לשריר ולמרעיד ספסלים!!!
אני מה-זה עייף במקוריות כרגע, אין לי כוח וחשק לכתוב ולהסביר, אבל אני בכל זאת אעשה זאת, כי אני לוחם!!! (סתאאאם) שתבינו, אם חשתם איזו שהיא נימה מעליבה או מתנשאת, זו סתם חולשה של הדובר, בין הדובר הוא אני ובין אם הוא bertcat ובין אם הוא כל אחד אחר. מי שמדבר בהתנשאות, או בצורה מעליבה, פגוע בעצמו או מגן על עצמו או סתם פוחד ממשהו, אז אין לכם מה ל... לא חשוב מה. יפה. ועכשיו לתשובות... 1. דרכו של הלוחם: "דרך הלוחמים" היא כינוי לנתיב האנשים המתפתחים. יש לה כינויים נוספים ואפשר גם לכנותה בכל שם שתרצו להעלות על דעתכם. השם "דרך הלוחמים" הוא שם עתיק יומין, אך לאו דווקא המדוייק או הנכון ביותר. הקשר בין "דרך הלוחמים" לבין חלומות צלולים הוא
הדוק ביותר: הצלילות, בין אם בחלום ובין אם במציאות, מאפשרת לנו להיות מודעים לאפשרויות שלנו ולנצלן. בין בחלום ובין במציאות, תמיד יש לנו אפשרות להבחין בכל אשר סביבנו, להבין איפה אנחנו נמצאים ולעשות שימוש באפשרויות העצומות הפרושות בפנינו. להיות צלול בחלום, להיות צלול במציאות, שני הדברים כאחד קשים באותה מידה. והם גם תומכים אחד בשני, כך שכדאי מאוד לתרגל את שניהם במקביל.
גם bertcat כתב תשובה בנושא הזה בפורום "דרך הלוחמים" ואתם מוזמנים לקרוא גם אותה (היא קצרה מאוד). 2. חלימה, גוף האנרגיה וכל השאר: אמנות החלימה היא אמנות השימוש בתפישה שלנו. בעיקרון, התפישה שלנו נוטה להיות מקובעת בחלק אחד של היום וכאוטית בחלק האחר שלו. בזמן שהתפישה מקובעת, אנחנו יכולים לתפקד. בזמן שהתפישה כאוטית, אין לנו שום נקודות ייחוס ולכן איננו יכולים אפילו לחוות את ה"אני" שלנו, קל וחומר לזכור משהו מהאירועים הרבים שעוברים "עלינו". כאשר התפישה כאוטית, אנחנו לא יכולים לקחת אחריות על מעשינו ולכן אנחנו יכולים לפגוע בעצמנו ובסביבתנו בקלות. לפיכך הגוף נכנס למצב של שיתוק והחושים נכנסים למצב של אטימות. מצב זה מכונה "שינה". בתוך המצב הזה, יש זמנים (מחזוריים) שבהם התפישה שלנו קצת פחות כאוטית. היא עדיין כאוטית, אבל יש בה רציפות וסדר מסויימים (אפילו מינימליים מאוד) וחלק מנקודות הייחוס הרגילות של התודעה שלנו כן מתפקדות. מצב זה מכונה "שנת חלומות" והוא מהווה חלק (מחזורי) מהמצב המכונה "שינה". עקב הקרבה היחסית של מצב זה למצב של תפישה מקובעת, אנחנו כן יכולים לזכור משהו מהחוויות ומהרישומים שעברנו במהלכו, מפני שהכאוטיות נמוכה יותר ונקודות הייחוס הרגילות שלנו אינן נמחקות לגמרי. התחום המדעי המכונה "חקר החלומות הצלולים", הוא כניסה של המדע לתחום של אמנות החלימה. בשלב זה, הכניסה הינה "רק" לתחום של שנת החלומות, אבל זה ממש ממש לא "רק"! זה הרבה מאוד!! הטכניקות שלמדתי מהפורום הזה ומהמדור של אלון ברמן הן מדהימות ועוצמתיות ובהחלט חדשו לי דברים. הם עוסקות בחלק מסויים של אמנות החלימה, שאותו לא הכרתי היטב. מאחר וחלימה היא מצב שונה של תפישה, אפשר לחלק את אמנות החלימה לשני חלקים עיקריים: - תפישה פנימית - תפישה חיצונית תפישה פנימית היא תפישה של עולמנו הפנימי. זה מה שבדרך כלל עושים אלה שחולמים חלום צלול. תפישה חיצונית היא תפישה ממשית של העולם החיצוני. היציאה החוץ גופית הוא סוג כזה של חוויה, לדוגמא. בתחתית ההודעה, ב"כתובות אינטרנט נלוות", מצורף קישור להודעה ישנה שלי בפורום הזה, שמסבירה ביתר פירוט את ההבדל בין גוף האנרגיה, הגוף הפיסי והגוף הוירטואלי!!! בנוסף לכך, ניתן לקרוא את ההסבר של bertcat על
מהות החלימה, כמו גם את התיאור שלו אודות
היצורים הלא-פיסיים שהוא פוגש במהלכה (זוהי דוגמא לתפישה ממשית של העולם החיצוני - חלק אחר שלו, שאיננו זמין לחושינו בתפישה רגילה). שלכם באהבה, בן
