השיקול הוא לא כספי

[פפה]

השיקול הוא לא כספי

הופ יקרה אם תשמעי לעצה של bboonnhh (לא בטוחה שזכרתי נכון אבל בטח תביני מי זה) מראש את מכשילה את הטיפול. את לא הולכת להתיעץ עם פסיכולוג עם יד אחת על הסטופר ויד שניה על הארנק. ואת בואדי לא הולכת לשם כדי לנצל אותו. זה המקצוע שלו, מזה הוא מתפרנס ולכן ברור שאת משלמת עבור השרות. זה עוד לא מעמיד את היחס בינכם על תקן של מנצל ומנוצלת. אם תבואי בגישה כזאת מראש את עלולה להיות עוינת ולקלקל עוד לפני שהתחלת. לכי עם ראש פתוח, עם נכונות לשמוע ולהשמיע. גם הפסיכולוג הוא בן אדם והיחס במידה מסוימת הוא אפילו אינוראקטיבי (אם הוא מתאים לך ואדם פתוח) גם הוא "מרוויח" מהטיפול (לא כסף!) מקווה שהבהרתי את דעתי ואל תתני לאף אחד לייאש אותך מראש. ב ה צ ל ח ה !!!

 

[נטע....]

אבל הופ, שימי ../images/Emo23.gif

מנסיון אני יודעת שיש מטפלים כאלה שנוהגים לשים את השעון על השולחן עם תחילת הפגישה ולעקוב אחריו. אם תתקלי במטפל כזה - החליפי אותו מיד!!!

 

[סהר-תמיכה]

הממ.. ובכל זאת

יש קצת בעיה עם מתן עצות בכלל ובעיקר עצות כאלה, שמכלילות. לדוגמא - מטפל קובע פגישות לכמה מטופלים בערב. כל מטופל מתכונן כל השבוע לפגישה שלו, שנקבעה בשעה מסוימת. איך הוא ירגיש אם יגיע לשיחה שלו ויחכה בחדר המתנה חצי שעה? ונכון שזו חצי שעה שמישהו אחר נהנה ממנה בינתיים, אבל מה איתו? בקיצור, זה שמטפל עוקב אחרי הזמן, לא ממש מעיד שהוא מטפל גרוע או שהוא עושה משהו לא בסדר. להפך. הוא מטפל ששומר על גבולות ונותן למטופלים שלו את ההרגשה שהם משוחררים מלדאוג לזמן והוא עוקב אחריו עבורם. כשיתקרב הזמן לסיים את הפגישה, הוא יתן להם רמז, יסכם את הדברים או יגיד שנשאר כך וכך זמן. מה לעשות, כולנו מתנהלים בתוך מסגרת של זמן קצוב.

 

[נטע....]

כתבתי את מה שכתבתי

בעקבות נסיון מכאיב שהיה לי עם מטפלת, שהייתי אצלה בטיפול לפני כמה שנים. אין לי כוונה לעשות הכללות. אני יודעת שיש גם מטפלים שלא יושבים עם סטופר בזמן הפגישה ונותנים לך את ההרגשה שהם איתך לאורך כל אותה פגישה. ולגבי אותה מטפלת, כן גם היא הוציאה את השעון בתחילת כל פגישה ושמה אותו על השולחן מול העיניים שלה אבל זה לא אומר שהיא ממש הקפידה בזמנים תוך התחשבות במי מהמטופלים שלה. אני לא זוכרת אפילו פעם אחת, למשל, שהיא הגיעה לפגישה בזמן. והיה מקרה יותר מעצבן אפילו שלא זו בלבד שהיא אחרה, היא קיבלה אחרי מטופלת שהקדימה לפגישה, קיבלה אותה בדיוק בזמן שהיא באה. מה שקיצר בהרבה את הפגישה שלי איתה. אז הייתי ממש חלשה ובמבט לאחור אני לא מבינה איך נתתי לה לזלזל בי ככה. היום אני למודת נסיון יותר ויודעת שיש פסיכולוגים שלא ראויים לתואר שלהם. ואת הדברים שאני כותבת, אני כותבת מתוך נסיון כואב. מצטערת אם אני כותבת דברים פוגעים או דברים שאולי לא כדאי שייכתבו.

 

[hope_29]

אז ככה...

תודה ל ההמלצות. אני כמובן אפעיל שיקול דעת לגבי המשך הקשר ויעילות המפגש. יש בי אומנם ספקות רבים לגבי הצלחתו כי מנסיון עבר אני יודעת שקל לי יותר להיפתח ולהיות "אמיתית" (לא לחשוב על התדמית שאני משדרת) דוקא מול אנשים הקרובים אליי ולא הזרים לי. אבל - החלטתי בכול זאת לנסות...ובעקר לעבוד על עצמי לפני כן על מנת להגיע ב"ראש פתוח" לדיעות אחרת, עיצות וכו´... מאוד ירתיע אותי שעון המוצב על גבי השולחן...(האמת, מתאים לי לבקש לשים אותו בצד או במקום אחר...). זה מעניק תחושה לא נעימה. אבל בכול אופן, ני כבר מרגישה יותר טוב בעצם קביעת הפגישה, הנסיון לשנות את החשיבה (זה עדיין בתהליך) לגבי כול העניין, ובסך הכול מקווה שזה יעזור. בסופו של דבר, כדי לצאת מהמצב בו אני נמצאת רק אני אוכל לעזור לעצמי. אך קצת עזרה מבחוץ לא תזיק. כחלק מצעדי ה"פרוייקט" האישי אני מתכוונת להפגש עם פסיכולוג, לעבור דירה, לערוך מספר שינויים חיצוניים ובעקר פנימיים (התנהגות, חשיבה וכו´), לנסות לפתח קשרים חברתיים באופן יזום ומעשי ובקיצור, לעשות למען עצמי. יודעת שהדרך ארוכה..מן הסתם תהיה רצופה בעליות ומורדות, אבל לפחות אתחיל לצעוד. תודה לכולם, זה די מרגיע ועוזר לי לדעת למה לצפות. Hope

 

[Mאיה]

אני קוראת אותך

וגאה בך! ממש כך! לא קל לקבל החלטה שכזאת, לא קל ליישם החלטה שכזאת. אבל אני מאמינה שהיא תיתן לך כוח להתמודד עם הרבה דברים שאת חווה כעת. יעוץ יכול לתת לך את הכיוון, לסדר לך את המחשבות. ואני מאחלת לך המון בהצלחה! אני מאמינה בך!

, Mאיה.

 

[נטע....]

מצטרפת לאיחולים

ומאחלת לך המון הצלחה!

 

[hope_29]

מאיה

תודה!! זה באמת לא קל...אבל כשאני חושבת על זה, יותר לא קל לי מה שאני עוברת בתקופה האחרונה...קצת יותר מחצי שנה... השבוע ממש כבר "נשברתי"... "הקש ששבר את גב הגמל" היה מקרה שקרה השבוע והמחיש לי עד כמה מצבי רעוע... הייתי בסיטואציה מסויימת בעבודה במהלכה משהי סיפרה סיפור מאוד אישי, בפתיחות מדהימה על חברים קרובים שנהרגו בתאונה. (ומדובר במקום עבודה בו רגשות הן דבר שנחשב למשהו שיש להתעלם ממנו...מקום בו האנשים מאוד "שכלתניים" ומתכחשים ומתעלמים מרגשותיהם...). הסיפור והפתיחות הדהימו את כולם! מספר אנשים דמעו מתוך הזדהות...(ואני בניהם). אולם, לאחר מספר דקות נכנסתי במהירות מסחררת לאחד מה- Downs העמוקים ביותר שידעתי מימיי...כול הכאבים, מועקות, תעוקות, התסבוכים, הרגשות המבולבלים וכו´ צפו ועלו... לא יכולתי להפסיק לבכות על עצמי במשך שעות. זה כבר לא היה קשור לסיפור ששמעתי... הסיפור רק היה ה"טריגר" להתחברות עם הרגשות העמוקים והפנימיים שלי. לאחר יומיים של Down קשה...החלטתי לעשות מעשה לפני ש"אגיע רחוק"... אני שמחה על כך ומקווה רק לטוב. יודעת שאי שם בפנים טמון אותו חוסן נפשי אבוד, שהיה לי בעבר וכנראה שהגיע הזמן כי יבליח בחזרה ממקום מרבצו... Hope

 

[מרגישה ילדה]

(((((((((((((((((hope))))))))))))))

בהצלחה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! את ממש אמיצה....... ילדה