השבוע עברה שנה מהיום המקולל

[onemorechild]

השבוע עברה שנה מהיום המקולל

ואני היחידה שזוכרת את זה.. (ואם בעלי זוכר הוא מתעלם)
שנה של נסיונות לא מוצלחים להכנס להריון, טיפולי IVF לא מוצלחים
שנה שאני מרגישה תקועה בהקשר הרחבת התא המשפחתי
שנה בה התחלתי לפקפק ביכולת להיכנס להריון בכלל, ולפעמים גם תוהה למה בכלל אני עדיין מנסה
עברה שנה

 

[ציטה 9]

אוי, התאריכים האלה

מבינה אותך מאוד מאוד מאוד. מעבר לתאריכים (ויש פה מישהי שכתבה על זה משהו יפה בעבר, לא זוכרת מי) עכשיו מתקרבים החגים והעונה מתחלפת וזה תמיד הריח הזה באוויר שיזכיר גם שהחיים ממשיכים ובמקביל, הם נתקעו באיזה חילוף עונה לפני שנה.
ולגבי השאלה שלך, פעם שמעתי את פרופ' דן אריאלי אומר שאם לא היינו אופטימיים מטבענו וברמה בסיסית מאוד מאוד, האנושות לא הייתה מתקדמת לשום מקום. ככה אנחנו, גם הפסימיות ביותר בינינו. אולי בשביל המחשבה שמנסות הכול, שלפחות בחלק מהתהליך יש לנו שליטה. הלוואי שתצליחי.

 

[שירהד1]

כל המחשבות והתחושות מוכרות לי-

כולל הפסימיות, כולל הרגשת התקיעות בהקשר של הרחבת המשפחה, כולל התסכול, כולל התהיות עד מתי אוכל פיסית ורגשית להמשיך.
אצלי זה לא היה קשור לטיפולי פוריות, אלא להפלות חוזרות.

אנחנו זוכרות הרבה יותר מהגברים. זה עובר על הגוף שלנו ועל הנפש שלנו. יכול להיות שבעלך כן זוכר ולא מתעלם. יכול להיות שהוא חושש לדבר על זה, פן יגרום לך לתחושות עוד יותר קשות. יכול להיות שהוא מרגיש שאת רוצה שיהיה כסלע יציב וחושש להחצין את הרגשות בגלל זה, ויכול להיות....המון דברים יכולים להיות. עד שלא תדברי איתו על זה- לא תדעי מה עובר לו בלב ובנפש.

מקווה שאת ממשיכה בטיפול ובתמיכה רגשיים. גם אם לא ברצף. לפעמים מסיימים איזשהו רצף טיפולי, וחוזרים מדי פעם- כאשר מרגישים שצריכים.

מי יתן והאופטימיות תנצח והמזל יאיר פנים

.
שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028