אורי איזנברג
New member
השדרוג האמיתי
השדרוג האמיתי. יום שישי בבוקר, כמו תמיד אני ועופר נפגשים לטיול אופניים. נק' המפגש הפעם, מחלף ניצני עוז על כביש 6. כרגיל אני מקדים ב25 דקות ומחפש לי תעסוקה. תוך חמש דקות אני מוצא את עצמי משוטט במה שנשאר מגוש הבטון שנקרא פעם "מג"ב טול כרם". החניתי את המכונית ופרקתי את האופניים. רכיבה קצרה בשאריות המוצב מגלה שימושים מעניינים למתקנים צבאיים כמו קפיצה מרמפת הנגמ"שים, ושימוש בקירות ההגנה המעוגלים כמעיין וולדרום. בינתיים בלי ששמתי לב עופר הגיע, פרק את האופניים והתחלנו בנסיעה. היעד היום, טיפוס על ג'בל חוריש,ליד בסיס הצנחנים לשעבר "שאנור" ואח"כ ירידה מטורפת וחסרת מעצורים אל אחד היובלים של ואדי אל-בשם. בשביל להגיע ישר אל היעד בלי לבזבז זמן מיותר אנחנו מתחילים בנסיעת כביש לתוך טול כרם. חוצים את הגדר תוך כדי החלפת ברכות לבביות עם עוברי אורח מקומיים בסביבה, ומנסים לנווט עצמנו לכיוון מזרח. לפתע מצאנו את עצמנו בשוּק, התברברנו כבר על ההתחלה. החלטנו לשאול מישהו איך יוצאים מהעיר ואז ראינו שבעצם חצי מהאנשים בשוק הם ישראלים שבאו לעשות קניות לשבת ולחסוך כמה פרוטות. לא עמדנו בפיתוי וגם אנחנו קנינו כמה "חטיפי אנרגיה" בצורת פירות מיובשים, שאלנו מישהו איך יוצאים, והמשכנו בדרכנו. הנסיעה לכיוון מזרח, ממחישה בצורה טובה את השינוי הטופוגרפי בנוף והרי השומרון היפיפיים, והכל כך מאפיינים את האזור מתגלים במלוא הדרם. ואפשר כמובן להרגיש את זה גם ברגליים. בינתיים עופר מספר לי על חנות אופניים חדשה בג'נין שנקראת "מר. זוקי" ע"ש בעל המקום, ושהשמועות אומרות שהמחירים שם ממש נמוכים. ממשיכים לעלות בגובה בצורה מתונה, מסביבנו המון עצי אלון וחרוב, כפרים ערביים ושרידים של קוביות נ"ט שהוצבו פה בימים קשים יותר, שבהם האופציה היחידה לטייל באזור הייתה בצורת סיור רגלי או רכוב במסגרת הצבא. אחרי שלוש שעות וחצי של רכיבה כמעט ללא הפסקה הגענו למחוז חפצנו. יושבים לנוח, ממתינים עד שהקפה ירתח, ובינתיים מביטים מערבה ומשקיפים על המטרופולין הענק הזה שאנו חיים בו, מישור חוף שכולו בטון, ושכמעט אף פעם לא יוצא לנו לראות את כולו מהצד, אולי רק בטיסות לחו"ל. רעש הרתיחה מוציא אותנו מהבהייה הסתמית בנוף (וגם קצת באופניים), שותים ומתחילים את הכיף האמיתי. הירידה מה"ג'בל" מאופיינת בסינגלים שפתחו הולכי רגל שנעים בין הכפרים. המהירות מטורפת, מתלבט אם להיישיר מבט עם הדרך כדי להישאר שלם או להגניב מבט לספידומטר ולחזק את האגו עם איזה שיא מהירות חדש. כמו תמיד הירידות נגמרות בקצב מהיר מהצפוי וכעת נותר רק לחזור הביתה. מתחברים חזרה לכביש, יורדים דרומה,תופסים את קו שכם נתניה, זורקים האופניים לתא המטען של האוטובוס, שואלים את עצמנו איך לא טיילנו פה עד עכשיו, ומחייכים חיוך טפשי לכל הנוסעים שמסתכלים על הליצנים עם הבגדים המצחיקים. ===================== למי שלא הבין השידרוג האמיתי הוא שאולי יום אחד יהיה שלום ואז נוכל לטייל בתא נוף מקסים ומיוחד שכל כך קרוב לבית אבל גם כל כך רחוק. זו באמת יכולה להיות מתנה אמיתי לציבור רוכבי האופניים וזה בהחלט שידרוג אמיתי. ===================== באמת שאין לי שום רמיזה פוליטית, הכוונה הייתה להראות כמה יפה יכול להיות השלום מהזוית של רוכבי האופניים. כל אחד יחליט בעצמו איך הוא חושב שזה צריך להעשות ועל כן גם בספור הפרטים המדוייקים נשארו עמומים ככל האפשר. =====================
השדרוג האמיתי. יום שישי בבוקר, כמו תמיד אני ועופר נפגשים לטיול אופניים. נק' המפגש הפעם, מחלף ניצני עוז על כביש 6. כרגיל אני מקדים ב25 דקות ומחפש לי תעסוקה. תוך חמש דקות אני מוצא את עצמי משוטט במה שנשאר מגוש הבטון שנקרא פעם "מג"ב טול כרם". החניתי את המכונית ופרקתי את האופניים. רכיבה קצרה בשאריות המוצב מגלה שימושים מעניינים למתקנים צבאיים כמו קפיצה מרמפת הנגמ"שים, ושימוש בקירות ההגנה המעוגלים כמעיין וולדרום. בינתיים בלי ששמתי לב עופר הגיע, פרק את האופניים והתחלנו בנסיעה. היעד היום, טיפוס על ג'בל חוריש,ליד בסיס הצנחנים לשעבר "שאנור" ואח"כ ירידה מטורפת וחסרת מעצורים אל אחד היובלים של ואדי אל-בשם. בשביל להגיע ישר אל היעד בלי לבזבז זמן מיותר אנחנו מתחילים בנסיעת כביש לתוך טול כרם. חוצים את הגדר תוך כדי החלפת ברכות לבביות עם עוברי אורח מקומיים בסביבה, ומנסים לנווט עצמנו לכיוון מזרח. לפתע מצאנו את עצמנו בשוּק, התברברנו כבר על ההתחלה. החלטנו לשאול מישהו איך יוצאים מהעיר ואז ראינו שבעצם חצי מהאנשים בשוק הם ישראלים שבאו לעשות קניות לשבת ולחסוך כמה פרוטות. לא עמדנו בפיתוי וגם אנחנו קנינו כמה "חטיפי אנרגיה" בצורת פירות מיובשים, שאלנו מישהו איך יוצאים, והמשכנו בדרכנו. הנסיעה לכיוון מזרח, ממחישה בצורה טובה את השינוי הטופוגרפי בנוף והרי השומרון היפיפיים, והכל כך מאפיינים את האזור מתגלים במלוא הדרם. ואפשר כמובן להרגיש את זה גם ברגליים. בינתיים עופר מספר לי על חנות אופניים חדשה בג'נין שנקראת "מר. זוקי" ע"ש בעל המקום, ושהשמועות אומרות שהמחירים שם ממש נמוכים. ממשיכים לעלות בגובה בצורה מתונה, מסביבנו המון עצי אלון וחרוב, כפרים ערביים ושרידים של קוביות נ"ט שהוצבו פה בימים קשים יותר, שבהם האופציה היחידה לטייל באזור הייתה בצורת סיור רגלי או רכוב במסגרת הצבא. אחרי שלוש שעות וחצי של רכיבה כמעט ללא הפסקה הגענו למחוז חפצנו. יושבים לנוח, ממתינים עד שהקפה ירתח, ובינתיים מביטים מערבה ומשקיפים על המטרופולין הענק הזה שאנו חיים בו, מישור חוף שכולו בטון, ושכמעט אף פעם לא יוצא לנו לראות את כולו מהצד, אולי רק בטיסות לחו"ל. רעש הרתיחה מוציא אותנו מהבהייה הסתמית בנוף (וגם קצת באופניים), שותים ומתחילים את הכיף האמיתי. הירידה מה"ג'בל" מאופיינת בסינגלים שפתחו הולכי רגל שנעים בין הכפרים. המהירות מטורפת, מתלבט אם להיישיר מבט עם הדרך כדי להישאר שלם או להגניב מבט לספידומטר ולחזק את האגו עם איזה שיא מהירות חדש. כמו תמיד הירידות נגמרות בקצב מהיר מהצפוי וכעת נותר רק לחזור הביתה. מתחברים חזרה לכביש, יורדים דרומה,תופסים את קו שכם נתניה, זורקים האופניים לתא המטען של האוטובוס, שואלים את עצמנו איך לא טיילנו פה עד עכשיו, ומחייכים חיוך טפשי לכל הנוסעים שמסתכלים על הליצנים עם הבגדים המצחיקים. ===================== למי שלא הבין השידרוג האמיתי הוא שאולי יום אחד יהיה שלום ואז נוכל לטייל בתא נוף מקסים ומיוחד שכל כך קרוב לבית אבל גם כל כך רחוק. זו באמת יכולה להיות מתנה אמיתי לציבור רוכבי האופניים וזה בהחלט שידרוג אמיתי. ===================== באמת שאין לי שום רמיזה פוליטית, הכוונה הייתה להראות כמה יפה יכול להיות השלום מהזוית של רוכבי האופניים. כל אחד יחליט בעצמו איך הוא חושב שזה צריך להעשות ועל כן גם בספור הפרטים המדוייקים נשארו עמומים ככל האפשר. =====================
