השבוע

[שאלות רטוריות]

השבוע

הייתה הפעם הראשונה שחטפתי מכות של ממש, הוא משך בשיער, הוא בעט, הרס ושבר. אני אוהבת אותו, אני רוצה בו. לא בכל מחיר. אנחנו לא מדברים, הוא לא מחזיר צלצול, הוא כנראה מרגיש אני אשמה באיבוד השליטה שלו. הוא כנראה מפחד לבצע את מה שסוכם, אז הוא בוחר להעלם. סכמנו שאין מה לעשות וחייבים טיפול. הוא הסכים ללכת ואז נעלם לו. כשהוא היה ילד, הוא היה ילד מוכה. בשנות העשרה הוא עבר מקרה חד פעמי, של אונס על ידי אדם זר. הוא מלא כעס. תמיד הייתה לו בעיה של שליטה עצמית, השבוע, כשאמרתי שבגדתי הוא קיבל את זה בסדר (הוא לא שה תמים). כשאיחרתי לחזור הביתה, הוא היה על קוצים. עצבני. הוא פחד ששוב עשיתי משהו מאחורי הגב. ההרים שלי נאלצו להתערב כדי לגרום לו להפסיק. אלו לא המכות שהפריעו לי, זו ההשפלה הנוראית. היום בטלוויזיה היה את הסיפור על האישה שנרצחה. היו סימני אזהרה. "אני לא יכול לחיות בלעדייך" הוא טוען שהוא לא יכול לחיות בלעדי. אני מקפידה לשלוח לו הודעות מייל שידע שאיכפת בתוך הגבול, בתוך הדרישה שילך לטיפול. אוהבת אבל לא במחיר חיי. אני חושבת שההתנהגות שלו קשורה לטראומות הילדות שלו. לא ברור לי מה נכון לעשות אמרו לי שאני מקבעת אצלו התנהגויות שאני צריכה להתרחק. אוהבת אותו

 

[צוות מקום]

את במקום לא פשוט

אבל מה, אני שומעת אותך כל הזמן מדברת עליו - מה הוא עבר, מה את מקבעת אצלו, מה הוא הרגיש כשעשית כך וכך ואני שואלת אותך - איפה את בכל זה? מה הרצון שלך (חוץ מלאהוב אותו ולעשות לו טוב)? מה הצרכים שלך? - לא בושה לרשום אותם פעם אחת, לבדוק אם משהו מהם מתמלא ובאיזו מידה. מי נמצא שם בשבילך באמת? - כי כאשר מי שנמצא שם לכאורה בשבילך, יכול גם להרוג אותך, הוא לא שם בשבילך. עם כל הקושי להודות בזה, את וטובתך לא נגד עיניו. ואל תשכחי, את אדם. את ראויה לכבוד (ולא להשפלה), לאהבה (לא להזדקקות שלא מאפשרת לך לנשום), לבטחון (ולא להיות מאוימת פיזית ונפשית). קשר מתעלל יש בו קסם. האהבה (לכאורה) שהוא מביע כלפיך, יש בה משהו כובש. אבל כיבוש פוגע בחופש שלך במידה משמעותית ביותר. וזה כואב. מזמינה אותך לחשוב על עצמך. לדבר על עצמך. לחשוב מה טוב בשבילך. זו לא אנוכיות אגב. כאשר את מאוימת ומושפלת, אין הרבה להעניק לאחרים באמת. הענקה אפשרית ממקום של כוח פנימי אמיתי. ויש הבדל בין הענקה ונתינה להקרבה עצמית. אז בואי נחשוב עליך.