המשך המכתב
מבט מהדרום הרחוק Down Under)) במהלך החודשים האחרונים, הסכסוך על השטחים ה"שנויים במחלוקת" הפך למלחמה בין העם הפלשתינאי לבין ישראל. (אני לא מתנצל על השימוש במונח "שנויים במחלוקת", מכיוון שאני מאמין שהוא מייצג מצב די מסובך בצורה מדוייקת יותר מ"כבושים"). הפרשנות שלכם למצב, ככל שאני יכול להבין, נראית בערך כך: אין לכם מדינה משלכם, ואתם נלחמים נגד מי שאתם קוראים "הציונים המדכאים" וה"אימפריאליסטים הקולוניאליים", כדי להקים מדינה פלשתינאית. אתם מפזרים האשמות על מעשי טבח והפרת זכויות אדם כמו שמפזרים "קונפטי". מנהיגכם, יאסר ערפאת, נדר להפוך ל"קדוש מעונה" ובלבד שלא להכנע, והארגון המקולקל וחדל האישים הזה, האו"ם (שוב, אינני מתנצל על מתן הביטוי לדעותי האישיות) מנסה לעשות את מה שאיננו מסוגל לעשות מבחינה חוקתית, כלומר "להציל את הדורות הבאים ממוראות המלחמה". הישראלים רואים את המצב אחרת, כמובן. עבורם זה פשוט מאבק של קיום. הם הציעו לכם מדינה ואתם תקפתם אותם בתמורה. הם השתלטו על ערים פלשתינאיות ונלחמו בקבוצות חמושות שונות. נסיונות נואשים נעשים ע"י ארה"ב, ארצות ערביות אחרות והאו"ם לשבור את מה שנקרא "מעגל האלימות".כתוצאה מכך, ניתן לתאר את מצב הפלשתינאיים כרגע באופן פשוט וגלוי: אכלתם אותה ! זה פשוט כך: יאסר ערפאת סירב להצעה ישראלית למדינה פלשתינאית בעזה ובגדה המערבית. אתם רוצים, או לפחות יאסר ערפאת טוען שאתם רוצים, פלשתין "מהים ועד הנהר". בקיצור: הכל או לא כלום. יש מכשול אחד בלתי עביר לכך - ישראל. למרות טיעוניכם המנומקים וריבוי ה"שאהידים" שלכם, למרות כעס הדיפלומטיים האירופאיים וריבוי החלטות האו"ם, הישראלים לא מתכוונים לארוז ולעזוב. הדרך היחידה שבה תוכלו להשיג את מדינתכם הפלשתינאית היא להרוס את ישראל. זה בדיוק מה שאתם מנסים לעשות מאז 1948, וה"אינתיפאדה" הנוכחית שהחלה ב-2000 היא המאמץ הנוכחי שלכם במסגרת זאת. אף על פי כן, הישראלים לא עומדים בשקט ונותנים לכם להרוג בהם. הם משיבים מלחמה, ואם הם צריכים לבחור בין קיומם שלהם לבין קיומכם, לא נותר לכם אלא לנחש מה תהיה בחירתם. נפנופי ידיים והתרצצויות דיפלומטיות. זו היתה התגובה הכללית לאסון שהבאתם על עצמכם. אתם, הערבים הפלשתינאיים, מקווים כמובן לאיזו שהיא התערבות בין לאומית שתציל אותכם. כמו שאנו בניו-זילנד נוהגים לאמר: "תהיו מציאותיים!" (GET REAL ! ) האיחוד האירופאי והאו"ם כבר הראו בהזדמנויות רבות בעבר את חוסר יכולתם המוחלט לבצע פעולה כלשהיא בלי מנהיגות אמריקאית. שאלו את האחים המוסלמים שלכם מבוסניה-הרצגובינה, כמה יעילים היו האיחוד האירופי והאו"ם בהגנתם, ללא התערבות אמריקאית. למרות הרושם שיצרו המאמצים הדיפלומטיים האמריקאיים, ארה"ב לא תנקוט עמדה כנגד ישראל, ובסופו של דבר תנטוש את מאמציה חסרי הערך להיראות כמאוזנת. אם הם גם יאחדו כוחות עם ישראל במלחמתם כנגד הטרור, הלוחמים שלכם יכובו כנרות ברוח. במה שקשור ל"אחים הערבים האהובים" שלכם במזה"ת, הם משמיעים רעש רב בקשר ל"מאבק השחרור", שולחים כסף ונשק, אבל הם טרם שלחו טנק אחד להציל אותכם. הצעותיהם המדיניות יכלו להיות מוצעות תמיד, ומטרתן להועיל להם, לא לפלשתינאים. אפילו המצרים הודיעו שלא יכריזו על מלחמה אלא אם כן יקבלו 100 מיליארד דולאר לכסות את הוצאותיהם. האם אתם באמת ובתמים מאמינים שאחיכם הערביים באמת חושבים שאתם שווים כל כך הרבה ? האם אתם באמת מאמינים שהם יעדיפו את האינטרסים שלכם על אלו שלהם ? למרות שידידיכם הערבים באירופה מארגנים החרמות ושורפים בתי כנסת למענכם, אפילו ספינת מלחמה אחת של האיחוד האירופי לא שטה לעזרתכם, ואפילו מטוס אחד של נאט"ו לא הטיל פצצה יחידה על "מדכאיכם הציונים". שמתי לב שמספר לא קטן של אנשים, כולל אינטלקטואלים מהאקדמיה, תומכים במטרה הפלשתינאית. אל נא יטעה אותכם הדבר תמיכת האינטלקטואלים המערבים, אמצעי התקשורת, והארגונים הבין לאומיים במאבק הפלשתינאי הינה חסרת משמעות כי אמריקה עומדת לצד ישראל. יש המשך