השואה הגדולה והשואות "הקטנות"
שואת יהודי אירופה היא בדמינו ואנו חוזרים ודשים בה, - ואין צורך להסביר מדוע. אין אח ורע לשואה זו. ברם, האם אין אנו מפחיתים בכך ואולי אפילו מתעלמים משואות אחרות שאירעו לעמנו האומלל? הרהורים אלה – העלולים להיראות כמוזרים – התעוררו בקרבי למקרא ספרה של רופאה אלמונית, ד"ר אניה מכבי [יורש] בשם "כוכב לא יכבה", שיצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד. ד"ר מכבי נולדה באחד היישובים החקלאיים ברוסיה והיא מקדישה את ספרה ליישובים מופלאים אלה, שנמחקו מעל פני האדמה, תחילה בתקופת המהפכה הקומוניסטית וסופית בידי הנאצים. יישובים אלה מנו יותר מ- 3% מכלל יהודי רוסיה [עמ' 42] והם היוו בסיס לעליות השונות שיישבו אח"כ את ארצנו [עמ' 39,44]. כיצד הוקמו יישובים אלה? יהודי רוסיה סבלו אין סוף התנכלויות, הן מהשלטון והן מהאוכלוסיה. הרי כמה דוגמאות: "הוטלו על היהודים מסים מיוחדים על בשר כשר ועל נרות" [בשנת 1884, עמ' 30]. "שנות השמונים ברוסיה נרשמו בהיסטוריה כשנות פרעות אכזריות ביהודים. עצם המילה 'פוגרום' נולדה ונקלטה בלשונות עמים אחרים בהשפעת מאורעות אותה תקופה – תקופה אפלה בחיי היהדות." לא במקרה כתב ביאליק את "בעיר ההריגה" בעת הפוגרומים, - יצירה המהדהדת עד היום באזנינו. "המכה הקשה ביותר שנחתה על היהודים היתה גירושם ממוסקבה בשנת 1891. כעשרים אלף בעלי מלאכה יהודיים שהתגוררו במוסקבה והיו בידיהם היתרי מגורים, גורשו כפושעים..." [עמ' 38] "הרי מה שכתב ב- 1885 העיתון הריאקציוני "הזמן החדש": "יאלטה הפכה לקן ז'ידים, נעשתה דומה יותר ויותר לברדיצ'ב...היהודים נוהרים לשם...גם להרחבת עסקיהם המלוכלכים. ...את הז'רגון של הז'ידים אפשר לשמוע בכל מקום. יש לשים קץ לשיטפון יהודי זה, שאם לא כן ייאלצו הרוסים ליסוע לחו"ל [עמ' 41]. בשנת 1804 יצא "חוק היהודים" שקבע – בין השאר – שיש לגרש את היהודים מהכפרים שבתחום המושב: "בה בשנה [בשנת 1807] החל שילוח המוני היהודים המרזחנים מכפרי תחום המושב. היה זה לא שילוח, אלא גירוש שבוצע באכזריות בלתי רגילה. איכרים מבני המקום עזרו לחיילים להשליך לרחוב את מיטלטליהם העלובים של היהודים, צהלו לאידם והתקלסו ביהודים המתייפחים, כשהושיבו אותם עם הוריהם הקשישים וילדיהם הקטנים על עגלה בין הצרורות. אכזרי במיוחד היה הגירוש בפלך ויטבסק. בערי השדה ובעיירות היו משאירים את המגורשים ממש ברחוב תחת כיפת השמיים".. כך החלו להיוולד היישובים היהודיים: הוצע ליהודים שנזרקו מהכפרים – ולא היה להם כל נסיון בחקלאות - לעבור לחבל חרסון ואח"כ קרים ולעבד קרקע שאיש לא חפץ בה; זה במסעות שבהם מתו אלפים. למשל: "יהודים שהעידו...סיפרו שלא ניתן להם עגלות די הצורך ואפילו החלשים ביותר נאלצו ללכת ברגל...במשך ארבעה ימי השייט על הדנייפר הוכו היהודים ע"י העגלונים ופועלי הנמל במקלות....הכריחו אותם ללכת גם בלילות...עד מאי 1841 מתו...548 נפש" וזה במסע אחד. הקברות היו מפוזרים לאורך הדרכים, בלי שאיש יידע מי בא אל קרבם. שואה "קטנה". צרפו לכך את גירוש ספרד, את הגירושים מאנגליה וצרפת, את העלאת יהודים על מוקד בגרמניה ובמקומות אחרים זמן רב לפני הנאצים, פוגרומים פה ושם ועוד ועוד ותקבלו תמונה של שואה "קטנה" ועוד שואה "קטנה". בראיה כוללת, לא ניתן לנתק את השואה באירופה לשואות "הקטנות" שליוו את עם ישראל לאורך כל הדרך וכך גם יוצגו הדברים, לדעתי, ככל שיחלוף הזמן.
שואת יהודי אירופה היא בדמינו ואנו חוזרים ודשים בה, - ואין צורך להסביר מדוע. אין אח ורע לשואה זו. ברם, האם אין אנו מפחיתים בכך ואולי אפילו מתעלמים משואות אחרות שאירעו לעמנו האומלל? הרהורים אלה – העלולים להיראות כמוזרים – התעוררו בקרבי למקרא ספרה של רופאה אלמונית, ד"ר אניה מכבי [יורש] בשם "כוכב לא יכבה", שיצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד. ד"ר מכבי נולדה באחד היישובים החקלאיים ברוסיה והיא מקדישה את ספרה ליישובים מופלאים אלה, שנמחקו מעל פני האדמה, תחילה בתקופת המהפכה הקומוניסטית וסופית בידי הנאצים. יישובים אלה מנו יותר מ- 3% מכלל יהודי רוסיה [עמ' 42] והם היוו בסיס לעליות השונות שיישבו אח"כ את ארצנו [עמ' 39,44]. כיצד הוקמו יישובים אלה? יהודי רוסיה סבלו אין סוף התנכלויות, הן מהשלטון והן מהאוכלוסיה. הרי כמה דוגמאות: "הוטלו על היהודים מסים מיוחדים על בשר כשר ועל נרות" [בשנת 1884, עמ' 30]. "שנות השמונים ברוסיה נרשמו בהיסטוריה כשנות פרעות אכזריות ביהודים. עצם המילה 'פוגרום' נולדה ונקלטה בלשונות עמים אחרים בהשפעת מאורעות אותה תקופה – תקופה אפלה בחיי היהדות." לא במקרה כתב ביאליק את "בעיר ההריגה" בעת הפוגרומים, - יצירה המהדהדת עד היום באזנינו. "המכה הקשה ביותר שנחתה על היהודים היתה גירושם ממוסקבה בשנת 1891. כעשרים אלף בעלי מלאכה יהודיים שהתגוררו במוסקבה והיו בידיהם היתרי מגורים, גורשו כפושעים..." [עמ' 38] "הרי מה שכתב ב- 1885 העיתון הריאקציוני "הזמן החדש": "יאלטה הפכה לקן ז'ידים, נעשתה דומה יותר ויותר לברדיצ'ב...היהודים נוהרים לשם...גם להרחבת עסקיהם המלוכלכים. ...את הז'רגון של הז'ידים אפשר לשמוע בכל מקום. יש לשים קץ לשיטפון יהודי זה, שאם לא כן ייאלצו הרוסים ליסוע לחו"ל [עמ' 41]. בשנת 1804 יצא "חוק היהודים" שקבע – בין השאר – שיש לגרש את היהודים מהכפרים שבתחום המושב: "בה בשנה [בשנת 1807] החל שילוח המוני היהודים המרזחנים מכפרי תחום המושב. היה זה לא שילוח, אלא גירוש שבוצע באכזריות בלתי רגילה. איכרים מבני המקום עזרו לחיילים להשליך לרחוב את מיטלטליהם העלובים של היהודים, צהלו לאידם והתקלסו ביהודים המתייפחים, כשהושיבו אותם עם הוריהם הקשישים וילדיהם הקטנים על עגלה בין הצרורות. אכזרי במיוחד היה הגירוש בפלך ויטבסק. בערי השדה ובעיירות היו משאירים את המגורשים ממש ברחוב תחת כיפת השמיים".. כך החלו להיוולד היישובים היהודיים: הוצע ליהודים שנזרקו מהכפרים – ולא היה להם כל נסיון בחקלאות - לעבור לחבל חרסון ואח"כ קרים ולעבד קרקע שאיש לא חפץ בה; זה במסעות שבהם מתו אלפים. למשל: "יהודים שהעידו...סיפרו שלא ניתן להם עגלות די הצורך ואפילו החלשים ביותר נאלצו ללכת ברגל...במשך ארבעה ימי השייט על הדנייפר הוכו היהודים ע"י העגלונים ופועלי הנמל במקלות....הכריחו אותם ללכת גם בלילות...עד מאי 1841 מתו...548 נפש" וזה במסע אחד. הקברות היו מפוזרים לאורך הדרכים, בלי שאיש יידע מי בא אל קרבם. שואה "קטנה". צרפו לכך את גירוש ספרד, את הגירושים מאנגליה וצרפת, את העלאת יהודים על מוקד בגרמניה ובמקומות אחרים זמן רב לפני הנאצים, פוגרומים פה ושם ועוד ועוד ותקבלו תמונה של שואה "קטנה" ועוד שואה "קטנה". בראיה כוללת, לא ניתן לנתק את השואה באירופה לשואות "הקטנות" שליוו את עם ישראל לאורך כל הדרך וכך גם יוצגו הדברים, לדעתי, ככל שיחלוף הזמן.