כולי נסערת...מתחילה לבכות....מה אני אעשה כעת??? למצוא דרך להגיע אליו....אם זה לא היה עצוב הייתי צוחקת אני כבר שבוע בביה"ח רמב"ם עם אימי...ובדיוק עכשיו אני לבד איתה. מה אני אעשה....מתחילה לאבד קצת את העשתונות...הלחץ גובר מנסה לקחת רגע פסק זמן להירגע...לחשוב.... פניתי לאחות שטיפלה באימי הסברתי לה את המצב...ביקשתי שתשגיח על אימי כך שאוכל להתפנות מעט לקבל את אבי במיון. התקשרתי לאחיי הזעקתי אותם מיידית. המתנתי במיון...הגיע האמבולנס....אבי חיוור נראה גרוע... החובש באמבולנס הסביר לי שדפיקות הלב של אבי אינם סדירות... התחילו במיון מיד בבדיקות דופק,,,א.ק.ג ...בדיקות דם... הרופא מגיע ומודיע אנחנו מצטערים נאלץ לאשפז את אביך חייבים לערוך לו בדיקות אקו לב.... וכמובן אח"כ....גם היפוך שזוהי מכת חשמל ישר בחזה אחיי הגיעו....הבלגאן חגג....הריצה בין המחלקה שאבי שכב לבין המחלקה שאימי שכבה...אפשר להשתגע.... בסופו של דבר אימי שוחררה לביתה ביום שני.....ואבי שוחרר ביום שישי תגידו לי רק כמה כ'ח יכול להיות בבן אדם?????. מרגישה שאני עומדת להתמוטט.... מי אמר שהחיים קלים??????:???
