ממתיק סוד1
New member
השוואה בין סוציאל דמוקרטיה לקפיטליזם
שאלו אותי מה ההבדל בין סוציאל דמוקרטיה לקפיטליזם? ובכן ערכתי השוואה בין השתיים לפי קטגוריות, ואלה הן תוצאות ההשוואה: חינוך: בקפיטליזם האזרח מממן את לימודי הילדים שלו, כך שמי שיש לו כסף ואמצעים, יכול להרשות לעצמו לרכוש עבור ילדיו את החינוך הטוב והגבוה ביותר, ומי שאין לו מקבל את המורים הגרועים ביותר, השכלה נמוכה ותנאי לימוד קשים שאינם מאפשרים לו להתקדם ולהצליח בחיים, וגם הילדים של מי שאין לו נשארים מאחור, בעוד שהילדים של מי שיש לו הם אלה שמתקדמים ומצליחים, ואף מגיעים לעמדות מפתח. מה שמבטיח שגם הדורות הבאים במדינה ימשיכו באותה שיטה של אפליה. בסוציאל דמוקרטיה לעומת זאת, המדינה מממנת את חינוך כל הילדים מגיל אפס ועד לאוניברסיטה, כך שאין אפליה בין ילד לילד, רק בשל מצבם הפיננסי של הוריו. גם אין כל צורך בהפגנות של סטודנטים, מכיוון שהסטודנטים, כמו כל שאר התלמידים במדינה, מקבלים מהמדינה את ההשכלה הגבוהה שלהם בחינם, ולא חשוב בכלל מי הוריהם. עבודה: בקפיטליזם האזרח נאלץ לעבוד בכל עבודה שנותנים לו, אסור לו לסרב לקבל שום עובדה, גם אם זו עבודה במישרה חלקית בלבד, ואפילו אם מדובר בעבודה בשכר רעב, כמו להיות עובד קבלן ללא תנאים וללא זכויות, או להיות שייך לחברת כו"א שלוקחת לעצמה חלק גדול ממה שהוא מרוויח. בקפיטליזם הכל תלוי במעסיקים וברצונם והמדינה רוקדת לחלילם ומפחדת להכעיסם. על כן זכויות העובדים ותנאיהם הם לא דבר חשוב במדינה קפיטליסטית. בסוציאל דמוקרטיה לעומת זאת, כל אזרח עובד בעבודה המתאימה לו, וברוב המקרים בעבודה המותאמת לו ולמצבו באופן אישי. על אף אחד לא נכפה לעבוד בעבודה שאינה מתאימה לו, ומי שאינו מסוגל לעבוד, המדינה עוזרת לו ותומכת בו, ולא משליכה אותו לכלבים. בסוציאל דמוקרטיה בניגוד לקפיטליזם, לא הכל תלוי במעסיקים וברצונם, העובדים הם אלה שקובעים מה יהיה שכרם ותנאיהם. ומעסיק שמפר הסכם קיבוצי עם עובדיו, לא רק העובדים כולם, גם מחברות ועסקים אחרים במדינה, מחרימים אותו ואת עסקיו, כי אם כל העם עומד מאחורי ההחרמה הזאת ואף אזרח לא מפר אותה. כך שאף מעסיק אינו מוכן ליטול על עצמו כזה סיכון ועל כן המעסיקים מתייחסים לעובדיהם כיאות ומשלמים להם שכר הוגן על עבודתם אצלם, מה שמבטיח שזכויות העובדים במדינה יישמרו. בסוציאל דמוקרטיה בניגוד לקפיטליזם הדורסני, זכויות העובדים הם הדבר החשוב ביותר. בריאות: בקפיטליזם האזרח נאלץ לשלם על כל טיפול, ביקור אצל רופא, תרופות, ניתוחים, אישפוזים ומה לא... המדינה מערימה קשיים על מי שאין לו, בעוד שמי שיש לו יכול לרכוש לעצמו את הרופאים הטובים ביותר ואת הטיפולים הטובים ביותר. בקפיטליזם אפליה היא שם המשחק, גם בבריאות. בסוציאל דמוקרטיה לעומת זאת, המדינה מממנת את הטיפולים, התרופות, הניתוחים והאישפוזים של כל אזרח במדינה. אזרח במדינה סוציאל דמוקרטית אינו נאלץ לשלם על תרופות ועל ביקור אצל רופא, כך שאין כל סיכוי לאפליה בין מי שיש לו למי שאין לו, וכולם זוכים לקבל את כל מה שהם צריכים בכדי להחלים ולהבריא כמה שיותר מהר. רווחה: בקפיטליזם אזרח שאין באפשרותו לעבוד ולהתפרנס בכוחות עצמו, נופל בין הכסאות והמדינה במקרה הטוב מזלזלת בו ומשליכה אותו לכלבים, ובמקרה הרע מתעללת בו, שוללת את זכויותיו, משפילה ורומסת את כבודו באמצעות שוק עבדים נוסח תוכנית ויסקונסין, שכופה על אנשים חולים, נכים ומוגבלים לעבוד, ועוד ללא שכר. ואם לא די בכך, קצבאות הסעד והרווחה מקוצצים באופן שיטתי פעם אחר פעם, והמדינה חותכת בבשר החי ללא מצפון וללא רחמים. למעשה לולא בתי התמחוי ועמותות המזון למיניהם שקמו במדינות הקפיטליסטיות והחליפו את תפקידה של המדינה ואיפשרו לה להסיר את אחריותה כלפי אזרחיה, שיעורי הרעב והתמותה במדינות הללו היו אף גבוהים ומחרידים ביותר. בסוציאל דמוקרטיה לעומת זאת, המדינה נותנת יחס ותמיכה לכל אזרח שאינו מסוגל לעבוד ולהתפרנס בכוחות עצמו, מעניקה לו קצבת מחייה המבטיחה את בטחונו האישי, ומלווה אותו לכל אורך הדרך. כך שכל האזרחים במדינה סוציאל דמוקרטית מוגנים ואף אזרח לא נאלץ לנבור בפחים ולחפש אחר שאריות מזון שהשליך איזה קאפיטליסט עשיר, או למצוא את עצמו בבית תמחוי. כך שתחליטו אתם מה עדיף...
שאלו אותי מה ההבדל בין סוציאל דמוקרטיה לקפיטליזם? ובכן ערכתי השוואה בין השתיים לפי קטגוריות, ואלה הן תוצאות ההשוואה: חינוך: בקפיטליזם האזרח מממן את לימודי הילדים שלו, כך שמי שיש לו כסף ואמצעים, יכול להרשות לעצמו לרכוש עבור ילדיו את החינוך הטוב והגבוה ביותר, ומי שאין לו מקבל את המורים הגרועים ביותר, השכלה נמוכה ותנאי לימוד קשים שאינם מאפשרים לו להתקדם ולהצליח בחיים, וגם הילדים של מי שאין לו נשארים מאחור, בעוד שהילדים של מי שיש לו הם אלה שמתקדמים ומצליחים, ואף מגיעים לעמדות מפתח. מה שמבטיח שגם הדורות הבאים במדינה ימשיכו באותה שיטה של אפליה. בסוציאל דמוקרטיה לעומת זאת, המדינה מממנת את חינוך כל הילדים מגיל אפס ועד לאוניברסיטה, כך שאין אפליה בין ילד לילד, רק בשל מצבם הפיננסי של הוריו. גם אין כל צורך בהפגנות של סטודנטים, מכיוון שהסטודנטים, כמו כל שאר התלמידים במדינה, מקבלים מהמדינה את ההשכלה הגבוהה שלהם בחינם, ולא חשוב בכלל מי הוריהם. עבודה: בקפיטליזם האזרח נאלץ לעבוד בכל עבודה שנותנים לו, אסור לו לסרב לקבל שום עובדה, גם אם זו עבודה במישרה חלקית בלבד, ואפילו אם מדובר בעבודה בשכר רעב, כמו להיות עובד קבלן ללא תנאים וללא זכויות, או להיות שייך לחברת כו"א שלוקחת לעצמה חלק גדול ממה שהוא מרוויח. בקפיטליזם הכל תלוי במעסיקים וברצונם והמדינה רוקדת לחלילם ומפחדת להכעיסם. על כן זכויות העובדים ותנאיהם הם לא דבר חשוב במדינה קפיטליסטית. בסוציאל דמוקרטיה לעומת זאת, כל אזרח עובד בעבודה המתאימה לו, וברוב המקרים בעבודה המותאמת לו ולמצבו באופן אישי. על אף אחד לא נכפה לעבוד בעבודה שאינה מתאימה לו, ומי שאינו מסוגל לעבוד, המדינה עוזרת לו ותומכת בו, ולא משליכה אותו לכלבים. בסוציאל דמוקרטיה בניגוד לקפיטליזם, לא הכל תלוי במעסיקים וברצונם, העובדים הם אלה שקובעים מה יהיה שכרם ותנאיהם. ומעסיק שמפר הסכם קיבוצי עם עובדיו, לא רק העובדים כולם, גם מחברות ועסקים אחרים במדינה, מחרימים אותו ואת עסקיו, כי אם כל העם עומד מאחורי ההחרמה הזאת ואף אזרח לא מפר אותה. כך שאף מעסיק אינו מוכן ליטול על עצמו כזה סיכון ועל כן המעסיקים מתייחסים לעובדיהם כיאות ומשלמים להם שכר הוגן על עבודתם אצלם, מה שמבטיח שזכויות העובדים במדינה יישמרו. בסוציאל דמוקרטיה בניגוד לקפיטליזם הדורסני, זכויות העובדים הם הדבר החשוב ביותר. בריאות: בקפיטליזם האזרח נאלץ לשלם על כל טיפול, ביקור אצל רופא, תרופות, ניתוחים, אישפוזים ומה לא... המדינה מערימה קשיים על מי שאין לו, בעוד שמי שיש לו יכול לרכוש לעצמו את הרופאים הטובים ביותר ואת הטיפולים הטובים ביותר. בקפיטליזם אפליה היא שם המשחק, גם בבריאות. בסוציאל דמוקרטיה לעומת זאת, המדינה מממנת את הטיפולים, התרופות, הניתוחים והאישפוזים של כל אזרח במדינה. אזרח במדינה סוציאל דמוקרטית אינו נאלץ לשלם על תרופות ועל ביקור אצל רופא, כך שאין כל סיכוי לאפליה בין מי שיש לו למי שאין לו, וכולם זוכים לקבל את כל מה שהם צריכים בכדי להחלים ולהבריא כמה שיותר מהר. רווחה: בקפיטליזם אזרח שאין באפשרותו לעבוד ולהתפרנס בכוחות עצמו, נופל בין הכסאות והמדינה במקרה הטוב מזלזלת בו ומשליכה אותו לכלבים, ובמקרה הרע מתעללת בו, שוללת את זכויותיו, משפילה ורומסת את כבודו באמצעות שוק עבדים נוסח תוכנית ויסקונסין, שכופה על אנשים חולים, נכים ומוגבלים לעבוד, ועוד ללא שכר. ואם לא די בכך, קצבאות הסעד והרווחה מקוצצים באופן שיטתי פעם אחר פעם, והמדינה חותכת בבשר החי ללא מצפון וללא רחמים. למעשה לולא בתי התמחוי ועמותות המזון למיניהם שקמו במדינות הקפיטליסטיות והחליפו את תפקידה של המדינה ואיפשרו לה להסיר את אחריותה כלפי אזרחיה, שיעורי הרעב והתמותה במדינות הללו היו אף גבוהים ומחרידים ביותר. בסוציאל דמוקרטיה לעומת זאת, המדינה נותנת יחס ותמיכה לכל אזרח שאינו מסוגל לעבוד ולהתפרנס בכוחות עצמו, מעניקה לו קצבת מחייה המבטיחה את בטחונו האישי, ומלווה אותו לכל אורך הדרך. כך שכל האזרחים במדינה סוציאל דמוקרטית מוגנים ואף אזרח לא נאלץ לנבור בפחים ולחפש אחר שאריות מזון שהשליך איזה קאפיטליסט עשיר, או למצוא את עצמו בבית תמחוי. כך שתחליטו אתם מה עדיף...