השבוע חוויתי משהו, פעם ראשונה.....
בתוך מעגל שמאני, חבר ביקש ממני להניח עליו את ידי, בתקווה לקבל ריפוי.
בזמן שהנחתי עליו את ידי, אפילו לא התייחסתי אליה. לא הייתה לי כל כוונה לרפא, כל מחשבה עליו כאובייקט לריפוי וגם לא עליי.
מבחינתי, פשוט ישבתי עם חבר ודיברנו.
הוא התחיל לתאר לי את מה שהוא מרגיש, תוך כדי השיחה שלנו על החיים:
הוא: וואו ממש מרגישים את הריפוי.
אני: איזה ריפוי? אני לא עושה כלום.
הוא: מה זאת אומרת? כל הגוף שלי התנועה, יש לי זרמים ואני מרגיש אפילו חידוש תאים.
אני: נו באמת, אולי אתה מגזים
, אני אומר לך שאני ממש לא עושה כלום.
הוא: אחי אתה לא צריך לעשות דבר, הכל עובר דרכך גם ככה.
אני: טוב, אולי בכל זאת. הרי היד שלי יושבת לך על גזע המוח.
בשבילי זו הייתה התנסות חדשה, שכן כשאני מרפא, אני לפחות במודעות של ריפוי, וכאן ממש רק שוחחתי איתו, כשבסך הכל ידי על עורפו.
תמיד יש משהו חדש, עוד חיזוק, עוד פתיחה.
אז....להיפתח עוד ועוד
.
בתוך מעגל שמאני, חבר ביקש ממני להניח עליו את ידי, בתקווה לקבל ריפוי.
בזמן שהנחתי עליו את ידי, אפילו לא התייחסתי אליה. לא הייתה לי כל כוונה לרפא, כל מחשבה עליו כאובייקט לריפוי וגם לא עליי.
מבחינתי, פשוט ישבתי עם חבר ודיברנו.
הוא התחיל לתאר לי את מה שהוא מרגיש, תוך כדי השיחה שלנו על החיים:
הוא: וואו ממש מרגישים את הריפוי.
אני: איזה ריפוי? אני לא עושה כלום.
הוא: מה זאת אומרת? כל הגוף שלי התנועה, יש לי זרמים ואני מרגיש אפילו חידוש תאים.
אני: נו באמת, אולי אתה מגזים
הוא: אחי אתה לא צריך לעשות דבר, הכל עובר דרכך גם ככה.
אני: טוב, אולי בכל זאת. הרי היד שלי יושבת לך על גזע המוח.
בשבילי זו הייתה התנסות חדשה, שכן כשאני מרפא, אני לפחות במודעות של ריפוי, וכאן ממש רק שוחחתי איתו, כשבסך הכל ידי על עורפו.
תמיד יש משהו חדש, עוד חיזוק, עוד פתיחה.
אז....להיפתח עוד ועוד
