כ ע ס../images/Emo88.gif
הכעס הוא מידה רעה: וכאשר הגרב מחלי הגוף, כן הכעס מחלי הנפש. ואמרו רבותינו: כל הכועס כל מיני גיהנום שולטים בו, שנאמר: "והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך" (קהלת יא, י), ואין רעה אלא גיהנום, שנאמר: "כל פעל ה’ למענהו וגם רשע ליום רעה" (משלי טז ד), ולא עוד, אלא שהתחתוניות שולטות בו, שנאמר: "ונתן ה’ לך שם לב רגז וכליון עינים ודאבון נפש" (דברים כח, סה), אי זה דבר שמכלה את העינים ומדאיב את הנפש? הוי אומר: אלו התחתוניות (נדרים כב ע"א) ועוד אמרו רבותינו: כל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו, שנאמר: "רשע כגובה אפו בל דרוש אין אלהים כל מזימותיו" (תהילים י ד), ואף משכח תלמודו ומוסיף טיפשות, שנאמר: "כי כעס בחיק כסילים ינוח" (קהלת ז ט), וכתיב: "וכסיל יפרוש איולת" (משלי יג טז) ובידוע שעונותיו מרובים מזכויותיו, שנאמר (שם כט, כב): "ובעל חמה רב פשע" (נדרים כב ע"ב), ועונשו גדול מאוד שנאמר: "גדל חמה נושא עונש" (משלי יט, יט). ואתה רואה, רוב בני אדם, כשהם כועסים ומתחזקים בכעסם, אינם משימים ליבם על מה שעושים ברוב הכעס, ועושים הרבה ענינים בכעסם, מה שלא היו עושים בלא הכעס – כי הכעס מוציא שכלו של אדם מקרבו, עד שמרבה דברי הכעס ונכנס במחלוקת וקנטורים. לכן אי אפשר שינצל הכעסן מחטאים גדולים וכן אמר אליהו לרב יהודה, לא תרתח ולא תחטא (ברכות כט ע"ב לוקט אורחות צדיקים). חז"ל אומרים כל מי שכועס אם חכם חכמתו מסתלקת ממנו אם הוא נביא נבואתו מסתלקת ממנו כן כשמשה רבנו קצף וקרא לבני ישראל שימעו נא המורים חכמתי הסתלקה ומי שלימד את העם הילכות הגאלת כלים אחרי שניצחו במלחמה זה אלעזר הכהן ולא משה רבנו. וכתיב: "ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חוקת התורה" (שם שם , כא) מלמד, שנשתכחה הלכה ממשה (ספרי מטות לא, כא). ועתה הבן: אם כך הגיע למשה רבנו, עליו השלום, שהיה אב לחכמים מה יגיע לכסילים הכועסים?! ולכם אמר שלמה: "אל תיבהל ברוחך לכעוס" (קהלת ז, ט). ידוע חומרת הכעס, כמה החמירו בש"ס ובזוהר הקדוש ובכתבי האר"י ז"ל תסמר שערת אנוש. ולפי חומר שבו, האיש החפץ חיים ויש לו טבע ומידת הכעס, לו בכח יגבר ברוב עוז ותעצומות, לגדור בעצמו גדרים וסיגים למשוך עצמו ולהציל.
הכעס הוא מידה רעה: וכאשר הגרב מחלי הגוף, כן הכעס מחלי הנפש. ואמרו רבותינו: כל הכועס כל מיני גיהנום שולטים בו, שנאמר: "והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך" (קהלת יא, י), ואין רעה אלא גיהנום, שנאמר: "כל פעל ה’ למענהו וגם רשע ליום רעה" (משלי טז ד), ולא עוד, אלא שהתחתוניות שולטות בו, שנאמר: "ונתן ה’ לך שם לב רגז וכליון עינים ודאבון נפש" (דברים כח, סה), אי זה דבר שמכלה את העינים ומדאיב את הנפש? הוי אומר: אלו התחתוניות (נדרים כב ע"א) ועוד אמרו רבותינו: כל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו, שנאמר: "רשע כגובה אפו בל דרוש אין אלהים כל מזימותיו" (תהילים י ד), ואף משכח תלמודו ומוסיף טיפשות, שנאמר: "כי כעס בחיק כסילים ינוח" (קהלת ז ט), וכתיב: "וכסיל יפרוש איולת" (משלי יג טז) ובידוע שעונותיו מרובים מזכויותיו, שנאמר (שם כט, כב): "ובעל חמה רב פשע" (נדרים כב ע"ב), ועונשו גדול מאוד שנאמר: "גדל חמה נושא עונש" (משלי יט, יט). ואתה רואה, רוב בני אדם, כשהם כועסים ומתחזקים בכעסם, אינם משימים ליבם על מה שעושים ברוב הכעס, ועושים הרבה ענינים בכעסם, מה שלא היו עושים בלא הכעס – כי הכעס מוציא שכלו של אדם מקרבו, עד שמרבה דברי הכעס ונכנס במחלוקת וקנטורים. לכן אי אפשר שינצל הכעסן מחטאים גדולים וכן אמר אליהו לרב יהודה, לא תרתח ולא תחטא (ברכות כט ע"ב לוקט אורחות צדיקים). חז"ל אומרים כל מי שכועס אם חכם חכמתו מסתלקת ממנו אם הוא נביא נבואתו מסתלקת ממנו כן כשמשה רבנו קצף וקרא לבני ישראל שימעו נא המורים חכמתי הסתלקה ומי שלימד את העם הילכות הגאלת כלים אחרי שניצחו במלחמה זה אלעזר הכהן ולא משה רבנו. וכתיב: "ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חוקת התורה" (שם שם , כא) מלמד, שנשתכחה הלכה ממשה (ספרי מטות לא, כא). ועתה הבן: אם כך הגיע למשה רבנו, עליו השלום, שהיה אב לחכמים מה יגיע לכסילים הכועסים?! ולכם אמר שלמה: "אל תיבהל ברוחך לכעוס" (קהלת ז, ט). ידוע חומרת הכעס, כמה החמירו בש"ס ובזוהר הקדוש ובכתבי האר"י ז"ל תסמר שערת אנוש. ולפי חומר שבו, האיש החפץ חיים ויש לו טבע ומידת הכעס, לו בכח יגבר ברוב עוז ותעצומות, לגדור בעצמו גדרים וסיגים למשוך עצמו ולהציל.