השגריר האמריקני שהפך ליהודי חרדי
השגריר האמריקני שהפך ליהודי חרדי בעמק רפאים רבבות חיו בעמק רפאים וסביבתה מאז נתחדש שם היישוב, ונזכיר רק דמות אחת ומיוחדת, שמן הראוי אולי לייחד לה יריעה נרחבת בהזדמנות אחרת, וארדר קרסון. לא שמעתם עליו? - לא נורא. קרסון נולד בשנת תקנ"ח בעיר פילדלפיה שבארצות הברית, במשפחה עשירה מאד בת הכת הקוויקרית. הוא למד בטובות שבאוניברסיטאות האמריקניות, שלט בשפות שונות ובין היתר סיים תואר שני במדעי המזרח, דבר שחייב אותו ללמוד את אחת מן השפות ערבית או עברית והוא למד את שתיהן. ללימוד מקצוע זה הגיע אחרי שנלכד בקסמי ספר הספרים שבו ישב וקרא לילה אחר לילה. כשסיים את השתלמותו בקורס הצוערים של משרד החוץ האמריקני ונשאל באיזה מקום על פני כדור הארץ הוא מעדיף לשמש כקונסול אמריקני, השיב מיד וללא הסוס: ארץ ישראל. והוא אכן נשלח בשנת תר"ד (1844) לשמש כקונסול הראשון שארצות הברית הציבה בשגרירותה בירושלים. וארדר קרסון (הקוף בשווא והריש בסגול), עזב אחריו באמריקה אשה וששה ילדים, שסרבו לנטוש את 'סיר הבשר' של ביתם האמיד בפרבר מפואר של פילדלפיה ולהמירם בעיר שכוחה וכמעט חסרת כל, במזרח התיכון. אך קרסון האב ראה בשליחותו זאת משימת חיים. הוא הגיע לירושלים והפך בה לאחת מן הדמויות המרכזיות באותה תקופה. התערה מאד בכל החוגים ובעיקר התקרב לבני היישוב הישן של ירושלים, אשכנזים כספרדים. בחגים הוא הוזמן לסעוד בבתיהם של גדולי התורה בירושלים ובשמחות הושב בכותל המזרח. אט אט התקרב קרסון ליהדות, החל ללמוד ביסודיות לימודי תורה באחת מישיבותיה שלה העיר, ואז החליט לעשות צעד שהפתיע את אמריקה כולה: הקונסול בירושלים, בישרו בוקר אחד הכותרות שם, התגייר ושינה את שמו לישראל מיכאל בועז. צעד שהדהים לא רק את בני משפחתו אלא את האמריקנים כולם שלא היו רגילים למעשה שכזה. בהיותו בירושלים, סייע הקונסול האמריקני רבות לעניי ירושלים והוא נקשר לצרכיהם של עניי העיר. וכאן אנו שבים לעמק רפאים. מתוך לימודיו המעמיקים את תולדות עם ישראל והעיר ירושלים, התאהב קרסון באזור עמק רפאים ובהיסטוריה של המקום. "אם שם חיו פעם יהודים וגידלו את כל התוצרת החלקאית שירושלים נזקקה לו, אמר לעצמו, מדוע לא אחדש אני את פני המקום, ואקים שם חווה חלקאית גדולה שבה יוכלו עניי ירושלים לעבוד ולהתפרנס?" הרעיון שהגה קרסון היה כעשור עוד לפני בואם של הגרמנים לעמק רפאים. רבני ירושלים תמכו בהצעה, אלא שלכל היה ברור שאפשר יהיה להקים שם את החווה אם יהיה כסף. ובירושלים של אז (ולא רק אז) כסף לא היה מן הדברים שהיו בנמצא. קרסון החליט לנסוע הביתה לארצות הברית, למכור שם את רכושו, ובכסף הרב שיקבל יקים את החווה בעמק רפאים. בהגיעו לפילדלפיה הופתע קרסון כשהמוני עיתונאים באו לקבל פניו. סיפורו הפך לסאגה אמריקנית גדולה באותם ימים. ":האיש שיצא קוויקר אמריקני ושב עם שטריימל" כתב אחד העיתונים של אז. וקרסון אכן חבר לבני היישוב היישן של ירושלים, והיה לאחד מהם בהתנהגותו היהודית המקפידה ובלבושו. אלא שאת ההפתעה הגדולה ביותר, הכינו לו בני משפחתו. אשתו והילדים סרבו לאפשר לו לגעת ברכוש, ולא רצו גם להצטרף אליו ולממש את תוכניותיו להקמת החווה בעמק רפאים. קרסון ניהל אתם משפט שדווח לפרטי פרטיו בכל כלי התקשורת האמריקניים. בני המשפחה טענו ש...דעתו נטרפה עליו, והוא דרש לקבל את חלקו ברכוש המשפחתי. אחר דיונים ארוכים ונוקבים בכל הערכאות שם, קיבל בית המשפט האמריקני החלטה סופית, על בסיס 'פשרה'. באשר לטענת בני משפחתו שדעתו נטרפה עליו קבעו השופטים שדעתו מיושבת ואין מתקבלת עמדת המשפחה. אך באשר לכסף, זה יישאר כולו אצל האשה והילדים בארצות הברית ואין הוא רשאי להעביר מרכוש המשפחה לארץ ישראל. קרסון שב לירושלים, מבלי יכולת לממש את רעיון החווה שכל כך רצה להקים. במקום זאת, הקים לעצמו משפחה חדשה וחי בסימטאות העיר העתיקה כדמות מיוחדת במינה. בי"ב בחשוון תרכ"א (סוף 1860) נפטר בירושלים. למחרת פרסם עיתון "המגיד" שראה אז אור בעיר ידיעה שבה נאמר: "גווע ויאסף אל עמיו בירושלים ת"ו גר צדק אחד, צדיק וישר, והניח אחריו שנים בנים אשר נולדו לו מאשתו העברייה אשר לקח בירושלים...התאמץ לכונן מושבות לעבודת האדמה בין אחינו בני ישראל ולא עלתה בידו...היה מדקדק מאד במצוות ויתהלך לפני ה' באמת ובתמים יותר מעשרים שנה"... הוא נטמן בהר הזיתים, וברושלים של היום מסתובבים צאצאיו בני משפחת בועז, האיש שהרפאים קנו את ליבו. (מתוך תוספת לעתון המודיע, כ"ב אלול תשס"ג, ישראל קצובר מדור חדשות ונצורות)
השגריר האמריקני שהפך ליהודי חרדי בעמק רפאים רבבות חיו בעמק רפאים וסביבתה מאז נתחדש שם היישוב, ונזכיר רק דמות אחת ומיוחדת, שמן הראוי אולי לייחד לה יריעה נרחבת בהזדמנות אחרת, וארדר קרסון. לא שמעתם עליו? - לא נורא. קרסון נולד בשנת תקנ"ח בעיר פילדלפיה שבארצות הברית, במשפחה עשירה מאד בת הכת הקוויקרית. הוא למד בטובות שבאוניברסיטאות האמריקניות, שלט בשפות שונות ובין היתר סיים תואר שני במדעי המזרח, דבר שחייב אותו ללמוד את אחת מן השפות ערבית או עברית והוא למד את שתיהן. ללימוד מקצוע זה הגיע אחרי שנלכד בקסמי ספר הספרים שבו ישב וקרא לילה אחר לילה. כשסיים את השתלמותו בקורס הצוערים של משרד החוץ האמריקני ונשאל באיזה מקום על פני כדור הארץ הוא מעדיף לשמש כקונסול אמריקני, השיב מיד וללא הסוס: ארץ ישראל. והוא אכן נשלח בשנת תר"ד (1844) לשמש כקונסול הראשון שארצות הברית הציבה בשגרירותה בירושלים. וארדר קרסון (הקוף בשווא והריש בסגול), עזב אחריו באמריקה אשה וששה ילדים, שסרבו לנטוש את 'סיר הבשר' של ביתם האמיד בפרבר מפואר של פילדלפיה ולהמירם בעיר שכוחה וכמעט חסרת כל, במזרח התיכון. אך קרסון האב ראה בשליחותו זאת משימת חיים. הוא הגיע לירושלים והפך בה לאחת מן הדמויות המרכזיות באותה תקופה. התערה מאד בכל החוגים ובעיקר התקרב לבני היישוב הישן של ירושלים, אשכנזים כספרדים. בחגים הוא הוזמן לסעוד בבתיהם של גדולי התורה בירושלים ובשמחות הושב בכותל המזרח. אט אט התקרב קרסון ליהדות, החל ללמוד ביסודיות לימודי תורה באחת מישיבותיה שלה העיר, ואז החליט לעשות צעד שהפתיע את אמריקה כולה: הקונסול בירושלים, בישרו בוקר אחד הכותרות שם, התגייר ושינה את שמו לישראל מיכאל בועז. צעד שהדהים לא רק את בני משפחתו אלא את האמריקנים כולם שלא היו רגילים למעשה שכזה. בהיותו בירושלים, סייע הקונסול האמריקני רבות לעניי ירושלים והוא נקשר לצרכיהם של עניי העיר. וכאן אנו שבים לעמק רפאים. מתוך לימודיו המעמיקים את תולדות עם ישראל והעיר ירושלים, התאהב קרסון באזור עמק רפאים ובהיסטוריה של המקום. "אם שם חיו פעם יהודים וגידלו את כל התוצרת החלקאית שירושלים נזקקה לו, אמר לעצמו, מדוע לא אחדש אני את פני המקום, ואקים שם חווה חלקאית גדולה שבה יוכלו עניי ירושלים לעבוד ולהתפרנס?" הרעיון שהגה קרסון היה כעשור עוד לפני בואם של הגרמנים לעמק רפאים. רבני ירושלים תמכו בהצעה, אלא שלכל היה ברור שאפשר יהיה להקים שם את החווה אם יהיה כסף. ובירושלים של אז (ולא רק אז) כסף לא היה מן הדברים שהיו בנמצא. קרסון החליט לנסוע הביתה לארצות הברית, למכור שם את רכושו, ובכסף הרב שיקבל יקים את החווה בעמק רפאים. בהגיעו לפילדלפיה הופתע קרסון כשהמוני עיתונאים באו לקבל פניו. סיפורו הפך לסאגה אמריקנית גדולה באותם ימים. ":האיש שיצא קוויקר אמריקני ושב עם שטריימל" כתב אחד העיתונים של אז. וקרסון אכן חבר לבני היישוב היישן של ירושלים, והיה לאחד מהם בהתנהגותו היהודית המקפידה ובלבושו. אלא שאת ההפתעה הגדולה ביותר, הכינו לו בני משפחתו. אשתו והילדים סרבו לאפשר לו לגעת ברכוש, ולא רצו גם להצטרף אליו ולממש את תוכניותיו להקמת החווה בעמק רפאים. קרסון ניהל אתם משפט שדווח לפרטי פרטיו בכל כלי התקשורת האמריקניים. בני המשפחה טענו ש...דעתו נטרפה עליו, והוא דרש לקבל את חלקו ברכוש המשפחתי. אחר דיונים ארוכים ונוקבים בכל הערכאות שם, קיבל בית המשפט האמריקני החלטה סופית, על בסיס 'פשרה'. באשר לטענת בני משפחתו שדעתו נטרפה עליו קבעו השופטים שדעתו מיושבת ואין מתקבלת עמדת המשפחה. אך באשר לכסף, זה יישאר כולו אצל האשה והילדים בארצות הברית ואין הוא רשאי להעביר מרכוש המשפחה לארץ ישראל. קרסון שב לירושלים, מבלי יכולת לממש את רעיון החווה שכל כך רצה להקים. במקום זאת, הקים לעצמו משפחה חדשה וחי בסימטאות העיר העתיקה כדמות מיוחדת במינה. בי"ב בחשוון תרכ"א (סוף 1860) נפטר בירושלים. למחרת פרסם עיתון "המגיד" שראה אז אור בעיר ידיעה שבה נאמר: "גווע ויאסף אל עמיו בירושלים ת"ו גר צדק אחד, צדיק וישר, והניח אחריו שנים בנים אשר נולדו לו מאשתו העברייה אשר לקח בירושלים...התאמץ לכונן מושבות לעבודת האדמה בין אחינו בני ישראל ולא עלתה בידו...היה מדקדק מאד במצוות ויתהלך לפני ה' באמת ובתמים יותר מעשרים שנה"... הוא נטמן בהר הזיתים, וברושלים של היום מסתובבים צאצאיו בני משפחת בועז, האיש שהרפאים קנו את ליבו. (מתוך תוספת לעתון המודיע, כ"ב אלול תשס"ג, ישראל קצובר מדור חדשות ונצורות)