פונדיצ'רי
Active member
את השומר אני פוגשת בוקר בוקר בחניון חשוך, נושם אגזוזים. כבר כמה שנים. למעט יום החופש שלו. יש קבועים שנעצרים לידו, מברכים בוקר טוב ומפטפטים קצת. איש מבוגר. הוא תמיד מחייך ולבבי מאד.
כשאין מכוניות מאחורי, אני שואלת לשלומו , מחליפה כמה מלים. לפני ראש השנה או פסח מביאה לו שי קטן.
קשה לי עם הרוח הטובה שלו. ההשלמה שלו עם המציאות המדכאת הזו. בא לי לשאול אותו, אתה לא מנסה למצוא עבודה יותר נעימה? ברח מכאן.
מוכר הגבינות בסופר מעולם לא מחייך. הוא שונא את העבודה שלו, זה ברור. הוא קצר ושותק. פעם שאלתי אותו מה שלום בתו שעבדה לפניו. התברר שהיא אחותו. ביאסתי אותו בטמטומי.
הרבה יותר קל לי עם השני. העגמומיות שלו מובנת לי. גם אני במקומו הייתי שונאת את הלקוחות.
כשאין מכוניות מאחורי, אני שואלת לשלומו , מחליפה כמה מלים. לפני ראש השנה או פסח מביאה לו שי קטן.
קשה לי עם הרוח הטובה שלו. ההשלמה שלו עם המציאות המדכאת הזו. בא לי לשאול אותו, אתה לא מנסה למצוא עבודה יותר נעימה? ברח מכאן.
מוכר הגבינות בסופר מעולם לא מחייך. הוא שונא את העבודה שלו, זה ברור. הוא קצר ושותק. פעם שאלתי אותו מה שלום בתו שעבדה לפניו. התברר שהיא אחותו. ביאסתי אותו בטמטומי.
הרבה יותר קל לי עם השני. העגמומיות שלו מובנת לי. גם אני במקומו הייתי שונאת את הלקוחות.
