השיטה הכי טובה לקצץ היא לא לקנות!!
אני רואה את התוכניות ולא מפסיקה להתפלא. עברתי תקופות שונות בחיי, הייתי שכירה, הייתי רווקה, הייתי בזוגיות, הייתי מובטלת עם תינוקת ועכשיו אני עצמאית שעובדת קשה ומרוויחה מעט. בכל התקופות הללו - תמיד עמדתי מול כל מוצר בסופר ושאלתי את עצמי: האם יש זול ממנו? האם לקנות? כמה להוציא? על מה אפשר לוותר? היו תקופות שהיה מעט מאוד כסף, אז לא קניתי דברים כמו גבינה מלוחה שעולה מעל 10 ש"ח, או נקניקים, או כל דבר שהיה יקר, אפילו לא מעדנים ב- 3 ש"ח כל אחד. כשאין כסף לא קונים!! פשוט לא קונים!! מה הקטע הזה של "קשה לרדת ברמת החיים"? איפה האחריות האישית על מצבך הכלכלי והוצאותיך? מה יקרה לאותם אנשים אם לא ייקנו קציצות של טבעול שעולות מעל 30 ש"ח? הנה, אני לא קונה כי זה יקר. תאמינו לי, שלא קורה לי כלום. אולי המזל שלי הוא שאני מ"דור אחר", הדור שלפני עידן השפע הנוכחי. אני מהדור שכילד היה יכול לבחור רק בין דני, פרילי, או מוס-שוקולד שעושים בבית מאבקה. שתיה מתוקה? הייתה לנו רק בסופי שבוע. כל שאר הזמן שתינו פטל או מים. אולי בגלל זה אין לי בעיה לוותר על מעדן שעולה 3-4 ש"ח בשביל מעדן פשוט יותר שעולה 1.90, או בכלל לוותר על מעדנים כשאין כסף. וזו רק דוגמה. יש לי טלפון נייד בשיטת "לא מדברים לא משלמים", והרבה חודשים החשבון שלי לא עובר את ה 20 ש"ח. כן! זה אפשרי בהחלט! אם נותנים לי מספרים ניידים, אני מצלצלת רק כשאין ברירה ותמיד אומרת שאני לא עושה שיחות ארוכות לטלפון נייד ומבקשת מספר אחר, או לקצר בשיחה. זו לא בושה!! שיחות ארוכות אני עושה רק מהבית. על דחיית סיפוקים שמעתם? ובתוכנית הזו רואים אנשים מפונקים, שחיים ברמה גבוהה בהרבה מיכולתם, ועוד מצדיקים את עצמם בעיניי עצמם ומול המצלמות. ואישית, הכי מרגיז אותי שדווקא אנשים שמכניסים את עצמם לחובות הכי גדולים, להם מוותרים על קנסות, פורסים תשלומים והכל, רק כדי שיחזירו משהו מחובם, ואילו למי שתמיד משלם ומאחר פעם אחת בתשלום ארנונה (כפי שלי קרה) עושים את המוות, מאיימים בעיקולים וחברות גביה, ולא מוותרים אפילו על הקנס. עולם הפוך. לצאת מהפינוק - זו הדרך הכי טובה לצאת מהמינוס! והכוונה שלי היא למשפחות שמרוויחות מעל עשרת אלפים בחודש. תחשבו שיותר מחצי מהעם הזה חי עם הרבה פחות! תפסיקו להיות מפונקים! נכון, צריך להצטמצם, אי אפשר לקנות כל מה שרואים, ואם יש ילדים אולי לא נשאר כסף אפילו ללכת לסרט. אז מה? אז לא הולכים! זה מה שחשוב בחיים?
אני רואה את התוכניות ולא מפסיקה להתפלא. עברתי תקופות שונות בחיי, הייתי שכירה, הייתי רווקה, הייתי בזוגיות, הייתי מובטלת עם תינוקת ועכשיו אני עצמאית שעובדת קשה ומרוויחה מעט. בכל התקופות הללו - תמיד עמדתי מול כל מוצר בסופר ושאלתי את עצמי: האם יש זול ממנו? האם לקנות? כמה להוציא? על מה אפשר לוותר? היו תקופות שהיה מעט מאוד כסף, אז לא קניתי דברים כמו גבינה מלוחה שעולה מעל 10 ש"ח, או נקניקים, או כל דבר שהיה יקר, אפילו לא מעדנים ב- 3 ש"ח כל אחד. כשאין כסף לא קונים!! פשוט לא קונים!! מה הקטע הזה של "קשה לרדת ברמת החיים"? איפה האחריות האישית על מצבך הכלכלי והוצאותיך? מה יקרה לאותם אנשים אם לא ייקנו קציצות של טבעול שעולות מעל 30 ש"ח? הנה, אני לא קונה כי זה יקר. תאמינו לי, שלא קורה לי כלום. אולי המזל שלי הוא שאני מ"דור אחר", הדור שלפני עידן השפע הנוכחי. אני מהדור שכילד היה יכול לבחור רק בין דני, פרילי, או מוס-שוקולד שעושים בבית מאבקה. שתיה מתוקה? הייתה לנו רק בסופי שבוע. כל שאר הזמן שתינו פטל או מים. אולי בגלל זה אין לי בעיה לוותר על מעדן שעולה 3-4 ש"ח בשביל מעדן פשוט יותר שעולה 1.90, או בכלל לוותר על מעדנים כשאין כסף. וזו רק דוגמה. יש לי טלפון נייד בשיטת "לא מדברים לא משלמים", והרבה חודשים החשבון שלי לא עובר את ה 20 ש"ח. כן! זה אפשרי בהחלט! אם נותנים לי מספרים ניידים, אני מצלצלת רק כשאין ברירה ותמיד אומרת שאני לא עושה שיחות ארוכות לטלפון נייד ומבקשת מספר אחר, או לקצר בשיחה. זו לא בושה!! שיחות ארוכות אני עושה רק מהבית. על דחיית סיפוקים שמעתם? ובתוכנית הזו רואים אנשים מפונקים, שחיים ברמה גבוהה בהרבה מיכולתם, ועוד מצדיקים את עצמם בעיניי עצמם ומול המצלמות. ואישית, הכי מרגיז אותי שדווקא אנשים שמכניסים את עצמם לחובות הכי גדולים, להם מוותרים על קנסות, פורסים תשלומים והכל, רק כדי שיחזירו משהו מחובם, ואילו למי שתמיד משלם ומאחר פעם אחת בתשלום ארנונה (כפי שלי קרה) עושים את המוות, מאיימים בעיקולים וחברות גביה, ולא מוותרים אפילו על הקנס. עולם הפוך. לצאת מהפינוק - זו הדרך הכי טובה לצאת מהמינוס! והכוונה שלי היא למשפחות שמרוויחות מעל עשרת אלפים בחודש. תחשבו שיותר מחצי מהעם הזה חי עם הרבה פחות! תפסיקו להיות מפונקים! נכון, צריך להצטמצם, אי אפשר לקנות כל מה שרואים, ואם יש ילדים אולי לא נשאר כסף אפילו ללכת לסרט. אז מה? אז לא הולכים! זה מה שחשוב בחיים?