השוואה בין ילדים

[nat345]

השוואה בין ילדים

שלום לכולם,
כתבתי כאן קודם על כך שאנחנו בתחילת הדרך בתור משפחה מורכבת, עכשיו יש קושי נוסף, הבן זוג שלי משווה בין הבת שלו בת (5) בציון כמה היא טובה וממושמעת וחכמה ועצמאית , לעומת הבן שלי שגדול ממנה בשנתיים ולא מקשיב, בוחן גבולת כל הזמן ולא מוכן להישאר לבד בחדר כשהילדה שלו בסביבה (כאילו מציק לה) וגם אחרי גירושים יש חרדת נטישה, אני כמובן מגוננת על הבן שלי , השאלה היא איפה הגבול כי אני חוששת שהילד שלי הופך להיות "שעיר לעזאזאל" לעומת ה"מושלמת" שלו ואני לא יודעת אם אני אוכל להשלים עם הביקורת שלו כלפיו,
אשמח לשמוע אם למישהו יש רעיונות איך לפתור את המצב בלי הרבה מלחמות

 

[כוכבית101]

זו נקודה מענינת ביותר.

לטעמי יש פה שני אספקטים.
הראשון, השוואה טבעית , גם אני משווה בין ילדי, אבל מקבלת את שניהם על השוני ביניהם,כל עוד הוא מקבל את בנך, הכל בסדר,ניתן כמובן לחדד לו את הנקודה שכל האנשים בעולם שונים ולכל ילד קצב התפתחות ואופי שונים ואין פה שום תחרות , או בוא ונחכה ונראה את " המוצר" המוגמר .....
הנקודה השניה וזה קורה במשפחות מורכבות שהביקורת על הילד היא מעין ביקורת סמויה עבורך, זו נקודה הרבה יותר בעייתית ודורשת שיחות עם הבן זוג על מנת להבין אם אכן זה כך.
בכל אחד מהמקרים יש לטעמי להיות עם היד על הדופק ולא להרפות עד שהענין יובהר.

 

[כוכבית101]

תוספת

לא הייתי פה , ורק עכשיו קראתי פוסט קודם שלך, בו טענת שאת אימפולסיבית וגם מקנאה לבתו, נראה לי יותר שבנך מהווה מין צינור התקשרות ( עקיף ולא נכון) לטענות מסויימות של בן זוגך כלפייך.
משהו כאילו התפוח לא נפל רחוק מהעץ.
שווה מאוד לטפל בנושא הזה ולפתח כלים לדיאלוג ישיר ביניכם.

 

[nat345]

תודה

את צודקת הוא מאשים אותי בכך שאני אמא לא הכי סבלנית בעולם ולעומתי הוא חושב שהוא אבא מס' 1, כיוון שגידל את ביתו לבד
אנחנו רק בתחילת הדרך ואני מקווה שזה יסתדר,
תודה בכל מקרה

 

[זהב טה ו ר]

מהצד השני

אני מודה שיש לי המון ביקורת כלפי הדרך שבה בן הזוג שלי מגדל את ילדיו.
כן - הביקורת אינה כלפיהם, כי זו לא אשמתם, אלא כלפיו וכלפי איך שהוא מאפשר להם להתנהג.
הגבולות שלו שונים מהגבולות שלי, ולמרות שאצלנו מדובר בילדים בוגרים, עדיין זה משפיע, ועדיין התמודדתי עם "למה הם כן ואנחנו לא"
אני מתארת לעצמי שזו גם חלק מהתחושה של בן-זוגך, קל וחומר כשמדובר בילדים קטנים.
למרות שבדיונים קודמים בפורום גילינו שלרוב כל הורה מחנך את ילדיו שלו, נראה לי שכשמדובר בגילאים צעירים אתם חייבים לנקוט בגישה שווה ואחידה.
כבר אמרתי יעוץ זוגי, לא?

 

[כוכבית101]

חנוך לנער לפי דרכו

הורות אינה ספורט תחרותי ......
כתבה נחמדה בנושא
http://www.he.chabad.org/library/article_cdo/aid/1388119/jewish/-.htm

 

[זהב טה ו ר]

עזבי סיסמאות - דברי תכל'ס

מה עושים כשהורה אחד דורש מילדיו לפנות את צלחתם ואפילו להעמיסה במדיח, בעוד ההורה השני אינו מעודד את ילדיו להתנהלות שכזו?
כשהורה אחד מציב נוהלי שינה ברורים, בעוד להורה השני לא מפריע אם הילד נרדם מול הטלויזיה מתי שבא לו?
כשהורה אחד מצפה מילדיו שישתתפו בנקיון הבית, בעוד ההורה השני אינו מבקש מילדיו לנקות אפילו את חדרם שלהם?

 

[מנסה ומתנסה]

מנסה לענות ... (כמובן שבשם עצמי בלבד )

הייתי מעודדת את הילדים לפנות גם את הצלחות של האחים,
כשאת (עם או בלי בעלך) שותפים גם כן... אני מאמינה שכך גם אצל
האחים תיווצר תחושת שותפות...
לגבי טלויזיה... אם היא משותפת הייתי מכבה כשהילד שלך צריך להרדם
(ומסבירה לבן זוגי את הנזק מהרגלי הרדמות מול הטלויזיה)...
נקיון הבית - הייתי מציעה לילדים של בן הזוג להשתתף בנקיון הבית יחד איתכם,
הייתי מציעה להם לעזור ולנקות יחד איתי את חדרם.

 

[כוכבית101]

אין פה בכלל ענין של ססמאות

אנחנו מדברות על שני דברים שונים לחלוטין.
את מדברת על סדר ונהלי הבית, ברור לחלוטין שלא יכולים להיות שני מנהלים שאינם רואים בעין אחת את נהלי הבית.
לענין זה צריך לעשות תאום עמדות , ילדים זקוקים למסגרות קבועות ולחינוך לנורמות שעולות בקנה אחד עם הנורמות שלכם.
כמובן שהענין הזה אינו בעיה של הילדים אלא של בני הזוג ושם הוא גם צריך להתפתר.

הנושא שאני דברתי עליו הוא ענין לימודי , פה טענתי שלאנשים שונים יכולות וקצבים שונים ואין לדרוש מהם להיות זהים.
ואפרט, אם הבת תלמידה משקיענית והבן שובב ובראש מעיניו דוקא פעילויות ספורטיביות , אז ברור שצריך ללכת לקראת אהבותיו ולא סוף העולם אם יביא ציונים מעט גרועים יותר ( במשורה ) , או למשל אם הבן מצטיין בחשבון והנדסה והבת לעומתו נוטה יותר למקצועות הומניים, אין לדרוש מהם אותן דרישות.

פה הכוונה באימרה, חנוך לנער על פי דרכו.
הכוונה כמובן לתת לכל אחד להתפתח לפי כשרונותיו , נטיות לבו וקצב הלמידה שלו.
מקווה שהסברתי את עצמי טוב יותר.

 

[kisslali]

אצלינו זה היה דומה ושונה

גם הזוגי מתנהל מול בנו אחרת לגמרי - אצלו זו הורות מתוך רגשות אשם נטו, הילד היה מגיע והמסיבה הייתה מתחילה. לשמחתי מעולם לא נבדקו גבולות התנהלות בבית כי הילד אף פעם לא גר איתנו.
השונה זה שהילדים שלי אף פעם לא שאלו למה, גם כשהיו צעירים הבינו שככה זה אצלו וככה זה אצלי וזהו. מודה שזה משהו שחששתי ממנו ושמחתי שלא קרה.

ללי

 

[התחלות2015]

אכן נושא מאתגר..

וגם אנחנו דנים בו לא פעם.
מה גם שיש חוסר איזון מובנה במערכות היחסים במשפחה המורכבת שלנו, שכן לילדי אין הורה נוסף, ולילדים של בעלי יש אמא שאצלם הם גרים, ושהתפיסה החינוכית שלה שונה לחלוטין משלי.
בעלי חי עם הילדים שלי,ומעורב מאוד בחיים שלהם , בעוד שלי אין השפעה מהותית על חינוך ילדיו ( למעט הצעיר, וגם באופן די מוגבל..) .
אני הצבתי גבול ברור עוד מראשית הקשר שלנו , שאצלי בבית מתנהגים לפי הכללים שלנו. ( כולל לפנות צלחת מהשולחן , גם אם לא רגילים). לשמחתי לא נתקלתי בהתנגדות.
מאוד משתדלים שלא להשוות בין הילדים מבחינת יכולות והישגים, כי הם באמת מאוד שונים זה מזה ( ולכל אחד מעלות בתחומים אחרים ומגרעות בתחומים שונים..) .
היו מקרים שהאמצעי שלי שאל "למה ל @#$% מותר ... ולי את לא מרשה?" אז השבתי שזו ההחלטה של ההורים שלו, ואני חושבת אחרת . בדיוק כמו שיש הורים של חברים שלו שנוהגים אחרת ממני בכל מיני תחומים.
לקח לי זמן להחליט עם עצמי עד כמה אני משחררת את החינוך של הילדים שלי ( שהיה בבלעדיות מוחלטת שלי מאז שאביהם נפטר ) ומוכנה שבעלי יתערב. ( כמובן שעם המעבר למגורים משותפים והנשואים זה הפך יותר משמעותי )
אני עדיין בתהליך.. יש תחומים שאני מבקשת ממנו שלא יתערב בהם בכלל. ומנגד, יש תחומים שהבנתי שאני לא מתערבת בהם ביחסים בינו לבין ילדיו, כי התפיסה שלנו מאוד שונה...
מאחר וילד משותף לא עומד על הפרק בשלב זה..ישנם חילוקי דעות שכנראה יישארו כאלו.

 

[nat345]

תודה רבה לכולם

תודה על התגובות קיבלתי קצת פרופורציות אני רק עכשיו מתחילה להבין לאן נכנסתי, אבל אהבה שווה את הכל

מודה שהייתי תמימה