השד העדתי - פאסה?? אני לא בטוחה...
אני ילידת הארץ. ממוצא מרוקאי - לא בהירת עור ושיער ולא תכולת עיניים, בקיצור "רואים עליי". לפני נישואיי, יצאתי עם בחור אשכנזי אמיד מיישוב מבוסס. הכל היה טוב ויפה, עד שהביא אותי לפגוש את הוריו... הם היו נחמדים אליי, מאוד אפילו, אבל מתחת לחיוך הרגשתי את הזעזוע. לא לקח הרבה זמן והם התחילו לשגע את הבן שלהם ולעשות לו סנקציות אם הוא ימשיך להיפגש איתי כי אנחנו "לא מתאימים": לא מבחינת מוצא, לא מבחינת מצב כלכלי ולא מבחינת סטטוס חברתי (הוריי שייכים למעמד הבינוני). בסוף נפרדנו, מסיבות שונות. לאחר זמן מה, פגשתי את האבא של הבחור, שהתעניין בנימוס מה שלומי ומה אני עושה. אמרתי לו שאני סטודנטית לרפואה. "את לומדת להיות אחות... יפה", הוא אומר לי. "לא, רפואה", אני מסבירה. אם אפשר היה לצלם בווידאו את הבעת פניו
כאילו שאמרתי לו שאני מגדלת בבית חייזר. מאז חלפו כמה שנים טובות, ועד היום אני נתקלת בתגובות מזלזלות של פציינטים (האמת, המבוגרים והאשכנזים שביניהם) בקשר למוצא שלי; הם לא יודעים שאני מבינה קצת אידיש... רק לאחרונה הייתי בסרט "שבעה" של רונית אלקבץ. זכיתי לשמוע מקהל הצופים תגובות רמות בנוסח "איזה ברברים", "איזה דפוקים", "גועל נפש" ועוד פנינים. התנהגות, אגב, שמעידה דווקא על אי-תרבותם של המעירים. עדה זה עניין של תרבות. תרבות זה עניין של התנהגות. אצל מזרחיים מקובל יותר להחצין רגשות (לטוב ולרע). אני לא מכלילה, כי כל אדם הוא אינדיבידואל, אבל בהחלט ניתן להתייחס לקודים חברתיים שונים ודרכי התנהגות שונות אצל בני עדות שונות. בעבודה שלי, בה פוגשים הרבה אנשים מסוגים שונים ובדרך-כלל ברגעי מצוקה ומכאוב, ההבדלים הללו בולטים מאוד. כל רופא צעיר צריך ללמוד זאת בתחילת דרכו כי הרבה פעמים זה עלול להטעות; יכול להיות שאדם מאופק לא יפגין את סבלו כמו אדם מוחצן יותר שסובל פחות אבל "עושה רעש" כאילו עוד שנייה הוא מת
טוב, מטרת החפירה הנ"ל היא להבהיר: 1. כן, יש הבדלים במנטליות ובהתנהגות בין בני עדות שונות שנובעים מהתרבות השונה, ולכן יש לקחת זאת בחשבון כשרוצים לשפוט סיטואציה. לא לשפוט דרך העיניים שלך והתרבות שלך, אלא של האדם המדובר (ע"ע שרמוטה, סתמי...) 2. השד העדתי עדיין קיים; אשכנזים-מזרחיים, אשכנזים בינם לבין עצמם, מזרחיים בינם לבין עצמם, רוסים, אתיופים... אפשר להבין מאיפה מגיעים ה"פרידמנים" של עינב וה"יוסית" של צבר ושפרה. אני סבורה שהמשחק הזה מרתק; אפשר ללמוד ממנו הרבה על החברה הישראלית ועל החברה האנושית בכלל. מי שיצליח לשים בצד את הסטיגמות ויראה את האנשים כמו שהם באמת, את מה שמניע אותם, יוכל ממש ליהנות מ"האח הגדול" ולהרחיב את אופקיו.
אני ילידת הארץ. ממוצא מרוקאי - לא בהירת עור ושיער ולא תכולת עיניים, בקיצור "רואים עליי". לפני נישואיי, יצאתי עם בחור אשכנזי אמיד מיישוב מבוסס. הכל היה טוב ויפה, עד שהביא אותי לפגוש את הוריו... הם היו נחמדים אליי, מאוד אפילו, אבל מתחת לחיוך הרגשתי את הזעזוע. לא לקח הרבה זמן והם התחילו לשגע את הבן שלהם ולעשות לו סנקציות אם הוא ימשיך להיפגש איתי כי אנחנו "לא מתאימים": לא מבחינת מוצא, לא מבחינת מצב כלכלי ולא מבחינת סטטוס חברתי (הוריי שייכים למעמד הבינוני). בסוף נפרדנו, מסיבות שונות. לאחר זמן מה, פגשתי את האבא של הבחור, שהתעניין בנימוס מה שלומי ומה אני עושה. אמרתי לו שאני סטודנטית לרפואה. "את לומדת להיות אחות... יפה", הוא אומר לי. "לא, רפואה", אני מסבירה. אם אפשר היה לצלם בווידאו את הבעת פניו
