לעניות דעתי
שום דבר אינו מת באמת. גם לא השיער וגם לא הצפרניים. זה שניתן לגזור אותם ללא תחושת כאב לא אומר שהם חסרי חיים. עצם ההשפעה שלו על מצב רוחנו אומרת שיש לו חיים. בענין זה המיתוס על שמשון ושערו מאוד מענינים שכן כוח החיים המיוחד שלו היה טמון בשערות ראשו. שמשון = שמש און= און השמש, או שמש נהיה. כמו שהשמש שולחת את קרניה כמו "שערותיה". מבחינה מטפיזית ולא מדעית, השיער הוא איבר שמתחבר אל האנרגיה הקוסמית, קולט ומשדר. אומרים "השיער סומר" = ס,מ,ר = סומה ראה = שגם בהיותו "עיוור" = חסר חיים או חשיבות קיומית לכאורא הינו רואה. ולא לחינם לקחו את מאור עיניו של שמשון, שעקר ונשא את שערי עזה העצומים. שיער = שה יה ער שה = ולד הכבשה הרך ובמקרה שלנו בן האדם המשול לשה. יה = שם מהות האלוהות. ע,ר = עין רואה. כלומר = יתכן מאוד שהקדמונים שטבעו את הצליל "שיער" התכוונו לכך שהאלוהות מבחינה בברואיה דרך השיער. כך יכול היה שמשון לתקשר עם אלוהיו רק לאחר שצימח שערותיו. פעמים רבות ניתן לקלןט רמזים על אופיו של האדם דרך מבנה שערותיו, למשל המסולסל והגלי מלמד על אופי סוער, הפכפך וכו'. שיער מלא קשרים מלמד על סיבוכים ותסביכים. שיער חלק עשוי ללמד על זרימה ורוח טובה. שיער שנוח לסידור כנ"ל וכדומה. גם לצבע השיער ישנה משמעות. ידועים מצבים שבהם מלבינים שערות ראשו של אדם כתוצאה משוק או בהלה רגשית. ישנם אנשים ובעיקר ילדים שנוטים לתלוש את שערותיהם, על מה הדבר מלמד? על כך שהאדם חש תלוש מההוויה. ישנו מצב שהשיער נושר ( ללא קשר תורשתי ), על מה הדבר מלמד? על קושי או חוסר יכולת לתקוע יתד ולהשאר, כאילו שאין אדמה ( קרקפת ) שתהיה מוכנה לשאת ולקלוט אותו, פעמים רבות נוכל לראות שאנשים אלה הם נוודים ברוחם או בפועל. למשל אדם שנמצא במצב בלתי אפשרי כמו בחיי נישואין המשולים לו כבית כלא, הוא אינו יכול ללכת בגלל כל מיני אילוצים, השיער יבטא את הקושי הזה בצורה מטפורית. עוד נקודה מבחינת הראיה ההומיאופתית היא שישנם מצבים של התפרצות חוליים לאחר תספורת. זה אופייני לרמדי שנקראת BELLADONA = אישה יפה, וישנן נוספות. בענין הצפרניים אצל יוצאי עדות המזרח והדרווישים בכלל
יש אמונה שאסור להשליך את הצפרניים הקצוצות כך סתם כי ישנן ישויות שניזונות מהן ויוצרות קשר עם נשוא הצפורן הגזוזה. צפורן = צפ,ר,נ = צופה רואה נהיה. כלומר לאיבר הזה ישנה משמעות מטפיזית של תקשורת חוצית. לסיכום - השיער והצפורן הם איברים חיים, נושמים ומתקשרים ברמות שאין אנו מחוברים אליהן יותר. וכשאדם אומר שיערי מת הוא מתכוון לומר, אני הוא השיער והשיער הוא אני ואני מת. אני מנסה לצמח את עצמי ולא מצליח, אני לא מצליח להחיות את עצמי. מבחינה קיומית נוח לו לגוף להקריב את השיער כי אין לו משמעות השרדותית ארצית. שום שיטה פרט להומיאופתיה הקלאסית אינה מסוגלת לרדת למעמקים האלה ולעורר את התיקון. ועם שיתכן ודברי נדמים כתלושים וחסרי ביסוס, הם אינם כך באמת וחבל שבני האדם אינם יודעים או קשובים ומעריכים את הגוף ובינתו העצומים. אהבתי את האנלוגיה על הלחץ הרגשי והשפעתו החונקת על הזקיקים.
