השוואה בין עברית וערבית

[isad]

השוואה בין עברית וערבית ../images/Emo70.gif

האם ידוע למישהו על השוואה מקיפה שנערכה בין העברית לערבית? כיום אני לומד ערבית וכל פעם נדהם מחדש עד כמה השפות הללו דומות. האם מחדשי השפה העברית ידעו ערבית וביססו חלק מן המילים על הערבית? לדוגמא המילה "מדרשה" (היא חדשה?) היא כמו ה"מדרסה" הערבית (=בית ספר). אם היינו מבטאים את העברית כפי שצריך עם הח' והע', והצ' והק' הנחציות, היא היתה נשמעת הרבה יותר קרובה לערבית. האם כיום האקדמיה מחפשת פתרונות למילים חדשות בעברית במקורות ערביים? וכמו כן תמיד נשאלת השאלה איזו שפה קדומה יותר? אשמח אם יהיה ניתן לענות על התהיות הללו בלי התנצחויות פולטיות, תרבותיות ואחרות, אלא התייחוסות עניינית ואקדמאית (ככל שניתן לפחות, אם כי נראה לי שזה בלתי אפשרי באיזור הזה של המזרח התיכון)

 

[מבקר מוזיקה]

על פי היהדות

אז שפת לשון הקודש היתה היחידה עוד דור המבול שאז התערבבה ונהיו כל השפות שאתה מכיר כיום.

 

[isad]

ולפי תאוריות או מחקרים בלשניים?

 

[מבקר מוזיקה]

לפי תאוריות

אין לי מושג.

 

[טללי בוקר]

יחסי קירבה

הן הערבית והן העברית הן חלק ממשפחת השפות השמיות כלומר שיש להן מבנה בעל מכנים משותפים חזקים ויתכן והדבר מעיד על מקור משותף: שפת אם קדומה? יתכן עד כמה שידוע לי מחדשי השפה העברית, שהיו רובם ככולם בדור הראשון יוצאי אירופה, מיעטו להסתמך על שפות שמיות אחרות אם בכלל לגבי המדרשה, ככל הידוע לי זה נובע מ"מדרש" ולא מ"מדרסה". קירבה מקרית במקרה הזה. ולגבי השאלה איזו שפה ותיקה יותר אין לי תשובה, אני מניח שגם אין תשובה, כל שפה היא תולדה של התפתחות הדרגתית לאורך הדורות, העברית של היום היא העברית של המישנה או של התנך בה במידה שהערבית של היום היא השפה ממנה היא התפתחה לפני כך וכך שנים.

 

[שבולת ירוקת העין]

אם הלשונות

(המונח שפת אם קצת מבלבל בגלל המשמעות האחרת שלו) האם היתה לשון-אם אחת שממנה התפצלו כל השפות השמיות (כדוגמת הלטינית ולשונות אירופה דהיום)? כך היה נהוג לחשוב בעבר. הסברה היתה שהדמיון בין השפות מעיד על מקור אחד משותף, ושאם נחבר את כל הקוים המשותפים לכל השפות נקבל את השפה ה"מקורית". היא כונתה ה"פרוטו-שמית" וסברו שבשלב כלשהו קדום מאוד (פרה-הסטורי) היו אנשים שדיברו בה. ממנה התפצלו בשלב הראשון שתי שפות, שכל אחת מהן התפצלה שוב וכן הלאה. וכך קיבלנו את השפות שאנחנו מכירים על הדמיון וההבדלים שביניהן. היום התיאוריה הזאת לא מקובלת. עדיין משתמשים במונח פרוטו-שמית, אבל רק לצרכי תיאוריה. כלומר כדי להסביר תהליכי התפתחות בשפה זו או אחרת. בעניין מחדשי השפה העברית ויחסם לשפות השמיות, כפי שאמרתי למטה, חלקם לפחות (ובן יהודה בראשם) דווקא ייחסו חשיבות לערבית ו"לקחו" ממנה כמה רעיונות. גם מן הארמית, כשפת התלמוד הם לא התעלמו. לגבי שאר השפות השמיות, אני לא חושבת שבן יהודה הכיר אותן לעומק אם בכלל (את האוגריתית למשל הוא ודאי לא הכיר כי היא התגלתה רק אחרי מותו), ובכל אופן לא ראה בהן מקור השראה לחידושיו.

 

[חוכא האִטלולי]

עברית , ערבית ומה שביניהן

אתר העוסק בקשר שבין העברית לארמית ולערבית

 

[שבולת ירוקת העין]

בוא נדייק

האתר חופש לא עוסק בזה מטרות האתר (ציטוט) - לקדם זהות יהודית חופשית - לצמצם את השפעותיה השליליות של הדת היהודית על הציבור החופשי בישראל - להפריד דת ממדינה ולקדם מדינה דמוקרטית שוויונית יש באתר מאמר בנושא. טרם קראתיו, אך כבר מראש ברורה מגמתו. פרופ' אורנן משתמש בתוכן דבריו כדי לקדם את מטרותיו האידאולוגיות - זו זכותו, אבל חשוב לקרוא את המאמר בידיעה שזה מה שעומד שם על הפרק

 

[מבקר מוזיקה]

נכון מאוד

כפייה חילונית במיטבה.

 

[טללי בוקר]

צודק מאוד

האתר, התנועה ועוזי ארנן בראשם דוגלים באילוץ הדתיים להפר את מצוות הדת, במניעת קיום היהדות ובחקיקית חוקים שלא יאפשרו לדתיים לחיות על פי דרכם ואמונתם. חכו, חכו עד שתפרוץ משמרת אי הצניעות לביתכם לברר אם חס וחלילה אתם מחזיקים במזון כשר לא עלינו או (גרוע מזה) במחזור תפילות. פה ושם עדיין יש מוהלים שמקיימים את מצוות המילה בסתר אבל המשמרות דולקים בעקבותיהם.

 

[מבקר מוזיקה]

אוי לא הבנת אותי

הכפייה היתה על נתינת הקישור לאתר ללא הסבר שהוא אתר כזה, ולא כנגד האתר עצמו.

 

[טללי בוקר]

גם זה תמוה

ניתנו כאן פעמים רבות קישורים לאתרים דתיים ומעולם לא עלה הצורך להניף דגל אזהרה: כאן אתר דתי, ההפניה אליהם מעולם לא תוארה ככפיה דתית הפער בין ההתיחסות לאתרים דתיים לבין ההתיחסות לאתר חילוני תמוהה במקרה הטוב ומקוממת במקרה האחר.

 

[טללי בוקר]

[תמוה] [מקומם]

 

[מוגג]

צודק.

אבל אין צורך להמשיך לעסוק בעניין. בואו נמשיך לעסוק בשפה העברית על רבדיה השונים בלי התנצחויות פוליטיות. באופן כללי, אחזור על על הכלל כי כשמצרפים קישור כדאי לתת תקציר של הנאמר בו לטובת הגולשים.

 

[חוכא האִטלולי]

תודה. אני הבאתי את כתובת האתר

בתום לב גמור, והנה מתגובתה הזעפנית (לא עוסק) של שיבולת עולה כמין רמיזה, שהיו לי מטרות לא טהורות: להעביר את שלומי אמוני על דתם ר"ל. עוזי אורנן נחשב בעיניי בלשן בעל שיעור קומה, וכל שרציתי היה להנות גם את השואל מטובו. אשר לכתיבת תמצית של המאמר, כתבתי בכותרת במה הוא עוסק, ובנותני את כתובתו חשבתי לתומי, שהוא עשוי להעשיר את השואל, כי הוא מכוון ממש לשאלתו, ושהוא ישמח בו כמוצא שלל רב, ולא ראיתי טעם לקצץ בו ובכך רק לקלקלו, הלכך הבאתיו כנתינתו.

 

[צימעס]

נדמה לי שהקצף יצא רק

כנגד המילה "אתר". אילו היית כותב במקומה "מאמר", לא היה כל התת-שרשור הזה...

 

[החטא והשופטת]

הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף...

 

[שבולת ירוקת העין]

אחיות (קצת רחוקות)

יש דמיון בין השפות הללו כי הן שייכות לאותה המשפחה: משפחת השפות השמיות. לשפות השמיות יש קוים משותפים המאפיינים אותן ומבדילים אותן משפות אחרות. למשל אוצר המילים: מילים דומות למשל: כֶּלֶב וכַּלְבְּ, יֶלֶד ווַלַד, בַּיִת ובַּיְת (הדוגמאות מן העברית והערבית) ועוד. הדמיון בין השפות אינו מסתכם רק באוצר המילים אלא גם בתחומים אחרים (למשל מבנה הפועל: שורש ובניין ועוד). אחת הדרכים העיקריות במחקר הלשון העברית הקדומה היא השוואתה לשפות שמיות אחרות. בדרך זו אפשר ללמוד הרבה על התפתחות השפה העברית, וגם על מה שאין לנו עדות עליו (העברית שלפני המקרא), וכך בין השאר גם מפענחים את פירושן של מילים מקראיות יחידאיות שאי אפשר להבינן על פי ההקשר שלהן. אמנם יחסית לשפות אחרות (כגון האוגריתית, הפיניקית וגם הארמית) הערבית היא קרובה יחסית רחוקה של העברית. אך בגלל ההפרדה החדה שיש בין הערבית הספרותית לערבית המדוברת ובגלל עוד כמה סיבות זכתה הערבית שהשתמרו בה הרבה תופעות שנעלמו במשך השנים בשפות אחרות, למשל הגיית העיצורים הנחציים שהזכרת, או תופעות שנשארו מהן רק שרידים, למשל צורת הזוגי: בעברית נותרו לנו בעיקר אברי גוף ומילים המציינות זמן, אך על פי ההשוואה לערבית ההנחה היא שבעבר היו יותר. לכן הערבית משמשת בסיס חשוב ללימוד ולשחזור תהליכים שהתרחשו בשפה העברית ובאחרות. המדרשה היא סיפור אחר. כשבן יהודה וחבריו החלו ביישום התוכנית להחייאת השפה העברית הם ראו בערבית מין "מודל לחיקוי", משום שלפי התפיסה המקובלת באותה התקופה (בגלל הסיבות שהזכרתי לעיל) השפה הערבית משקפת את הדבר הקרוב ביותר למקור, ולכן בבואם לחדש מילים הם נשענו גם על הערבית (המקורות העיקריים היו כמובן המקורות העבריים). כך נוצרה בין השאר המילה מדרשה על בסיס המַדְרָסֶה, וכך למשל גם חודשה הסיומת Xִיָה לשמות כמו: עירִיָּה, ספרִיָּה ועוד. איזו שפה קדומה יותר? שאלה שקצת קשה לענות עליה. מה שוודאי הוא שהמקורות הכתובים של העברית קדומים יותר. אבל הם לא הקדומים ביותר מבין השפות השמיות בכלל. השפה שתיעודה הוא הקדום ביותר היא האכדית (2500 לפנה"ס). העברית מתועדת מ-1100 לפנה"ס, והערבית מתחילה ב500 לפנה"ס. האם השפות הללו היו קיימות גם לפני שנכתבו? ודאי שכן. האם אפשר לדעת מתי "התחילה" שפה להיות מדוברת? זה ודאי לא קרה ביום אחד, והעדויות הכתובות מעידות על התפתחות הכתב אך לאו דווקא על התפתחות או קיומה של השפה בכלל.

 

[isad]

תודה על התשובה../images/Emo13.gif

מה שמרתק אותי זה שמבנים שבעברית המודרנית נשמעים כבר ארכאיים נשמרים בערבית. כך למשל כפי שהזכרת את צורת הזוגי (שדוקא כן נשארה בגבעה וגבעתיים - כך שאולי היתה מקובלת יותר בתחילת המאה ה20, או שאולי כבר אז זה היה "עברית של שבת" ולכן התאימה למשהו חגיגי כשם של מקום יישוב). אין לי מושג איך זה נקרא, אבל בערבית צורות כמו ראיתיו (ראיתי אותו = שופתו) או אייך [איה (איפה) אתה = וינאכ] הן הצורה היומיומית הבסיסית, בעוד שבעברית הצורות הללו נשמעות מיושנות או חגיגיות מידי, וכבר אינן בשימוש סדיר. זה גם הרבה יותר מפותח בערבית, וישנן צורות שאינן קיימות כלל בעברית. כך למשל " אני מתגעגע אליה" בערבית מתקצר למילה אחת "באשתאקלהא". חבל שהתופעה הזו לא נכנסה בעברית לשפה היומיומית, לדעתי יש בה אלגנטיות וחן.